היו היה פעם שתי חברים חבר אחד בשם רון וחבר אחד בשם דן. רון ודן היו מהילדים האלה שבאים לבית הספר כדי להציק.

יום אחד רון ודן טיילו להם בבית הספר

וראו ילד ששמו ורד שזה היה הילד שהם הכי אהבו להציק לו.

הם הלכו מאחורי השיח שהיה שם ואז הם קפצו והבהילו את ורד

ורד כל כך נבהל שיתעלף.

הייתה אזעקה בבית הספר וכולם נבהלו מזה שורד יתעלף, רון ודן נפלו מצחוק, וכולם זיהו שהם עשו את זה.

כל בית הספר כעס עליהם ורדף אחריהם רון ודן התחרטו על זה שהם הציקו רון אמר לדן:”בוא נלך לבית שלי ונתחבא שם”.

דן אמר:”לא. הם יודעים שנלך לבית של אחד מאיתנו עדיף שנלך למקום סודי אולי בתוך שיח?”.

“רעיון טוב” אמר רון “אבל בוא נלך לשיח הכי סודי שלנו”.

הם הלכו לשם אבל הם פתאום ראו שבכל שיח בעיר מתחבאים אנשים ובכל מקום בעיר התחבאו אנשים ולרון עלה רעיון

“אם הם יראו שהם יהיו אנשים טובים אז כולם יפסיקו לרדוף אחריהם” “רעיון טוב” אמר רון.

אז הם התיישבו על ספסל והתחילו לקרוא בקול רם מספר שהם אהבו,הם הבינו שלקרוא זה כיף ואז הם הסתכלו על השיעורים שהיו בחשבון וזה נראה להם קל.

רון ודן צעקו “אנחנו אוהבים ללמוד נשבעים” ואף אחד לא האמין להם ואז הם צעקו שוב “אנחנו אוהבים ללמוד נשבעים” ושליש שכונה האמינו וצעקו אתם

“אנחנו אוהבים ללמוד נשבעים”

ועוד שליש הגיעה ואמר” צריך לעשות הפגנה והם הלכו למשטרה.

ושאלו אם אפשר לעשות הפגנה והמשטרה הסכימה “רק לחתום על כמה טפסים ואפשר” אמר מנהל המשטרה.

הם הכינו שלטים שהיה כתוב עליהם שמות של ספרים שמות של חנויות ספרים ותרגילי חשבון. ושתי שליש מהשכונה השתתפו בהפגנה וכולם צעקו שמות של ספרים ותרגילי חשבון ממש קשים ופטרו אותם בעל פה.

ואז השליש האחרון יצטרף להפגנה וכולם הבינו שדן ורון הם ילדים טובים.

ומאז ועד היום גל ודן הם התלמידים הכי טובים בכיתה וגם זכו שהם גדלו בפרס נובל במתמטיקה

                   הסוף