הברווזון המכוער

טינה הברווזה ציפתה בקוצר רוח להולדת אפרוחיה. כשהגיעה השעה, בקעו
האפרוחים בזה אחר זה מקליפת הביצה. רק הביצה הגדולה מכולן השתהתה
ולא הצליחה לבקע את הקליפה. כעבור זמן-מה, בקע מן הביצה הגדולה אפרוח
מוזר ואפור.

הוא היה כהה יותר משאר האפרוחים. “לא נורא. הוא ישתנה,”
חשבה לעצמה אימא ברווזה והביטה ברוך ב צ אצ א החדש שלה. הימים חלפו,
והברווזון המוזר לא השתנה כלל. כל חיות החווה לעגו לו וכינו אותו “הברווזון
המכוער”.

הברווזון המסכן, שלא היה מסוגל לסבול את ההצקות, החליט לעזוב
את החווה. הוא שוטט ושוטט ללא מטרה עד רדת הלילה. הוא פחד מאוד ויותר
מכך היה רעב ועייף. לבסוף, נרדם ליד גזע עץ ושקע בשינה עמוקה. במהרה
מצא הברווזון חווה חדשה להתגורר בה. שם אשת האיכר האכילה אותו ונתנה
לו לישון ליד האח הבוערת והחמימה אבל, הוא מאוד התגעגע לאגם ולכן
החליט לצאת לחפש אגם חדש לגור בו.

ימים על ימים שוטט בודד וחסר מנוחה עד שנקרה בדרכו אגם. שם למד לחיות
ממה שהעניק לו הטבע. ידידינו הקטן גדל במקצת מדי יום ומבלי שהרגיש בכך
מראהו השתנה. כשהביט בברבורים שעפו מסביבו, לא יכול היה שלא לחוש
קנאה. הם היו יפים ואציליים. עם בוא האביב, הגיעה להקת ברבורים יפהפיים
להתגורר באגם. עד מהרה התקרבו אל הברווזון ובקשו לשוחח עימו. “הברווזון
המכוער” לא האמין כי היצורים הנהדרים הללו רוצים להיות ידידיו. הוא, שהיה
כה מכוער וכה מגושם. לפתע השתקפה אליו דמותו מתוך מימי האגם ונותר
פעור פה. לבסוף הבין – הוא עצמו היה אחד מאותם ברבורים נהדרים. הוא
הצטרף ללהקה וחי עמם באושר לנצח.