פתאום סבתא

אֲבָל עַכְשָׁו עָמְדָה הַסָבְתָא לְהַגִיעַ לְבִקוּר וְיָעֵלִי הָיְתָה מְאֹד מְתוּחָה.

“אֲנִי לֹא מְבִינָה לָמָה אַתֶם מַשְׁאִירִים אוֹתִי חֲמִשָׁה יָמִים עִם אִשָׁה שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּירָה!” כָּעֲסָה עַל הַהוֹרִים שֶׁלָהּ.

“אֲבָל הִיא סָבְתָא שֶׁלָךְ!” אָמְרָה אִמָא.

“אָז מָה?” אָמְרָה יָעֵלִי.

אַבָּא נֶאֱנַח. “אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתְ לֹא מַכִּירָה אוֹתָהּ, אֲבָל הִיא אִשָׁה מְאֹד נֶחְמָדָה וְהִיא רָצְתָה מְאֹד לָבוֹא לִהְיוֹת אִתָךְ.”

סָבְתָא שֶׁל יָעֵלִי גָרָה בְּרוּסְיָה, אֶרֶץ רְחוֹקָה וְקָרָה. גַם אִמָא שֶׁלָהּ נוֹלְדָה שָׁם, אֲבָל אִמָא הִגִיעָה לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיְתָה נַעֲרָה וְכָאן הִכִּירָה אֶת אַבָּא וְיָעֵלִי נוֹלְדָה. סָבְתָא נִשְׁאֲרָה שָׁם וְאִמָא מְדַבֶּרֶת אִתָהּ בַּטֵלֵפוֹן כִּמְעַט כָּל יוֹם. הִיא מְדַבֶּרֶת בְּשָׂפָה שֶׁיָעֵלִי לֹא אוֹהֶבֶת: רוּסִית. כְּשֶׁאִמָא אוֹמֶרֶת מִלִים שֶׁיָעֵלִי לֹא מְבִינָה, הִיא נִשְׁמַעַת קְצָת כְּמוֹ אִשָׁה אַחֶרֶת. רַק כְּשֶׁהִיא מְסַיֶמֶת אֶת הַשִׂיחָה וְאוֹמֶרֶת לְיָעֵלִי בְּעִבְרִית מַשֶׁהוּ כְּמוֹ “הִגִיעַ הַזְמַן לְמִקְלַחַת”, יָעֵלִי מַרְגִישָׁה שֶׁקִבְּלָה אֶת אִמָא שֶׁלָהּ בַּחֲזָרָה וְנִרְגַעַת.