סיפור עלייה של אנט פריזה מאת הראל פריזה

ב 1945 בסוף מלחמת העולם השנייה המצב במרוקו נהיה קשה.

בתקופה זו חילקו תלושי מזון, סבתא רבה שלי הייתה עומדת כל הלילה בתור למנות האוכל, כדי שיהיה אוכל בבית. אזעקות רבות היו בלילות, ולא היו מקלטים. האווירה הייתה קשה ומפחידה.

על הקמת מדינת ישראל שמעו בני המשפחה ברדיו, בבית הכנסת בירכו על קום המדינה.

סבתא לא חשבה לעלות לישראל ובמיוחד לאחר ששמעו על אנשים שחזרו מישראל למרוקו וסיפרו על הקשיים הרבים שם.

בזמן הזה סבתא הייתה מיודדת עם סבא סמי.

סמי כבר היה רשום לעליה לישראל. בתקופה זו, נציג של  חברת “רסקו,”(סוכנות) הגיע למרוקו והציע לדודו של סמי, לקנות נחלה בישראל, במושב בצרה.

לאחר כמה ימים, השנה היא 1955 ,סמי עלה לישראל.

סבא וסבתא  המשיכו לשמור על קשר מכתבים לאורך שנה, בהם הוא סיפר לה על המצב בארץ.

הנסיעה  לישראל

כשהמצב במרוקו החמיר עבור היהודים, הקהילה היהודית החלה להירשם לעליה לישראל, גם מאיר אח של סבתא ומשפחתו החלו לתכנן  עליה

למרות שסבתא רצתה לעבור לצרפת לאחותה, היא השתכנעה לנסוע לארץ עם מאיר אחיה ומשפחתו.

ויקטור אחיה הבכור צירף את סבתא רבה שלי למשפחתו והם עברו לצרפת.

לאחר חצי שנה הם הפליגו באניה איטלקית למרסיי שלושה ימים.

מאיר אחיה עבד במטבח האוניה, וכך הם קבלו את האוכל הכי טוב. סבתא חלתה במחלת ים ולא הרגישה  טוב. הבחורים האיטלקים טיפלו בה במסירות רבה.

במרסיי הם חיכו חודש נוסף לאוניה שתיקח אותם  לארץ.

ב-23.7.1956 הגיעה משפחת גנון המורחבת לישראל עם האוניה “נגבה” שזהו היה השייט האחרון שלה.