סיפור עלייה של לאוניד ורעיה

בשנת 1976 החליטו סבי וסבתי לעלות ארצה יחד עם אבי שהיה אז בן שנתיים וכמה חודשים. הם עלו מבלרוס אז היה בברית המועצות המטוס דרך וינה, לארץ ישראל הארץ הנכספת. תחילה התמקמו במרכז קליטה במבשרת ציון שם למדו עברית וגרו במשך שנתיים ישירות עברו לרמות בירושלים ראיינתי אותם …

מדוע בחרתם לעלות ארצה?

סבי לוניה:”רציתי לגור איפה שהתרחשה ההיסטוריה של העם שלי. רציתי שהילד שלי יהיה חופשי כאן בארץ ולא יהיה בגלות.

בבית שלי כשהייתי ילד, כל הזמן דברו על עליה לארץ ישראל, אבי היה פעיל בתנועת בית”ר.

בשנת 1946 אבי היה בדרך לארץ ישראל, בדרך לארץ בין הרכבות פגש אבי את אמי נדיה ובגלל זה לא עלה ארצה.

נורא רציתי לעלות ארצה בשנות 1956-1957 כאשר ברית המועצות פתחה את שעריה בשנים אלה, אבל לא יכולתי לעלות מפני שסבתי הייתה חולה, הייתי מאוד עצוב ואני זוכר שבכיתי. גדלתי בבית ציוני שבו כל הזמן חלמו לעלות לארץ ישראל ולי עדיין הייתה תקווה לעלות למרות כל הקשיים”.

סבתי רעיה:”גדלתי בבית דתי ולאבא שלי הייתה ויזה לעלות לארץ בשנת 1956 אבל אמא שלי סרבה.

בשנת 1968 פגשתי את לוניה בעלי ובשנת 1970 כשהתחתנו לוניה אמר לי שהוא מתחתן איתי בתנאי שנעלה ארצה באפשרות הראשונה. אני עוד למדתי באוניברסיטה עד 1973.  באותה שנה נולד מארק בני. ב- 16 לדצמבר 1975 (יום ההולדת של מארק) הגשנו בקשה לעלות ארצה וב- 29 למרץ 1976 עלינו לארץ”.

כיצד הסתדרתם כאן בארץ ישראל, איך קיבלו אתכם?

סבי לוניה: “פקידים של משרד הקליטה ובני משפחה שהיו פה באו אלינו וקיבלו אותנו בשדה התעופה נתב”ג ומשם נסענו למרכז הקליטה במבשרת ציון.

שם למדתי עברית ואחרי חודש התחלתי לעבוד בשמירה. אחרי כמה חודשים התחלתי לעבוד במפעלי ברום בבאר שבע ולכן נאלצתי להיפרד מאשתי ומבני והייתי פוגש אותם רק בסופי שבוע. לאחר כמעט שנה התחלתי לעבוד במעבדת תנובה בירושלים, שם עבדתי במשך 25 שנה.

ברמות בירושלים רכשנו הרבה חברים, הם קיבלו אותנו בזרועות פתוחות והייתה הרגשה של כל ישראל חברים”. 

סבתי רעיה:”במרכז קליטה למדתי עברית ואחרי שישה חודשים מצאתי עבודה בבית חולים הדסה במעבדה בתור מהנדסת כימיה (לוניה ואני למדנו הנדסת כימיה בברה”מ), אחרי כמעט שנה התחלתי לעבוד במנועי בית שמש במעבדה.

גרנו בדירת קרקע במרכז קליטה, דירה מאוד נחמדה עם חצר קטנה בה מארקו יכל לשחק.

מארק בני היה בגן במרכז הקליטה והיו לו הרבה חברים ולי זה היה נחמד מאוד”.

האם יש פרט מעניין עליכם ועל ארץ ישראל באותה תקופה?

סבי לוניה:”בחופשה הראשונה בארץ נסענו לראות את פסל האריה השואג בתל חי המנציח את שבעת גיבורי קרב תל חי, כיוון שאבי היה פעיל בתנועת בית”ר (תנועת שיוסף טרומפלדור השתייך אליה)”.

סבתי רעיה: “שנתיים אחרי שעלינו עלתה אחותי פניה ואחיו של לוניה, גרישה, כבעל ואישה (!!!)

עזרנו להם בארץ והרגשנו וותיקים ושמחנו לעזור להם”.

סוף דבר

אבא ואמא שלי שגדלה בקיבוץ כפר גלעדי, התחתנו בחצר תל חי (יכול להיות שראו אחד את השני בילדותם כאשר סבי, סבתי ואבי בקרו בפסל אריה השואג…). לאחר עשר שנים נולדתי.

אחרי עשרים שנה נפגשנו כול3 וסבתא וסבא שלי ספרו לי את כל סיפור העלייה שלהם ואני מתעד את כל זה וכך אנו מקיימים את המצווה “והגדת לבנך”!