חינוך לפעילות גופנית

פעילות גופנית היא פעילות פיזית שמבצע אדם במסגרות שונות, כמו ספורט או כפעילות שגרתית כמו עלייה במדרגות, הרמת משאות, הליכה ורכיבה על אופניים. פעילות גופנית יכולה גם להיעשות למטרות שונות, כגון: משחק, פנאי, הישרדות, שיפור הכושר הגופני, היכולות האתלטיות ועוד.

הפעילות הגופנית מעלה את קצב חילוף החומרים וייצור החום הנפלט מהגוף לסביבה. הפעילות הגופנית נמדדת על פי כמה מאפיינים: רמת האינטנסיביות, קבוצות השרירים הפועלות, משך הפעילות ומטרתה. בעת ביצוע פעילות זו, מתחוללים שינויים פיזיולוגיים כמעט בכל מערכות הגוף ומרבית האיברים מתגייסים לביצועה.

סוגי פעילות גופנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני סוגים עיקריים של פעילות גופנית, הנבדלים זה מזה לפי אופן הפקת האנרגיה: פעילות אירובית ופעילות אנאירובית.

פעילות אירובית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות אירובית כוללת טווח פעולה ארוך, אשר מצריך מהגוף – בעיקר מהשרירים – לייצר אנרגיה באמצעות תגובת החמצון-חיזור, כלומר: הפקת אנרגיה באמצעות נשימה אווירנית הדורשת חמצן.
מרכיב חיוני לשם ביצוע הפעילות, המתפתח בעקבותיה, הוא סיבולת לב-ריאה, אחד ממאפייני הכושר הגופני. סיבולת לב-ריאה אינה נובעת כמעט מגידול במסת השריר, אלא בעיקר מגידול בכמות כלי הדם באזור.^{[דרוש מקור]}

פעילות אנאירובית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות אנאירובית, לעומתה, כוללת טווח פעולה קצר ביותר הדורש אנרגיה מרובה. פעילות זו דורשת מהשרירים הפקת אנרגיה בדרכים חלופיות, עקב מחסור בכמות החמצן הדרושה ואיטיותו של תהליך הנשימה האווירנית. זאת הם עושים בתהליך הקרוי תסיסה לקטית, שתפוקת האנרגיה שלו ליחידת זמן מסוימת היא גבוהה משל הנשימה האווירנית, אך גם בזבזנית – מכל מולקולת גלוקוז הנצרכת בתהליך, מופקות רק שתי מולקולות ATP, לעומת 30 מולקולות בנשימה האווירנית.
בנוסף, לפעילות זו יש תופעות לוואי, עקב תהליך התסיסה להפקת האנרגיה הדרושה במהירות הנחוצה. תופעות אלו נגרמות מההשפעה של החומצה הלקטית (חומצת חלב, בשמה העממי) שנוצרת בסיומו של תהליך התסיסה הלקטית, כתוצר לוואי, ברקמות השרירים. החומצה שנוצרת מעלה את החומציות בסביבת תאי השריר וכתוצאה מכך השרירים מאבדים את כושרם להתכווץ ומופיעים כאבים ברקמות השריר.

פעילות אנאירובית אינטנסיבית גורמת מיקרוטראומה לשריר ויוצרת מיני-קרעים רבים לאורכו. לאחר הפעילות, השריר בונה את עצמו חזרה, תוך שהוא מגדיל את מסתו ובכך מגדיל את יכולתו להבא.

דוגמאות לפעילות זו הן: ספרינט (בשחייה או בריצה), הרמת משקולות ותרגילים שונים לפיתוח מסת שריר כגון שכיבות סמיכה, כפיפות בטן, מתח ועוד.