יאנקו מן העיר הגדולה- מנקודת מבטו של שוקה

היום אני ואדם(המספר) שיחקנו בחוץ כמו תמיד רצנו וקפצנו מעל גדרות האבן שלפתע ראינו נער כחוש יושב על כיסא גלגלים בצל בבגדים כהים וכומתה ענקית. לילד היה תוכי ירוק אני ואדם התפקענו מצחוק לאור המראה שלו והנער שם לב אלינו, הוא הפנה את מבטו לעברנו ובשנייה שהוא ראה אותנו קפאנו במקום לא ידעתי מה לומר היה שקט ומביך למזלנו התוכי שבר את הדממה בצווחה לא מובנת שנשמעת כמו שפה כל שהיא הילד הציג את עצמו קוראים לו יאנקו. הבאתי ליאנקו את כלוב התוכי הכלוב היה די כבד אבל התגברתי יאנקו הביא לתוכי אוכל ולאחר מכן החזרתי למקום שהיה בו.

יאנקו הציע לנו לשחק שח אבל אני יודע לשחק רק דמקה אז אדם שיחק איתו. המשחק הלך ממש מהר ויאנקו ניצח אותו בחמישה מהלכים בלבד שה היה מאוד מרשים הוא אמר שקוראים לזה מט סנדלרים, הצעתי ליאנקו לשחק דמקה והוא ניצח אותי פעם אחר פעם הרגשתי מובך שאני לא יודע לשחק שח ועוד יותר מובך שהפסדתי פעמיים ליאנקו בדמקה הצעתי שנשחק משחק אחר כמו שוטרים וגנבים או מחבואים אבל יאנקו אמר שהוא לא יכול לשחק בגלל כיסא הגלגלים הייתי בתדהמה לא ידעתי מה לומר אך יאנקו התעלם בגלגול עיניים והמשיך הלאה בשיחה הוא אמר לנו שהוא עלה לפני כמה חודשים לארץ מפולין(זה מסביר את המבטא המוזר שהיה לו) והוא לא לומד בבית הספר משום שהוא טוען שהוא יכול ללמוד הכל דרך הספרים לבד בבית, אמרתי כי קריאת ספרים זה אחד מהעיסוקים האחרונים שלי אדם לעומת זאת אומר שהוא אוהב ספרים בעיקר

ספרי הרפתקאות אבל למה לקרוא על הרפתקאות כשאפשר לחוות אותן בעצמך כאן בחיפה השיחה המשיכה והתחלתי להשתעמם רציתי ללכת לים אבל יאנקו לא יכול ללכת לשם בגלל כיסא הגלגלים.

ניסיתי לשכנע אותו אבל הוא אמר שהוא חייב לחזור הביתה ושאמא שלו תדאג לו. אני לא מבין את האמהות פעם חשבתי שכל אמא יודעת מה טוב לילד שלה אבל היום אני כבר לא בטוח. יאנקו שיתף אותנו ואמר שאמו סבלה יותר מדי פעמים בחיים שלה והמלחמה עברה עליה קשה הנאצים הרגו את כל המשפחה שלה ורק הוא נשאר לה, היא הפכה פחדנית וחוששת מכל דבר ועכשיו היא צריכה לעבוד כל יום כדי שיהיה להם מה לאכול. הדברים שהוא אמר החרידו אותי ואת אדם, בקיבוץ אנחנו אף פעם לא נתקלו בבעיות כאלה