השייח הפיקח מוציא לאור משפט

באחת ממדינות המזרח היה שולטן שנהג בנתיניו הרבים בחסד וברחמים. ויהי היום,
והשולטן שמע מפי הווזיר הגדול את הסיפור הבא ?
“ראש הסוחרים, אדם מכובד ובעל השפעה, התלונן, כי בשובו לביתו אחר שנעדר
ממנו שבוע ימים, מצא את ארגז המוהר של אשתו ריק. כל התכשיטים נעלמו. האיש
ביקר אצל הקאדי, וניסה להשפיע על הגנבים האלמונים בעזרת המטיפים במסגד,
שיחזירו את הגנבה. הווזיר עצמו ציווה על מפקד המשטרה לגלות את הגנבים, אך ללא תוצאות.”

שמע השולטן את דברי הווזיר והחליט לבקש את עזרת השייח’ החכם איברהים אבו
ראזי, שהיה ידוע בפיקחותו, וכל אלה שהתדיינו בפניו חיבבו אותו והעריכו אותו על
כושרו לפשר בין נצים ולהוציא לאור משפט צדק. השולטן שלח את הווזיר אל אוהלו
של השייח1 החכם, כדי להזמינו לנהל את החקירה, עד שיימצא הגנב בן הבליעל.
קיבל השייח1 את שליח השולטן בסבר פנים יפות והסכים לשבת על כס המשפט,
לחקור בעניין הגנבה, עד שהגנב יימצא וייענש.

ביום המיועד התכנסו באולם בית המשפט נכבדי עיר הבירה ואנשים רבים. השולטן
ישב על כיסאו ולימינו השייח’ המהולל. אמר השולטן לסוחר י “עמוד על רגליך, נכבדי,
וספר לנאספים במקום זה כל מה שקרה לך.”
סיפר הסוחר העשיר את מה שקרה. שאל השייח את הסוחר : “הגד נא, אישי
הסוחר, במי אתה חושד? בקרובים, בשכנים, או באנשים המוכרים לך?”
ענה הסוחר ; ”אדון רב החסד, ארבעה שכנים לי, והם מתנכלים לרכושי כל הימים.

עינם צרה בעושר שצברתי בעמל רב, ובחלק שירשתי מאבי המנוח. לא פעם גרמו לי
צרות רבות: העלו עדרים על אדמתי, חרשו חלקות משדותי והתגרו במשרתי. אני חושד
כי אחד מהם הוא הגנב.”

ציווה השייח’ : ”יביאו בפני את שכניו של התובע.”
הביאו השוטרים את ארבעת השכנים, כשהם רועדים מפחד. פנה אליהם השייח’ ו
”השלחתם יד ברכושו של איש זה? הודו מיד מי מכם עשה את הנבלה הזאת. מי שיודה
עכשיו, אקל בעונשו. אך אם אצטרך לגלות בעצמי את הפושע, מרה תהיה אחריתו.”
כרעו האנשים על ברכיהם בפני השייח’ והשולטן, הרימו כפיהם אל על כאילו הס
מכריזים ואומרים : ראו נא! נקיות ידינו! חפים מפשע אנחנו.
השביע אותם השייח’ על ספר הקוראן הקדוש להגיד לו את האמת בלבד, ואמר :
”באוהל הסמוך נמצא סוס בעל סגולות מיוחדות. כל אחד מכם יתפוס בחזקה בזנבו
של הסוס. הסוס יבעט בגנב שלקח רכוש לא לו, ואילו בחף מפשע לא יפגע.”
כל הקהל נהר החוצה לראות כיצד ינהג הסוס. תפס כל אחד מן השכנים החשודים
בזנבו של הסוס, אבל הסוס לא נע ולא זע.

פקד השייח’ על האנשים : “הראו את כפות ידיכם!”
הראו החשודים את כפות ידיהם, והשייח’ בדק אותן. אחר־כך פנה השייח’ אל אחד
מהם ופקד: ”החזק את כפות ידיך פתוחות כלפי מעלה!”
האיש עשה כן, והשייח’ ציווה על אחד השוטרים ו “הצלף שלוש פעמים על ידיו של זה!”
החל השוטר להצליף, והאיש צעק ; “רחמנות! רחמנות! אני מודה שגנבתי את הכסף והתכשיטים של שכני!”
התפלאו כל הנוכחים, והשולטן שאל את השייח’ כיצד גילה את הגנב. ענה ו/שייח’
ואמר .- “מרחתי את זנבו של הסוס בשומן אווזים מעורב בעפר. אצל השלושה נשארו כתמים על כפות הידיים, מפני שתפסו בחזקה בזנב הסוס, אבל כפות ידיו של הרביעי
נשארו נקיות, כי פחד לתפוס בכוח בזנב, שמא יתגלה מעשהו על ידי הסוס. כך התברר לי, כי הוא הגנב.”
פקד השולטן להעניש את הגנב לפי חוקי המדינה, ולמנות את שייח’ איברהים
אבו־ראזי ל”מוצבאר” ; כלומר — יועצו הקרוב של השולטן.