הטיפים של מל – לכתיבת ספר ילדים ראשון

כתיבת ספר ילדים טוב איננה משימה קשה (לעומת זאת, כתיבת ספר ילדים מוצלח, היא כבר משימה מסוג אחר).

בספרון זה אנסח עבורכם כמה כללי אצבע ראשונים שיסייעו לכם במשימה.

ראשית, אנו זקוקים לדמות ראשית בלתי נשכחת ולעלילה מפתיעה ומשעשעת.

זה די פשוט, לא?

בפורמטים אחרים הקורא נכנס לסיפור בהדרגה (מפרק לפרק או מסצנה לסצנה), אך בספר ילדים אנחנו קופצים היישר אל תוך העלילה.

אז…

קפצו ישר למים. בעמוד הראשון (הכי מאוחר בשני) עליכם להשיג שתי מטרות:

המטרה הראשונה: הצגת הדמות הראשית (או הדמויות, אם יש יותר מאחת). העמוד הבא מציע כמה רעיונות לדמויות ראשיות. דמויות מלאות בהומור או אירוניה תורמות מאוד לעלילה. כך גם דמויות המתמודדות עם דילמה או קושי כלשהו.

ילד, ילדה, ג’ירפה (או כל בעל חיים אחר), פייה, מלך, מלכה, נסיך, נסיכה, צייד, ליצן עצוב, צעצוע כלשהו, פועל במפעל, רוח רפאים, קומקום.

המטרה השנייה: כסופרים, בוודאי תרצו שהקוראים שלכם יפתחו חמלה כלפי הדמות הראשית שלכם (אמפתיה). שידאגו לגיבור או לגיבורת הסיפור. האם הדמות הראשית עושה מעשה אמיץ או אלטרואיסטי כלשהו בסצנת הפתיחה של הסיפור?

בעמוד הבא תגלו דרכים נוספות ליצירת אמפתיה אצל הקורא.

אנחנו רוצים דמות שנוכל להזדהות אתה, ללמוד ממנה ולקבל השראה, דמות שמגיע לה לנצח בסוף הסיפור. האם אותה דמות מסכנת את עצמה למען מטרה נעלה? אהבה למשל? איזו כריזמה נובעת מתוכה? האם היא מתמודדת עם סכנה? האם היא שוקעת בייאוש? מנסה להגן על משפחתה, חבריה, או מפגינה אצילות בדרך כלשהי? האם היא נדרשת להתמודד עם קונפליקטים כלשהם?

המטרה השלישית: מהו המניע של הדמות בעלילה? איזה רגש דומיננטי מפעיל אותה? למה היא שואפת? כמה רחוק תלך בכדי להשיג את המטרה שלה? כולנו יודעים שרגשות חזקים יכולים לפעמים להכניס אותנו לצרות.

בלייק שניידר, תסריטאי וסופר אמריקני (“Saving the Cat”) מציע כמה ארכיטיפים של עלילה: גילוי עצמי, משאלות שמשתבשות, דמויות רגילות שנקלעות למצבים יוצאי דופן, התבגרות, חברות, גילוי סוד אפל עמוק, התמודדות מול מוסדות (כולל משפחות) וגיבורי על (עם חולשות אנושיות).

בכל סיפור משהו אמור לקרות. היכן מתרחשת העלילה? בבית ספר? בתוך בית? במעבה היער? האם יש דבר מה יוצא דופן שחשוב שנדע? אנחנו רוצים לבנות מתח ולייצר נקודת מפנה דרמטית שתעורר בקוראים סקרנות כדי שימשיכו לקרוא.

מפני ש…

הגיבור, שפיתחנו כלפיו הזדהות, נזרק לפתע למציאות חדשה. לפעמים המצב נובע מאויב שמאיים. לפעמים הטבע הוא האויב. או שאולי הגיבור הביא על עצמו את האסון. האם הוא נמצא כעת בסכנת חיים? זה ישאיר את הקהל מרותק לסיפור,

מכיוון ש…

הקהל רוצה שהדמות הראשית תנצח. הגיבור שלנו מנסה. הגיבור שלנו מנסה שוב. אך לשווא. שום דבר לא עובד. זה טוב. האם נראה שמצב העניינים מתדרדר מרגע לרגע? זה נפלא. האם מותר להגזים? ברור – זה ספר ילדים! הקוראים מצפים כבר להפוך את הדף כדי לראות מה יקרה בהמשך הסיפור? מצוין!

ופתאום יש קרן אור בסיפור. הגיבור שלנו כבר כמעט נחלץ מהיער. אבל אז…

אוי לא… מכשול ענק נוסף מופיע. אולי הגדול מכולם. הכל נראה אבוד. הגיבור צריך להתעמת עם השד שלו, עם חולשה, עם טעות שנעשתה, עם מה שגרם לעלילה להסתבך מלכתחילה. הסכנה גדולה. המשפחה שלו בסכנה. העיר שלו בסכנה. העולם בסכנה. והכל תלוי רק בו. האם יעמוד באתגר בהצלחה?

כן!!! הוא הצליח! האם הוא למד לקח? נפלא! ואז זהו שיעור גם עבורנו. הסיפור מסתיים בסצנה שמציפה אותנו ברגשות חיוביים. באופן אופטימלי תהיה זו סצנה שמשקפת את הסצנה הפותחת, אך בהבדל אחד שעושה את כל ההבדל.

עשיתם עבודה נהדרת. שלחו לי את הסיפור שלכם [email protected] ואולי נפרסם אותו בדף הבית שלנו!

אבל לפני כן, כמה דברים נוספים:

חשוב שיהיה לסיפור שלכם שם ממש מוצלח. לעתים שם הספר הוא שמכתיב לנו את העלילה. במקרים אחרים, הסיפור ייכתב ראשון ואז הכותרת שלו. בכל מקרה, צריך שהשם יהיה חזק ומקורי. תמציאו אחד כזה ואז…

תראו אם אתם יכולים לעורר את סקרנות הקורא כבר במשפט הפתיחה:

“When Cheshire the Cat’s magical smile is stolen, he discovers that it has been sold to an evil sorcerer.”

קראו את הסיפור בקול רם. אם משהו נשמע לכם לא נכון – תקנו אותו. חזרו וקראו שוב את הסיפור כעבור כמה ימים ונסו לשפר את הטיוטה. וחוזר חלילה.

תוודאו שבכל מקום שאתם יכולים אתם מראים ולא מספרים. במקום לספר לקהל ש”לצ’שייר היה חיוך מאיר”, אפשר לכתוב “החיוך של צ’שייר היה בהיר יותר ממנורה מוארת”. במקום לומר “ג’ורג’יה הייתה עצובה”, אפשר לכתוב “הלב של ג’ורג’יה נשבר לחתיכות”.

אל תנסו לחרוז חרוזים – אלא אם כן אתם משוררים בעלי ניסיון. עדיף שתתמקדו בדמויות ובעלילה.

והכי חשוב – תיהנו! אחרי הכל, זה ממש כיף!