טַהֵל מְצַיֶּרֶת וּמְסַפֶּרֶת עַל חַג הַפֶּסַח

“פַּעַם הָיָה אַרְמוֹן גָּדוֹל

וְהָיְתָה נְסִיכָה

עִם שִׂמְלָה בִּתְכֵלֶת וְסָגֹל.

וְהָיָה לָהּ שֵׂעָר צָהֹב.

לֹא, זֶה לֹא טוֹב.

הָיָה לָהּ שֵׂעָר מְתֻלְתָּל.

וְהָיָה שָׁם עֵשֶׂב

וְהָיָה שָׁם יְאוֹר

וְתֵבָה.

וּבְתוֹךְ הַתֵּבָה

מֹשֶׁה הַקָּטָן

מְכֻסֶּה בִּשְׂמִיכָה אֲדֻמָּה

עִם נְקֻדּוֹת לְבָנוֹת.

וְהָיוּ שָׁם שָׁמַיִם בְּצֶבַע כָּחֹל.

וּבֵינְתַיִם, זֶה הַכֹּל.

עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן לֶאֱכֹל…”