יאנקו מן העיר התחתית

אני בחרתי ביאנקו מכיוון שמאוד מעניין אותי לראות את הסיפור מנקודת מבט של יאנקו.

ילד ניצול שואה שלא כל כך מכיר את התרבות הישראלית.

יאנקו הוא ילד שונה, אין לו משפחה חוץ מאמא שלו.

אין לו אבא ואחים, שסבתא, סבא.. ומעניין מה ילד ניצול שואה חושב על ישראל והתרבות הישראלית מנקודת המבט של עצמו.

הימים היו ימים קשים, ימי מלחמה, הנאצים כמעט מצאו אותנו.

אמא החליטה שאנחנו עוזבים ועוברים לארץ ישראל, ארץ היהודים.

מקום שבו לא ייפגעו בנו.

יום אחד ישבתי בחצר וראיתי שני ילדים ניגשים אליי.

שוקה ואבנר שמם.

דיברנו ופטפטנו שעות על גבי שעות, הם סיפרו לי על עצמם ואני סיפרתי על עצמי.

סיפרתי להם שהחלום הכי גדול שלי הוא ללכת לים, אך בגלל המגבלה שלי, בגלל .שאני על כיסא גלגלים, אני לא יכול

ואז שוקה ואבנר עשו את הבלתי יאומן..

הם לקחו אותי לים!

לא האמנתי!

אני מכיר אותם כמה ימים וזה מרגיש כבר שנים!

הם עזרו לי בחול, שוקה במיוחד..

ואז, בדיוק איך שבאנו להיכנס למים, נחשו מה?

התחילו הפצצות והפגזות על חיפה!

הרגע הכי טוב ומושלם הפך לסיוט!

שוקה עזר ל ורץ איתי ועם הכיסא כל הדרך עד שמצאנו מנהרה אחת קטנה והסתתרנו שם.

באותו רגע חשבתי על אמא שלי, אך ורק עליה.

וכשחזרתי הבייתה, אבנר ושוקה ליוו אותי.

שוקה נכנס איתי לדירה, וראיתי את אמא שלי, החשובה לי מכל, בוכה מפחד שקרה לי משהו.

מרוב לחץ וכעס, היא פשוט נתנה לשוקה סטירה.

מרוב פחד שוקה ברח.

אבל אני מאמין שעם הזמן אמא תסלח ותרשה לי להפגש עם שוקה, הוא החבר הכי הכי טוב שלי.

רפלקציה:

אני מאוד נהניתי מכתיבת הספר מכיוון שפיתחתי את הדמיון ולקחתי אותו למקומות שלא ידעתי שאהיה מסוגלת.

ובנוסף, היה לי קצת קשה לעבוד באתר זה מכיוון שאני לא רגילה לאתרים כאלה.

אך השתדלתי ועשיתי את הכי טוב שאני יכולה.