איזה דמות בחרתי?

בחרתי בדמות של שוקה.

שוקה היא דמות מאוד מאתגרת ולכן אני חושבת שלכתוב עליה יהיה מאוד מעניין וחוויתי.

יומני היקר

. יומני היקר, זה שוב פעם אני.

…היום חוויתי מקרה מוזר ומאוד מפחיד

היום יזמנו את הרעיון של להביא את יאנקו אל הים. בבוקר הקדמנו לבוא אל חצר ביתו. הוא ציפה לנו שם על כיסא הגלגלים שלו, לבוש במעיל שחור מכופתר עד צווארו ועל פדחתו הוא חבש כמו תמיד את הכומתה השחורה שלו. אני זוכר איך פתחנו את שער החצר ואיך התחלנו לרדת לכיוון הים. אני זוכר את התחושה שחוויתי כשאנשים נעצו בנו מבטים, ילדים קטנים רצו אחרינו בחבורה צוהלת, מצביעים עלינו וצוחקים עלינו בקול. אחד מהם הטיל עלינו אבן, התעצבנתי עליהם מאוד ופניתי אל החבורה בפנים מאיימות, הם נבהלו ורצו לכל עבר. המשכנו ללכת לעבר הים. ההליכה נמשכה שעות רבות אבל לבסוף הגענו. בים דחפנו את כיסא הגלגלים ממש עד קו המים, החול היה רך והגלגלים נתקעו בו ולא יכולנו להזיז עוד. בים אנחנו שחינו, התזנו מים, צחקנו ונהננו מאוד. אני מקווה שיאנקו נהנה. כשהסתכלתי על הפנים שלו ראיתי אותו מחוייך. כשהגיעה שעת הצהריים התחלנו לדחוף בחזרה את כיסא הגלגלים לביתו של יאנקו במעלה הכביש. “צריך למהר” אמר לנו יאנקו “עוד מעט אמא שלי צריכה לחזור מהעבודה”. פתאום, בבת אחת נשמעה אזעקה!!!. “התקפת אוויר” צעקתי.

פניו של יאנקו הלבינו מאוד, עיניו התמלאו בבהלה נוראה. התחלתי לדחוף את הכיסא במהירות רבה. מצאנו בסמוך שער של חצר ושלט גדול שהדריך אותנו אל המקלט. ראיתי עוד אנשים שרצו למקלט, הם היו מאוד נסערים. ראיתי אנשים שרצו, צעקו, איבדו את הילדים שלהם ונפלו. למראות המראות הקשים האלה דחפתי את הכיסא לאורך מדרכת האבן ורעדה האדמה נוראות וקולות התפוצצות חזקים הרעידו הכל מסביב. יאנקו ישב כמעולף על כיסאו. פתחתי את המקלט וגלגלתי אליו את הכיסא. בפנים שררה אפלה למחצה. גלגלתי את הכיסא אל אחת הפינות ואנחנו עמדנו ליד. ההפצצה נמשכה שעה ארוכה, פגזים נורו בחוץ והמטוסים חגו כמה פעמים וצללו עוד ועוד.אני זוכר איך קיויתי שהכל יגמר במהרה ושלא יקרה לנו כלום ואיך יאנקו בכה שם קצת ואני הרגעתי אותו ואמרתי שהכל יהיה בסדר. לפתע נדם הכל והשתרר שקט. התחלנו ללכת לכיוון היציאה. “כבר אחריי אחד” אמר יאנקו, “אמא שלי כבר חזרה מהעבודה”. התחלתי לדחוף במהירות את כיסא הגלגלים, עוד הייתה דרך ארוכה עד לביתו של יאנקו. כשהיינו כבר קרובים לביתו של יאנקו, ראינו לפנינו כמה מן הפליטים שהשתכנו כאן, עומדים בחבורה. במרכז החבורה עמדה אישה זרה, גבוהה וגדולה אשר צעקה בקול רם בשפה שבה יאנקו היה מדבר אל תיאדור. כשראתה אותנו האישה הגבוהה, הדפה בידיה את העומדים סביבה, פרצה בריצה לעברנו וצועקת בזעם אל יאנקו בשפתם הזרה. פתאום האישה הזאתי פנתה אליי וסטרה לי בפניי בכף ידה הימנית. חשקתי את שפתי בזעם קר, הסתכלתי אל האישה במבט קשה ואז פניתי לאחור והתחלתי ללכת מהר משם. כשאני חושב על זה עכשיו אני מבין למה האישה הגבוהה הזאתי הסטירה לי, היא הריי דאגה ליאנקו, היא חשבה שקרה לו משהו, אני מבין אותה! אבל אולי היא הייתה יכולה להגיב בצורה אחרת ופחות אלימה ופוגעת… אבל למרות זאת אני לא מתחרט לרגע על זה שלקחתי את יאנקו אל הים! ההבעת הפנים המחויכת הזאת שלו הייתה שווה כל רגע!

שוקה.

רפלקציה

בתחילת העבודה היה לי קשה. לא ידעתי כיצד להתחיל לכתוב את הסיפור. מרגע שהתחלתי באמת לעבוד ולחשוב על רעיון לסיפור, ניהיה לי מאוד קל ונהנתי מכל מה שעשיתי. נהנתי מאוד להכין את העבודה המאתגרת הזאתי! אני מקווה שיהיו עוד משימות של כתיבה בהמשך!