את הספר הזה כתבתי בעקבות הסיפור “יאנקו מן העיר התחתית” מנקודת מבטו של שוקה, בחרתי את הדמות הדמות בגלל שהיא דמות שמראה לנו מלא צדדים שונים בה ואותי מעניין מה נקודת המבט שלו. שוקה היא דמות שמראה לנו שתי צדדים של חמלה וכעס,הוא דמות שמראה צדדים של כאב ואומץ ואני רוצה להבין את כל הרגשות האלו

,יומני היקר

עברתי יום מאוד שונה.. אני למדתי על חברות יותר ויותר, אתה

בטח זוכר שסיפרתי לך שאני הכרתי לפני כמה ימים חבר חדש ששמו יאנקו

 אני ואבנר ישבנו ביחד מתחת לעץ בחצר הנטושה ליד ביתנו וראינו ילד קצת משונה וחדש שהגיע לשכונה והוא היה שונה בגלל שהוא היה נכה והוא ניצול שואה והתחלנו לדבר איתו והוא הסביר לנו את הסיפור שלו ואני ממש הזדהיתי בגלל שהוא מאוד סבל, היום אני הצעתי לאבנר שניקח אותו לים בגלל שיאנקו רצה ממש ללכת לים ואבנר הסכים. הפתענו את יאנקו והוא ממש שמח שלקחנו אותו. היה מאוד מאוחר אז התקדמנו לכיוון הבית ובדיוק היו הפגזות על חיפה וזה היה ממש כמו בסרטים, כמובן רצנו לכיוון המקלט, יאנקו חשש אז ניסיתי להרגיע אותו כמובן. לאחר שהסתיימו ההפגזות התקדמנו לשכונה ובתחילת השכונה ראינו את כל  השכנים לחוצים וצורחים בגלל שהם לא רגילים לכל האזעקות האלו אבל השיא היה  לפי דעתי כשהגענו לכיוון הבית של יאנקו ראינו את אימו והיא לא דיברה, פשוט נזפה בי וסטרה לי, רציתי לסטור לה אבל חשבתי לעצמי שעם אני מכבד את אימי אז למה שלא אכבד את אימו של יאנקו, כי יאנקו הוא כמו אח שלי, אז פשוט ברחתי לביתי התחלתי לדמוע ולכתוב את הפרק הזה ביומן הזה. הפסיקו הדמעות אבל אני עדיין פגוע אבל זה לא ישפיע על החברות שלי עם יאנקו. לאחר שחלקתי איתך יומן אני כבר לא לחוץ ומפוחד. אלך לספר לאימי…

רפלקציה

כאשר כתבתי את הרפלקציה עברה לי ממש צמרמורת כי אני הרגשתי את הכאב ששוקה ספג במשך כל סיפור כי באמת הוא ילד תמים שמראה לנו את המבט האמיץ שאי אפשר לדעת מה עובר לו בראש ולעומת מה שהמספר סיפר אני מרגיש ששוקה באמת הרגיש כאב ופצוע אני יכול להגיד שאני התרגשתי מאוד לכתוב את היצירה הספרותית הזו וזה ממש ריגש אותי כל הסיפור שכתבתי אותו מנקודה שונה