“אני אתגבר” דבורה עומר

חשבתי הרבה 

באמת הרבה 

איך לספר לכם על מה הספר הזה …. 

יאללה ה2 בואו נשחק משחק תפקידים קצר

קצת על הספר

התחקות אחר ספר הילדים הראשון שהעמיד ילדה בעלת מוגבלות במרכזו

פורצת הדרך הראשונה שהעזה לעסוק ישירות בנושא המוגבלויות, ובשורה של נושאים אחרים (דוגמת גירושין, חד-הוריות והתלבטות על הפלה בגיל הנעורים) הייתה הסופרת דבורה עומר.

בשנת 1970 התפרסם ספרה ה-18 במספר, “אני אתגבר”. במרכז הספר ניצבת נערה הלוקה בשיתוק מוחין ושמה גילה 

זהו סיפור חייה.

 עד שנות האלפיים כמעט שלא הופיע בספרות הילדים ייצוג של ילד או ילדה הלוקים במוגבלות כלשהיא שכלית – דוגמת פיגור, אוטיזם או אפילו הפרעות קשב וריכוז (גם אם יופיעו לא מעט דמויות ילדים “שובבות” וחסרות מנוח).

כל עוד הייתה תינוקת שאיננה מודעת לעצמה ולמצבה המיוחד, הייתה גילה הקטנה מאושרת בחלקה. מהר מאוד התגלו הקשיים שלה: “לא ידעתי כמה קשה ומסובך הוא המאבק להיות כמו כולם כשאת נולדת אחרת”, היא אומרת בשלב מוקדם בספר.

מאבק ההשתלבות של גילה מצליח לבסוף – אחר הקשיים המתבקשים – והיא משתלבת בחברת בני גילה בהתאמות ובתנאים מיוחדים. בסוף הספר היא אף מתחילה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה.

מחקר קטן בגוגל מצאתי כי מכתבים רבים של ילדים, רובם בעלי מוגבלויות ובני משפחותיהם – אל דבורה עומר.

רבים מהם שאלו את השאלה כיצד הצליחה הסופרת להסביר ככ טוב את החיים של נערה הלוקה בנכות. “אני כמעט בטוחה”, כתבה ילדה אחת במכתב מרגש לדבורה עומר, “שאפילו שאני נכה, לא היה עולה בי הרעיון לכתוב ספר על נכים”.

ילד מירושלים הגדיל לעשות ושלח לדבורה עומר מכתב המיועד לגיבורה האמיתית של הספר, ובו שאל אותה בין השאר “איך זה לחיות לבד על כיסא גלגלים?”, וגם: “עכשיו אחרי שגדלת,  האם ישתנה משהו בחייך ? ?”

קבלת הילד השונה חוזר ועולה בכמה וכמה מכתבים, וילדים בעלי מוגבלויות הכותבים לעומר סיפרו לה על הקשיים שבהתקבלות לחברת בני גילם ה”בריאים” ו”הרגילים””

במהלך השנים קיבלה הסופרת גם פניות מתלמידים שבחרו לחקור את נושא המוגבלויות במסגרת עבודה כיתתית, והספר “אני אתגבר” שימש להם נקודת פתיחה לנושא.

הספר הוא סיפור שונה משאר הספרים של דבורה עומר.

זהו סיפור אמיתי אך אין מסופר בו על דמות אשר מייצגת פרק בהתפתחות ההיסטוריה הציונית.

נוסף על כך, שונה שמה של הגיבורה הראשית שעל סיפורה האמיתי מתבססת דבורה עומר – מחוה לנדאו המציאותית לגילה הבדויה.

זהו הספר הראשון העוסק בנערה הסובלת ממוגבלות כלשהי.

כיצד הכירו חוה לנדאו – שעליה מבוסס הספר “אני אתגבר” – ודבורה עומר

בסוף ספרה של חווה לנדאו, ‘כושלות רגליי’ משנת 2005, היא כותבת, שלימים הפכה לפסיכולוגית קלינית, כי “פגישתי עם הסופרת דבורה עומר אירעה לפני שנים רבות, עיתון שכתבתי עבורו ביקש ממני לראיין אותה לרגל קבלת פרס חשוב. לקראת הריאיון התפתחה בינינו שיחה על חיי, והיא שאלה מדוע אינני כותבת עליהם…

שכנעתי אותה שהיא, כסופרת נוער מקצועית, תעשה זאת טוב ממני, וכך נולד הספר ‘אני אתגבר’. לשמחתי, ילדים רבים קראו את הספר, לא מעטים מהם כתבו עליו עבודות במסגרת בית הספר, יצרו עמי קשר והביעו הזדהות. הרציתי בבתי ספר, נפגשתי עם הורים לילדים נכים, עם רופאים ועם אחיות. נראה לי כי הספר עזר וסייע להבנת הנכות ולקירוב לבבות בין נכים לבריאים”.

דבורה עומר וחווה לנדאו שמרו על קשר חם לאורך השנים והתכתבו ביניהן, בעיקר בענייני ספרות

תקציר הספר

גילה נחום היא ילדה עם שיתוק מוחין שבגללו אינה יכולה היא להזיז את רגליה ויש לה עיוותים לרוב כאשר היא מתרגשת.

בביתה גרים איתה אח אחד, אהוד, שגדול ממנה וגם סבתה והוריה.

הורים הנורמטיביים במעמד כללי לא גבוה.

לא היו לה הרבה חברים מאז ומתמיד, כשהייתה יותר קטנה לרוב הורי הילדים לא נתנו לה לשחק עם ילדיהם בטענה שהיא מפצלת שהתבגרה היו הילדים חושבים שהיא מוזרה.

היא “בילתה” המון זמן בבתי-חולים כאשר היא מטופלת אצל דוקטור רן, שאותו אהבה מהרגע הראשון שראתה אותו. היו לה עשרות ניתוחים שבעזרתם קיוו שתוכל ללכת, ניתוחים אילו היו סבל נוראי. כל הניתוחים כשלו ולבסוף גילה ומשפחתה השלימו עם העובדה שהיא לעולם לא תוכל ללכת ושתמיד יהיה לה את השיתוק מוחין.

דוקטור רן אמר שהיא תוכל ללכת לגן ועל כך הייתה שמחה גדולה אך כשהיא הגיעה לגן זה היה אסון נוראי, היא לא ידעה איך לגזור ולצייר, היא הפילה ושברה המון דברים בעקבות עיוותיה שגרמו גם לאימהות של הילדים בגן לפחד ולבקש מן הגננת שהיא תעזוב את הגן. אך בזכות שיחה של דוקטור רן עם הוריי הגן והגננת הוא הסביר להם על שיתוק המוחין והם החליטו שהיא תישאר.

גם בבית-ספרה קרה אותו הדבר כאשר לראשונה מחנכת כיתה שלה ראתה אותה, המורה רבקה דרשה ממנהל הבית-ספר שהיא לא תלמד אצלה אך לבסוף כאשר מנהל בית-הספר אמר שהיא לא תעזוב נגלתה רבקה דווקא כמורה טובה ולא קשוחה כפי שחשבה גילה.

דווקא בבית-ספר הצליחה לרכוש קצת יותר חברים שעזרו לה במה שהיא ביקשה, לחברה הכי טובה שלה קראו עירית, ילדה יפה אך בלי שכל רב. מה שהיה הפוך מגילה שכן היא הייתה מכוערת ודקיקה אך חכמה.

גילה היא ילדה מפונקת מאוד שחשבה שבגלל השיתוק מוחין הכל מגיעה לה, הוריה סחבו אותה מכל מקום בעגלת תינוק ודרשה מחבריה לכיתה לסחוב אותה מכל מקום, בגלל זה היא הפסידה חברים רבים כולל עירית שעדיין הייתה חברה שלה אבל כבר לא הכי טובה.

כאשר הצטרפה לתנועת נוער כשהייתה בת 12 הכירה היא את יוני, המדריך שלה שהתאהבה בו. כדי להרשים אותו היא ניסתה לעשות דברים בעצמה. היא החליטה לקנות לעצמה כיסא גלגלים כדי לנוע ממקום למקום לבד ולקנות נעליים בלי שרוכים כדי שלא יצטרכו לקשור לה והחליטה גם לשים דגש רציני על לימודים ששם גילו כולם שהיא מאוד חכמה.

לאחר זמן רב גילתה גילה שיוני עצמו לא מאוהב בה ושיש לו בכלל חברה והיא נכנסה לדיכאון קל והבטיחה לעצמה שלא תתאהב שנית אך בתיכון התאהבה ביורם שעזרה לו.

בית חולים לאחר ניתוח הכירה את מירי, גם בעלת שיתוק מוחין אך דווקא ידיה היו משותקות ולא רגליה. כשהכירה אותה בן רגע השתיים הפכו להיות החברות הכי טובות, הוריה של מירי היו אנשים עשירים מאוד אך הם לא אהבו את ביתם וחשבו שהיא פגומה ולא ביקרו אותה אף פעם. אחרי זמן רב מירי מוצאת מישהו גם הוא עם שיתוק מוחין ברגליים הגדול ממנה בשבע שנים והם התחתנו והביאו לעולם שלושה ילדים בריאים. גילה מקנאה בהם אך שלמה עם גורלה לבסוף שלעולם לא יהיה לה בן זוג ולא ילדים.

אחרי הרבה זמן של ידידות גילה אוזרת אומץ ואומרת ליורם שהיא מאוהבת בו והם נעשים זוג, אחרי שבוע גילה מבינה שזה לא הולך והיא נפרדת ממנו. הוא היה החבר הראשון והאחרון שלה.

קראת הסוף סבתא של גילה נפטרה ובעקבות כך לאביה היה התקף לב.

שרר בביתה דיכאון ומכיוון שלא היה מי שיפרנס את הבית (בגלל שאימה תמיד הייתה איתה ואביה צריך זמן מנוחה) גילה, בניגוד רצון הוריה מתחילה לתת שיעורים פרטיים שם היא מבינה שזהו יעודה.
לבסוף כאשר גילה מסיימת את בית הספר היא באמת מתחילה ללמוד סמינר מורים והופכת למורה של ילדים בעלי מוגבלויות.

התנועה זוכה להצלחה ענקית.

בסוף הסיפור גילה מבינה ששיתוק המוחין זה מי שהיא ואין מה לעשות ומבינה שעל כל דבר ניתן, להתגבר

ניתוח נקודות חוזק וחולשה של הספר:
ספר עם מסר מאוד גדול שאומר שהאדם הזה, הנערה הזו או לא משנה מי גם אם הוא על כיסא גלגלים, חירש, אילם או בכלל עם שיתוק מוחין הוא עדיין אדם ואדם חזק אולי אפילו יותר מאדם בלי נכות שכן הוא לומד להסתדר בעולם כשיש עליו מוגבלויות.

ניתן לראות גם בספר שגילה אומרת שאנחנו, בני אדם בלי נכויות ומוגבלוית לא מבינים את הקושי שיש לאנשים כמוה,

“מה אתם, המחזיקים עיפרון ליד מגיל שנה וחצי, שנתיים, יודעים כמה מאמצים, כמה דמעות וזיעה על כמה שכמותי להשקיע כדי להעביר קו אחד

בספר יש את כל הסגנונות ההומור, את הכעס, את אי ההבנה שאתה בעצמך מנסה לפענח למה הדמות עשתה זאת. “

דרכי התיאור היו ככ טובות שאפשר להרגיש את עצמך שם, בין אם רק אתה יכול ליצור לעצמך קו דמיון של איך זה נראה או להרגיש ממש עצמך שם הסיפור כתוב בצורה מדהימה ומרגשת.

כשסיימתי את הספר כאב לי שכן הרגשתי שאני נפרדת מחברים טובים שהרגישו כמו בני אדם, זוהי נקודת החולשה היחידה של הסיפור הזה – צריך לסיים ולהיפרד מאנשים שהפכו חלק מהחיים שלנו

הרגעים של גילה בהם היא צודקת כדי שנרגיש מתי היא עצמה מפונקת ומתי היא בדיוק צודקת וגם אנו כנראה היינו מגיבים כך או את חוש ההומור שלה ואת תובנותיה בעולם והדיאלוגים הטובים יצרו ספר שהוא לא פחות ממדהים.

שם הדמות: גילה נחום
מראה חיצוני: גילה מתארת את עצמה כילדה מכוערת עם עיוותים בפרצוף, ילדה רזה מאוד עם מעט מאוד שיער. היא לא אוהבת את המראה החיצוני של עצמה.
ע”מ 72 פרק י” “גם אני!”:”הצורה החיצונית כן חשובה ושלי הייתה דוחה”
בפרק כ”ד ע”מ 168 שמחה תלמידה שלמדה בבית הספר של גילה: “את כל כך יפה גילה”. לחלשה בהתפעלות, מביטה בי בעיניים מעריצות”.

תכונות אופי: גילה ילדה מאוד חכמה עם הישגים גבוהים בלימודים.
לגילה הכישרון לכתוב חיבורים שירים מכתבים מאוד יפים (ע”פ הסיפור אחד מן הסיפורים של גילה הופיע בעיתון).
גילה היא ילדה שחושבת על מה שהיא עושה ועל ההשלכות של כל מעשה שלה, היא מאמינה בעצמה ובמשך השנים מצליחה להיפתח יותר לזולת להיות יותר מקובלת ממה שהייתה. לגילה כוח רצון רב היא עומדת בניתוחים רבים באירועים עצובים, בלחץ בית הספר והמצב הכלכלי במשפחה.
יחס לדמויות אחרות: בימי חטיבת הביניים גילה הייתה ילדה שתלטנית, ילדה שאינה מקשיבה לאחרים ובימי התיכון למדה גילה להקשיב לאחרים לא לחשוב רק על עצמה ועל הצרות שלה כי היא נכה.

אירועים משמעותיים בסיפור 

-בכיתה ו’ כאשר אמה של גילה לא יכלה לסחוב אותה יותר על הידיים קנו לגילה כיסא גלגלים חדש, בהתחלה גילה הייתה כועסת ונעלבת כשהיו אומרים לה שהיא צריכה כיסא גלגלים.
– גילה הייתה הולכת לצופים היא הייתה מאוהבת במדריך של הקבוצה ושמו היה יוני, היא הייתה בטוחה כי הוא אוהב אותה גם עד שגילתה כי יש לו חברה והייתה פגועה מאוד היא החליטה כי היא לא תתאהב יותר שוב ואפילו עזבה את הצופים.
– בתיכון מגיע לגילה לכיתה ילד חדש בשם יורם, יורם אינו טוב בלימודים ולכן גילה מציעה לו את עזרתה. כל יום היה בא אליהם והיו לומדים יחד. גילה התאהבה ביורם, בחופש הגדול אמרה לו את זה ואחרי שנהיו חברים הבינה גילה שהם לא מתאימים ונפרדה ממנו בצורה מכאיבה. הוא עבר בית ספר וכל פעם שראתה אותו ברחוב לא יכלה להסתכל עליו.
בתיכון הייתה צריכה גילה לעבור ניתוח נוסף, בבית החולים פגשה ילדה בשם מירי, למירי היה שיתוק מוחין גם, אך היא לא יכלה לשלוט בידיה כמו גילה אבל יכלה ללכת. מירי נעשתה החברה הכי טובה של גילה היא הייתה משתפת אותה בכל גם אחרי שעזבה את בית החולים עדיין שמרה איתה על קשר בעזרת מכתבים.
-יום אחד כאשר חזרה גילה מבית הספר הביתה, אמא שלה מודיעה לה כי סבתא שלה מתה, היא מספרת על סבתא שלה ועל שעברה בשואה, היא לא מספרת על ההרגשה שלה בעקבות מוות של סבתא שלהם. בעקבות מות סבתא, בהלוויה אביה של גילה קיבל התקף לב ונשלח לבית בחולים. בעקבות המצב אביה של גילה לא היה מי שיפרנס את המשפחה כי אביה היה המפרנס היחיד חיפשו כולם עבודה כולל גילה. גילה עבדה בשיעורים פרטיים ואימה מצאה עבודה קטנה.
-מירי חברתה הטובה של גילה מחליטה להתחתן עם ניסן, הוא עבד איתה במפעל לנכים ולאחר זמן מועט התחתנו השניים, ואף נולדו להם שני ילדים. גילה הייתה שמחה מאוד אך עדיין הייתה בודדה וקנאתה הייתה גדולה מאוד.
לאחר שסיימה גילה ללמוד בסמינר-מורות לאחר זמן רב התקבלה גילה לבית הספר עם ילדים נכים. הכיתה היא כיתה בת שבעה ילדים עם שיתוק מוחין גילה לומדת להסתדר איתם ורואה מקרים ששיתוק המוחין לא פוגע רק חיצונית אלא שכלית ונפשית.
כאשר הסתיימה שנת הלימודים הראשונה של גילה כמורה נפרדה מארבעה תלמידים מכיתתה הקודמת היא מנסה לחשוב להבין לאן ילכו כי אין להם בית ספר מתאים מה יעשו האם דוחים אותם ולכן הולכת ללמוד פסיכולוגיה.

קצת על הספ

ממני תורן

ספר אשר כל כולו מיועד לשיפור מצבו הרגשי, נפשי ופיזי של הילד. ספר המשלב בתוכו בצורה עדינה

ומתחשבת את מצבו הנוכחי של הילד יחד עם התקווה למצב עתידי טוב יותר,

בריא.  

הספר מתמודד עם הקשה מכל בצורה קלילה ומלאת עוצמה שקטה.

הספר מיועד לכל ילד וילדה המתמודדים עם דבר קשה/ משבר כזה או אחר שמשנה את החיים ומאפשר למי שקורא את להתלוות אל עצמו, לחשוב, להסיק מסקנות, להרגיש , לבטא את שלל הרגשות שלה

ביטוי פחדיו, מצוקותיו, תקוותיו, רצונותיו

הספר מאפשר לילד לראות את מצבו כפי שהוא ולהחליט להילחם במצב זה בכל הכוח, בעוצמה ובביטחון מלא

ספר שם את הילד במרכז, הסיפור שלו הוא הסיפור החשוב באמת, והוא המחבר. הספר מעצים את הילד

מאפשר לילד להחליט לברוא מציאות חדשה, טובה יותר, בריאה יותר

אני מאד התחברתי לספר בגלל כל מה שסיפרתי לכם.

גם אני עובר תקופה מלאת קשיים, אז אומנם אני בריא לגמרי , רציתי להגיד תודה לגילה שהראתה לי שהכל אפשרי, שלא צריך לפחד בכלל רק להתעקש.
אני מעריץ את גילה על הדרך שלה בהתמודדות שלה, בקשיים ובצורה שהיא עוברת אותם.