ראש השנה

ראש השנה הוא חג יהודי שחל בא’ וב’ בחודש תשרי. ראש השנה נחשב במסורת היהודית ליום המלכת האלוהים על האנושות, וכן נחשב ליום הדין, בו נידון האדם על השנה שעברה, ונקבע מה יארע לו בשנה הבאה. כמו כן, יום זה נחשב ליום הראשון בשנה לצורך מניין השנים בלוח העברי ולצורך מניין שנות שמיטה ויובל. המצווה העיקרית של החג היא שמיעת תקיעה בשופר.

כינויי החג:

בתורה מכונה החג “יום תרועה” או “זיכרון תרועה”. השם “ראש השנה” מקורו בספרות חז”ל. עם זאת, בתפילות ראש השנה ובברכות הנאמרות בו נקרא החג “יום הזיכרון”.

ראש השנה ויום הכיפורים נקראים “הימים הנוראים” או “ימי הדין”. עשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים נקראים עשרת ימי תשובה, ובלשון מליצית מקובל לכנותם כימים ש”בין כֶּסֶּה לעשור”. “כסה” רומז לראש השנה, בעקבות המדרש המקשר לראש השנה את הפסוק בתהילים: “תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו”‏ בעקבות מולד הירח ביום זה, כאשר הירח כביכול “מתכסה”. עם זאת, יש שפירשו את הכוונה בפסוק זה כמתייחסת לתקיעה בשופר שנערכה בבית המקדש בכל ראש חודש.

ארוחת החג:

נהוג לערוך סעודה חגיגית. בסעודות ליל החג נהוג לערוך סדר אכילה מיוחד הכולל אכילת מאכלים סימבוליים המכונים “סימנים” ואמירת תפילות לפני אכילת אותם המאכלים אשר דומה מבחינת הצליל לשם המאכל.

בתקופת הראשונים הוזכרה גם אכילה של רימון, תפוח ודגים. רק בסוף תקופת הראשונים, בקרב יהדות אשכנז אוחד המנהג של אכילת הדבש עם מנהג אכילת התפוח למנהג המפורסם של אכילת תפוח בדבש, שהתפשט לרבות מקהילות ישראל גם במקומות אחרים, וכן בעקבות מנהג זה התפשט הנוהג לאכול עוגת דבש במהלך החג. מאכלים רבים נוספו במרוצת הדורות, אשר שונים לעתים בקרב עדות ישראל השונות , כאשר בין יהודי אירופה ליהודים המזרחים יש שוני רב במאכלים הנפוצים.

נוסף על כך נמנעים מאכילת מאכלים מסוימים. מנהג קדום מתקופת הגאונים הוא להימנע מאכילת מאכלים חמוצים. מנהג נוסף שמקורו ביהודי אשכנז הוא הימנעות מאכילת אגוזים מחמת שני טעמים: האחד, שהאגוזים מרבים ליחה, וקיים חשש שיטרידו את המתפללים בזמן התפילות; ונימוק נוסף הוא כיון שאגוז הוא בגימטריה “חטא” (בלי האות “א” שאינה נשמעת בקריאה), ומן הראוי להימנע בראש השנה מכל דבר המזכיר חטא‏.