עשר המכות

יעקב אבינו וילדיו יורדים למצרים כדי להיות קרובים ליוסף; יוסף היה משנה לפרעה מלך מצרים, ובחכמתו ושנינותו הציל את העם המצרי ואת העמים השכנים ממוות ברעב. יעקב ובניו מתיישבים בארץ גושן, גדלו ושֹגשֹגו.

כל עוד יעקב ובניו היו בחיים, בני ישראל זכו לכבוד והערכה, אך לאחר פטירתם “ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף”. חלק מהפרשנים טוענים שפירוש הפסוק הוא: שהמלך עשה עצמו כאילו הוא לא מכיר את יוסף. “ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו פן ירבה” (שמות א’, ח-י).

המצרים החליטו שהפתרון הטוב ביותר ל”בעיה היהודית” יהיה שעבוד. היהודים נאלצו לעבוד עבודת פרך, לבנות ערים ובתי אוצר לפרעה, אך בכל זאת המשיכו להתרבות, ולפרעה היה נראה שהם מתרבים בקצב מפחיד.כדי לעצור זאת מצווה עליהן להרוג כל תינוק זכר שנולד

יוכבד, אשתו של עמרם משבט לוי, יולדת בן. התינוק נולד בחודש השישי ולפיכך היא יכולה להחביאו למשך שלושה חודשים. כשחודשים אלו חולפים, היא בונה תיבה קטנה מזופתת (חסינה למים) ושמה את התינוק בתיבה, על גדות היאור. אחותו של התינוק, מרים, מסתתרת מאחורי שיח על מנת להשגיח על הילד.

בת פרעה מגיעה להתרחץ בנהר ורואה את התיבה. כאשר היא פותחת אותה היא רואה תינוק בוכה. היא מבינה שזהו תינוק יהודי ורחמיה נכמרים. היא מחליטה לקחת את התינוק לביתה, קוראת לו “משה” “כי מן המים משיתיהו

משה עוזב את הארמון כאיש צעיר ומגלה שבני עמו סובלים. הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי והורג את המצרי. ביום המחרת הוא רואה שני יהודים נלחמים זה בזה. כאשר הוא מוכיח אותם (“רשע! למה תכה רעך?”) הם מלשינים עליו לשלטונות, ומשה נאלץ לברוח למדיין. שם הוא מושיע את בנות יתרו, מתחתן עם אחת מהן, ציפורה, והופך לרועה צאנו של חמיו.

משה אינו יכול עוד לסבול את כאבם של בני עמו. הוא פונה לקב”ה ואומר: “מדוע הרעות לעם הזה?” השם מבטיח שהגאולה קרובה “עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו”.

לאחר מכן מתגלה ה’ אל משה. כשהוא משתמש בארבע לשונות של גאולה הוא מבטיח להוציא את בני ישראל ממצרים, לשחרר אותם מעבדותם, לגאול אותם, ולקחת אותם לו לעם הנבחר בהר סיני. לאחר מכן הוא יביא אותם אל הארץ המובטחת, אותה הבטיח לאבותינו למורשת עולם

ואהרון חוזרים ובאים בפני פרעה כשהם דורשים ממנו בשם השם “שלח את עמי ויעבדוני במדבר”. פרעה חוזר ומסרב. מקלו של אהרון הופך לנחש ובולע את מטות הקסמים של חרטומי מצרים.

לבו של פרעה ממשיך להיות אטום. ה’ מתחיל לשלוח סדרת מכות על המצרים

דם אהרון מכה ביאור והמים הופכים לדם

צפרדע נחילי צפרדעים מציפים את מצרים

כינים ראשי המצרים מתמלאים כינים ושרצים. פרעה עדיין מתעקש

ערוב המוני חיות פרא פולשות אל הערים

 דבר מגיפה קטלנית הורגת את כל חיות הבית

שחין שלפוחיות מכאיבות מייסרות את המצרים

 ברד ברד מעורב באש יורד מן השמים ומחריב את כל היבול. עדיין “ויחזק לב פרעה ולא שילח את בני ישראל כאשר דיבר ה’ ביד משה”.

ארבה נחילי ארבה משחיתים את כל היבול ואת כל הצמחיה

חושך חשיכה עבה וממשית עוטפת את כל ארץ מצרים.

ה’ מצווה על בני ישראל להביא קרבן פסח לה’: יש לשחוט גדי או כבש ולהזות את דמו על המזוזות ומשקופי הדלתות בכל בית של בני ישראל, כדי שה’ יפסח מעל בתים אלה כאשר הוא בא להרוג את בכורי מצרים. הבשר הצלוי של הקרבן צריך להיאכל באותו לילה יחד עם מצה ומרור (חזרת).

ואז מביא השם את המכה העשירית על מצרים.

ומכה האחרונה מכת הבכורות בחצות הלילה, אור לט”ו בניסן באותה שנה, מומתים כל בכורי מצרים.

מותם של בכורי מצרים שובר סוף-סוף את התנגדותו של פרעה, ולא רק שהוא מסכים אלא ממש מגרש את בני ישראל מארצו. אז הם עוזבים במהירות, לבצק שהכינו לדרך אין זמן לתפוח, וכל המזון שהם לוקחים עימם הוא ללא שאור. לפני שהם עוזבים הם שואלים מהמצרים זהב, כסף ופריטי לבוש.

בני ישראל מצווים לחגוג בכל שנה את היום בו יצאו ממצרים, על-ידי הסרת כל חמץ ושאור מבתיהם ורכושם במשך שבעה ימים, אכילת מצה, וסיפור נס יציאת מצרים לבניהם ולבנותיהם.

זמן קצר לאחר שפרעה הרשה לבני ישראל לעזוב את מצרים, הוא רודף אחריהם כדי להכריחם לחזור. העברים מוצאים עצמם לכודים בין צבאותיו של פרעה לבין הים הגדול. ה’ אומר למשה להרים את מקלו מעל המים; הים נבקע לשניים ומאפשר לבני ישראל לעבור בתוכו בבטחה ולאחר מכן נסגר מעל המצרים הרודפים אותם. משה, בני ישראל, מרים הנביאה ונשי ישראל, שרים שיר הלל ותודה לה’.