סיפורי הסוכר של ויקטוריה

ויקטוריה לוקחת את הסוכר ומבשלת אותו על אש קטנה, מוסיפה לו מיץ לימון, ומערבבת בכף עץ גדולה, עד אשר מתקבלת עיסה בצבע דבש, נוצצת, מתוקה ודביקה. היא עוד מעט תמרח ממנה על רגליי, וברגע הראשון כשהעיסה עודה רכה וחמימה, היא נצמדת כמו כפפה נעימה לעור, אך בין רגע היא מתקשה, מחליפה את פרצופה ומקשיחה את מגעה. היא מתמגנטת בבת אחת על העור התמים, וכל חמימותה ומתיקותה נעלמת , היא מתקררת ומחכה לרגע בו תתנתק מהעור, ועימה כל השערות שבדרך.  איך שויקטוריה אוהבת את הרגע האכזרי הזה, בהן נמרטות השערות התמימות, ונתלשות במחי יד אחת, והעור שהיה חיוור ושאנן רגע קודם לכן, הופך להיות אדמדם ודרוך.

“סבתא שלי, באלג’יריה, הייתה אומרת, כי אישה צריכה שיהיה לה שיער רק במקום אחד – בראש . כל שאר הגוף צריך להיות נקי וחלק.” אומרת

ויקטוריה, וכותשת ותולשת ונלחמת עד חורמה, אפילו באוושות השיער שלא נראות לעין, ואפילו באלה שלא חשבו מעולם לצאת לעור. אם הייתה יכולה, היא בוודאי הייתה מורטת גם את שיער הגבות והריסים, כנאמר;

“וברינה יקצורו”.

אני רוצה לחשוב, איך הוא יעבור על ירכיי. כמה חלקות ונעימות למגע,  ידיו שפתיו וגופו הן תהיינה, שהרי אחרת אין כל טעם לכאב. ורגע אחד אני חולמת ומתנתקת מדיבוריה של ויקטוריה . חיוך רך עולה על פניי, כשאני מדמיינת לעצמי, כמה יפים יהיו תחתוני התחרה הכחולים, ומתוכם רגליי החלקות למשעי. בבית הקפה הקטן, לבושה בחצאית תכלת, אני מקשיבה לדבריו, וידו מחליקה במשים על ירכיי, וממששת אותן. אני יכולה להרגיש איך סומק חם מציף את לחיי. בפרט כשעיניי נפגשות בשלו, ולא משנה על מה אנו מדברים , כי עיניו תמיד ישירות ומספרות בדיוק את מה שהוא רואה או חושב.

“תתכופפי נמוך יותר” מצווה עליי ויקטוריה, וממשיכה להדביק עליי את עיסת הסוכר שלה. “הנה אני צריכה להגיע לכאן” היא אומרת בשאגת קרב. וכדי להסיח את דעתי, היא מספרת לי על סוזי , שאפילו שתי שערות על השפה מפריעות לה, ובדרכה לעבודה היא באה אצלה מידי יומיים שלושה, כדי שהיא תגמור איתם , והיא אישה חשובה מאד, מנהלת בבנק, מוסיפה ויקטוריה בארשת חשיבות.

אפילו ד”ר משה לוי הגינקולוג, אוהב את הבנות שאני שולחת אליו, מה זה נקיות, לא יכול למצוא שערה על גופן , היא מוסיפה בגאווה, כאילו היא מאדאם, המנהלת בית מריטה לעופות, ומתחילה למנות אותן; יש את לימור, באה אלי כבר מכיתה ה’, אני טפלתי באימא שלה עוד שהייתה בת 19. ועכשיו את צריכה לראות את לימור, הבת שלה איזו גברת.”

ויקטוריה אפילו אינה פוסחת על הפנים והאף, מדביקה ותולשת וקורעת . “זה” היא אומרת בהדגשה; “מוציא את התאים היבשים, יותר טוב מכל פילינג של הקוסמטיקאיות.”

אם אפשר היה לעשות למוח טיפול כזה, היא בטח הייתה מנכשת בו את כל העשבים השוטים, מסלקת את התאים המתים, ומפנה דרך לאילו החדשים הרעננים שסומק של בריאות מציף אותם.

היא מקרבת את עיניה ל”שדה” הקרב, ומבעד למשקפיה מבצבצות טיפות זיעה מהמאמץ הנדרש; “אני אוהבת עבודה מושלמת” היא אומרת בסיפוק, כשהיא עולה על השערות האחרונות המשתמטות, ומורטת אותן מכור נחלתן.

ויקטוריה היא כמו דבורה המלקטת את סיפורי השכונה, ומעבירה את “הדבש” בין כולן. אקטואליה של בוקר; “ישמור אלוהים על החיילים שלנו, ויחזיר אותם בשלום . כולם שונאים אותנו, גם האמריקאים האלה צבועים , מה הם רוצים שראש הממשלה ייתן לערבים את המדינה .”

היא רק מזכירה את הפלשתינאים וכבר ידה מדביקה ומושכת ללא רחמים, וקורעת את עורי, כאילו היא מנסה לעקור אותם משם.

וכשהיא נרגעת לרגע מהסערה שתקפה אותה, היא עוברת לנושא הבא;

“היום מחליפים גברים, כמו נעליים וגם  לא שמחים. יש לאנשים עיניים גדולות כל הזמן . ככה זה הבן אדם, נותנים לו מסעדה שהוא רואה בה את כל המאכלים, אז יוצאות לו העיניים, והוא לא יודע מה לבחור, רוצה מזה ומזה ומזה . יש לו תאיבון גדול ועיניים גדולות . אבל כמה הוא יכול להכניס לבטן???

מה אני הבנתי .אבא שלי חיתן אותי כשהייתי בת שלוש עשרה. כמו אימא שלי .ויותר מחמישים שנה אני מתעוררת עם אותו בן אדם . ולא היה לי יום אחד של חופש. מה יש? זה דווקא בסדר . העיקר הבריאות , והעיקר שיש פרנסה , והילדים שיסתדרו ולא ילכו בדרכים רעות, בעזרת השם. ואלוהים שישמור על כל החיילים שלנו” , היא ממהרת להוסיף .

“מה זה היום עם כל הקורסים שעושים, וכל הפסיכולוגים והאוניברסיטה שאתם עושים, אתם מתקדמים ולא יודעים שום דבר על החיים .

אין סבלנות לשום דבר . כל היום רצים . גם האישה . לא יודעת איך לדבר עם גבר , לעשות לו כבוד שהוא חוזר מהעבודה , לתת לו אוכל ומילים יפות, למה שאז הוא יעשה אותה מלכה . אבל היא האישה מה עושה ? עושה איתו תחרות כל הזמן. ומי מפסיד ? שניהם מפסידים וגם הילדים שלהם, ובסוף שאף אחד לא מוותר מפרקים את הכל . מה זה חבילה? קונים כל פעם חדשה? וככה איך יגדלו הילדים, אם אין אימא ואבא בבית, ואחר כך הם עושים עגילים באף, וכל מיני שטויות וקעקועים כמו באמריקה, אלה איסטור. למה אין מי שישים לב אליהם , וידאג להם.

והילדות? ישמור השם, כל הרחוב הפך להיות פרסומות. איך הן מסתובבות ככה, כל החזה בחוץ, וגם הבטן ושמים עליה עגיל שצובט להם בבטן ועושה דלקות וכאבים . מה נגמרו הבדים הכל קצר. בטח שהם משגעות לגברים את הראש, ככה שהם מסתובבות בלבוש לא צנוע, רואים הכל , בלי בושה, מה זה כל הרחוב הפך להיות שפת ים?

אז בשביל זה צריך לתפוס את הילדה  כשעוד היא  צעירה ירוקה , לפני שנכנסה לה הדודה (התולעת) לראש, לפני שהיא פותחת את העיניים יותר מדיי כמו  במסעדה, למצוא  לה בחור אחד טוב, ואז תתרגל לאוכל שלו והכל יהיה בסדר , ולא מתבלבל לה הראש.

מה זה מרוב שאני מדברת נהיה הסוכר קר , תיכף אני אביא חתיכה טרייה מהסיר כמה לימון סחטתי שם, זה בריא לעור, פותח אותו מכל הלכלוך והתאים המתים ועושה לו שיוכל לנשום.

את רואה היום לא רק הילדות עושות ככה הצגה מהגוף שלהם. גם הרבה נשים. מה זה ניתוחים וניתוחים . מה השתגעו ככה לעשות אבטיחים מהחזה שלהם , שיעמוד כמו פלסטיקים בלי חיים . איזה גבר אהב לגעת בפלסטיק . מה יש ככה רך ונקי וחם  כמו פה”, היא אומרת ותופסת את שדיה “זה הכי טוב . למה שזה אמיתי, זה נושם ויש פה לב ולא כל מיני גומי. אפילו בבני ברק השתגעו , סיפרה לי מישהי כזאת דתייה מאד, אפשר לאמור חרדית שבאה אליי להוריד שערות . כן, אל תסתכלי עליי כך . הדתיות נקיות מאד לא רוצות אף שערה , מה יש הם  לא נשים . הם בדיוק כמונו . אז היא דבורה קוראים לה, סיפרה לי שהשכנה שלה עכשיו רצתה לעשות ניתוח חזה שיהיה גדול יותר , הלכה לרבי והוא הסכים ונתן לה אישור . למה שאמרה לו ככה יהיה לה יותר ביטחון, והבעל שלה יאהב אותה יותר . איזה מין רבי זה , מה הוא חושב, במקום להגיד לה שתעזוב את השטויות האלה, היא אשת איש ויש לה ילדים, מה היא רוצה להיות דוגמנית . מה הוא לא יודע שזה יפסיק לה את החלב, ואחר כך מה יהיה על התינוקות שיבואו ? יאכלו זבל ? לאיפה הגענו , והרבנים מה קורה להם, חסר להם במה להתעסק, שהם מעודדים את הדברים האלה .

מה אני אגיד לך כל המתיחות והניתוחים הפלסטיים שהנשים עושות לא שווים כלום . צ’יק צ’ק מתקלקל הכל חזרה. למה אם הלב נקי, והמצפון ישר, אז רק אז העור יפה וחלק , זה הכל בא מבפנים ,ואני כבר יותר מבת שבעים, תסתכלי על הפנים שלי, איזה יופי, זה בגלל שאין לי מחשבות רעות על אף אחד, ואני עושה לכולם כבוד, עשיר, עני, מלומד, או סתם מהרחוב, כולם אצלי בני אדם .

תראי איך כל הניתוחים האלה מפלסטיק מבלבלים להם את הראש. עכשיו דורית מה עשתה? בעלה משה נתן לה הרבה כבוד, מטפל בילדים מביא לה מתנות , עובד קשה ומה זה אוהב אותה עד השמים . מלכה היא הייתה אצלו. והיא בסך הכל מזכירה של איזה עורך דין מפורסם , עובדת אצלו שלוש פעמים בשבוע , וכל הזמן היא במועדון. עשתה כל מיני ניתוחים, והולכת עם בגדים כאלה של בוטיקים, וכל הזמן רוצה עוד יותר להיות יפה, מה יש לה בת ארבעים, והיא רוצה להיות בת שש עשרה .אז ככה משה, הוא עשה לה חמש מסיבות הפתעה ליום הולדת של הארבעים שלה . קנה כל האוכל והזמין את כולם ועשה לה סרט . חודש שלם מסיבות וחגיגות לכבודה, למה דורית עכשיו בת ארבעים. והיא מה עשתה לו? הפתעה אחת. היא אחרי המסיבה האחרונה לקחה מזוודה ועזבה אותו . תשאלי לאיפה? הלכה לה עם דויד החבר הכי טוב שלו, והשותף שלו בעסקים. יעני הדויד הזה נהיה שותף בכל, ומי יודע כמה זמן הוא כבר היה בשותפות הזו בשקט בשקט . מה עשה משה, במקום להגיד  לא שווה כלום הדורית הזאת, תשכח ממנה ותמצא אישה טובה . הלך כתב עליה ספר עם כל הדברים שעשתה, וכל הדיבורים שלה עם דויד, למה שהוא הקליט אותה , וגם אפילו כל הניתוחים הפלסטיים שעשתה .

כתב ספר של חמישים עמודים ועשה ממנו הרבה עותקים ושלח אותו לכל המשפחה שלה , לחברים שלהם , לעורך דין שהיא עובדת אצלו , לשכנים ואפילו למורים ולמנהלת בבית הספר של הילדים שלהם . מה זה הוא השתגע לגמרי . ועכשיו היא נעלמה מהשכונה לא יכולה להראות את הפנים שלה מרוב בושה, וגם דויד , השותף שנהיה שלה, עכשיו פירק את העסקים איתה ונמאס לו, אחרי שצחק עליה, עזב אותה וחזר לאשתו .

מה אני אגיד לך איזה סיפורים אני שומעת כל הזמן , ככה כבר הורדתי שערות לכולם. הנה בואי נסתכל עליך מקרוב, נבדוק טוב טוב , אני אוהבת עבודה נקייה.” אגלי הזיעה מבצבצים על שפתיה ויקטוריה מקרבת את ראשה, אל רגליי האדומות, בודקת את עורי הסמוק, מסירה את משקפיה ומתעמקת. “אין כמו אור יום, הכי טוב ככה רואים הכל . הנה עכשיו אני אסדר לך את הגבות אל תדאגי רק כמה שערות . והכל יהיה בסדר . עכשיו בינתיים אני אספר לך עוד סיפור ששמעתי . כל הזמן יש כאן סיפורים לא צריך סידרה בטלביזיה.  זה על דינה, את בטח מכירה אותה, את יודעת מה סיפרה לי השכנה שלה . זה בעלה מוטי שנשוי לדינה, יום אחד הבן שלו הגיע למצוות נהיה הבחור בן שלוש עשרה . מה עשה  אבא שלו . לקח אותו לזונה שתלמד אותו להיות גבר . זה הקטן לא ידע מה לעשות, התבייש לו ויצא מהזונה בלי כלום. אמר אבא שלו תחכה לי רגע , אני כבר שלמתי לה, והלך ועשה את זה עם הזונה במקומו .

חזרו שניהם הביתה, ובערב למחרת סיפר הילד לאימו את הסיפור . דינה כעסה וצעקה , עד היום היא לא מדברת עם מוטי וכבר עברו שנתיים. למה עשתה מזה עניין? בסך הכל היו לו כוונות טובות. יותר טוב יגדל הילד בלי לדעת מה תלוי לו בין הרגליים? ומה אם זה לא יצא לו, אז זה יצא לאבא שלו, ואז הוא קיבל תאבון ועשה במקומו . העיקר נזהר ושם את הקנדון הזה, מה אתם קוראים לו, בשביל שלא יביא מחלה הביתה . אז עכשיו מה דינה עושה . היא לא מבינה, ככה זה עם הגברים, כל הזמן יש להם תאבון, וצריך לעצום את העיניים . אבל היא עושה רעש, וגם לא נותנת לו מה שגבר צריך . עכשיו מוטי מה יעשה ? גבר לא יכול לשמור בפנים, הוא צריך להוציא החוצה, ככה ברא אותו אלוהים . אז מה הוא יעשה ? אולי ילך כל פעם לזונה, או יתעסק עם השכנה שלו?

הנה גמרנו. עכשיו את חדשה כמו כלה . הנה תראי איזה עור יפה ונקי . תיקחי מגבת וסבון ותתקלחי. הבנות יודעות אצלי הכל נקי” . היא אומרת, ועוזבת את חדר האמבט, ומשאירה אותי כדי שאסתדר בניחותא.

אחר-כך היא נותנת לי כוס תה ובקלאווה ממאפה ידיה, ואומרת בגאווה; “היום בבוקר עשיתי אותה , וגם ניקיתי את הבית שהכל יהיה מבריק , ככה לבד . רק שאלוהים ייתן לנו כוח ובריאות, וישמור על החיילים שלנו שיחזרו בשלום הבייתה .