זה היה האחד בינואר שנת 2007 יום הולדתו של הנביא והמשיח
הנוצרי ישוע. אז עלו לארץ עשרות אלפי מאמינים לבקר במקומות
הקדושים לנצרות, שכם, נצרת, ירושלים וגם טבריה. השעה הייתה
11:00 בלילה, התכוננתי במעבדה ליציאה לדיגום לילה של
מיקרואצות. לקחתי רשת ללכידת המיקרופלנקטון, מבחנות דיגום,
פנס, וציוד דיגום נוסף. יצאתי החוצה אל הרפסודה, הלילה היה
חשוך ללא ירח ורק אורות הכוכבים האירו את השמיים, המים היו
שקטים ורוח מזרחית נשבה קלילות על פני המים, עליתי על הרפסודה
והתקדמתי פנימה נהנה לי מהשקט והריח הנעים של המים, לאחר כשעה
בסביבות חצות נראו מרחוק זיקוקים, רק אז נזכרתי שבאמת היום זהו
יום הולדתו של ישוע.
למחרת בבוקר אני מגיע למעבדה פותח את המחשב להסתכל בכותרות
הראשיות של העיתונים, והבחנתי בכותרת קטנה “המשיח הגיע”
ציחקקתי לעצמי וקראתי בריפרוף,  אתמול בחצות נראתה דמות מהלכת
על פני הכינרת. אלפי מאמינים נושאים רגליהם אל המקום ועשרות
אלפים אחרים מתכננים להגיע לארץ הקודש להקדים את פני המשיח.
אתם לא מתארים לכם איזה בלגן היה זה באותו היום בשדה התעופה בן
גוריון. יותר מאוחר במשך היום, הודיעו בחדשות כי הידיעה על
ביאת המשיח הגיעה גם לאוזני האפיפיור ושאלפי מבקרים כבר חונים
בעיר טבריה ועומס רב בכל הדרכים המובילות אליה. עד אז לא הבנתי
בכלל על מה המהומה. עד שפתאום עלתה בראשי המחשבה שאתמול בלילה
דגמתי בחצות וחלוק המעבדה הלבן היה עליי, כך שכנראה מאמינים
מהכנסיות שמצפון למכון לחקר ימים ראו אותי בלילה וחשבו אותי
למשיח. לא הייתי בטוח, חשבתי לעצמי אולי הוא באמת החליט לבקר,
הרי למה שהוא לא יגיע, זה יום הולדתו, וכבר אנחנו חיים בשלום
עם הפלשתינאים ושאר שכננו הערבים. ואולי באמת הגיע הזמן להציל
את העולם מפגע ושחיתות. אולי זה מה שיעצור סוף סוף את התיעוש
המוגבר ואת פליטת גזי דו תחמוצת הפחמן לאטמוספרה וימנע את
התחממות כדור הארץ.
החלטתי כי אני ארים טלפון לראש עיריית טבריה שהוא חבר טוב שלי
ואדווח לו על אתמול בלילה.
התקשרתי אליו, הוא כמובן מאוד שמח לשמוע אותי ולא ציפה להפתעה
שכזו, כשסיפרתי לו, לרגע הייתה שתיקה מהצד השני של הקו כשאני
תוהה אם הוא עדיין שם ואז צחוק גדול הקפיץ את אוזני משפורפרת
הטלפון, אוו אהרון ידידי היקר, בוודאי כי זה אתה. ידעתי כי
מדענים הם עופות מוזרים אבל בעוף מוזר כמוך לא נתקלתי מימי
חיי.
הוא הודה לי על שהצלחתי להביא כל כך הרבה מבקרים לטבריה וביקש
ממני שלהבא הוא ישמח עד מאוד באם אוכל להביא אותם בקבוצות
קטנות יותר לאורך כל ימי השנה.
– נו מה קרה אז. שאלה שרון
– שכחו מכל הסיפור, לאחר שראו כי ישוע לא מופיע מאמינים החלו
לעזוב את טבריה תוך מספר ימים. אבל במכון לחקר ימים הסיפור
הגיע לאוזני כולם ובאותו השבוע חיוכים רבים מילאו את מסדרון
המכון.
– אוו דוד אהרון אם לא הייתי מכירה אותך באמת הייתי חושבת שאתה
עוף מוזר, אבל אתה לא, אתה הדוד הכי טוב שהיה לי בעולם.
– אמרתי “שרון אולי תפסיקי אם כל הרגשנות הזו, תשמע דוד אהרון
יש לי רעיון, מה דעתך לנסוע לאגם לוך נס?”
צחקנו כולנו יחד…

קטע מתוך הספר: ‘האודיסאה של דניאל’