האישה ממחוז הגשרים

איש
אישה
חלום
ובית קפה
אַפּוסְטֶרְיורִי.

.

.

.

.

לפראנצ’סקה !

נאסף בלב

.

קרעי חיים דואים לאיטם בשמי הליל,

כהמוני מצנחים לבנבנים מרחפים,

לאמא אדמה אט אט קרבים.

.

ויש וקרעי חיים כשורשים נטועים

ומאמא אדמה יונקים.

.

שניות של שניים בהבזקים,

גם אם לעיתים “יש ולא נסכים”.

אחיזת מבט עת שחר מפציע

אין קרובה וחזקה ממנה.

.

.

.

איש ואישה, בלי קץ

.

כבכל בוקר יושב באותו בית קפה,
אותו שולחן, כהרגלו
קורא עיתון, מזמין את הקפה שלו
מביט ביושבי השולחנות הסמוכים,
מגניב מבט לשולחן הריק בפינה .
מציץ מידי פעם בשעונו.

.

בשעה זו היא נוהגת להכנס,

האישה ממחוז הגשרים.

כבר כמה ימים לא נראתה.

יש אומרים שמצאה אהבה חדשה,

יש אומרים שמצאה בית קפה חדש

והוא כבר לא יודע…

.

.

.

אישה בחלון

.

טיפות של גשם בחלום,
אישה צופה בחלון,
צינת הבוקר במרחבים,
עננים פזורים במרחקים.

.

גשם בחלון, אישה בחלום,
ערגת הליל ותשוקת השחר.
גשם בחלום, אישה בחלון,
זה כל הסיפור.

.

.

.

איש ואישה, בחלוף שנים

.

חלף בסביבה, חלפו שנים,
נכנס לאותו בית קפה,
ישב באותה פינה, כהרגלו.
מביט סביב, דומה שלא חל שינוי.

.

הקפה אותו קפה,

מציץ לשולחן הריק בפינה,

שם היא נהגה לשבת,

האישה ממחוז הגשרים.

.

חלפו שנים,
השולחן אותו שולחן,
הקפה אותו קפה,
אנשים משתנים.

.

.

.