סופר שיר
Copyright © 2015
שיר ומאיה !
אחיות יפות ושונות
אחיות נאות וחכמות
תקווה אני
שתגדלנה להיות גם
אחיות טובות.
באהבה,
אבא יאיר.
2
המודעות הגדולות בחוצות תל אביב משכו את תשומת לבם של רבים מתושבי הכרך הגדול, וגם את עיניה היפות של שיר פלג.
“תחרות ספורט ל- 10 בנים ובנות” כך נכתב במודעות “על המתמודדים להתחרות בשלושה ענפי ספורט: אופניים, ריצה וטניס.”
שיר בת ה- 8, יפה, בהירת שיער, גוף תמיר ושרירי, אף סולד ועיניים ירקרקות ניצבה מול המודעה, אוחזת בידה את אחותה מאיה בת ה- 5, שגם היא יפה כאחותה, אך שחומה וכהת שיער, עיניים חומות, ולפניה גוון אקזוטי.
“את מבינה, מאיה, צריך להתחרות ברכיבה על אופניים לאורך 2 ק”מ, אחר כך להתחרות בריצת 800 מטר, שזה שני סיבובים באצטדיון הריצה, ולבסוף לשחק טניס”.
“מה, הכל ביחד?” תמהה מאיה שהתעייפה רק מלשמוע את פרטי התחרות.
“לא,” הסבירה לה שיר “במשך יומיים. ביום הראשון רוכבים על אופניים, נחים ואח”כ רצים. ביום השני משחקים טניס.”
“אבל זה נורא מעייף” אמרה מאיה, “נכון, אבל זה נורא כיף” חייכה שיר.
“ואיך בוחרים את 10 הבנים והבנות ?” הקשתה מאיה “ואיך יודעים מי מנצח ?”
“הכל מוסבר” ענתה שיר “למבחנים המוקדמים יכל לבוא כל מי שרוצה, ואז השופטים בוחרים את 10 הבנים והבנות הטובים ביותר שעולים לשלב הגמר שנמשך יומיים.
4
ביומיים אלו, כל ה- 10 מתחרים ברכיבה ובריצה ואז מודדים להם את זמן הביצוע ומדרגים אותם לפי התוצאות.
ובטניס, הם משחקים ביניהם וכל נצחון מזכה בנקודה, כך שלמי שיש הכי הרבה נצחונות – זוכה במירב הנקודות. מסכמים את כל הנקודות של כל המקצועות, ורואים מי ראשון, שני וכך הלאה.”
“מה, בנים ובנות יתחרו יחד ?” שאלה מאיה, “ומה יקבלו המנצחים ?”
“התחרות מיועדת לגילאי 10 – 8 ” ענתה שיר “ובגיל זה אין הבדל משמעותי בשלושת ענפי הספורט בין בנים לבנות.
המנצח במקום הראשון יקבל גביע גדול, במקום השני- גביע בינוני, ובמקום השלישי- גביע קטן.”
“אז את רוצה להשתתף, שיר?”
“כן, מאיה, מאוד. אני צריכה קודם ללכת למבחנים המוקדמים בעוד שבועיים ועד אז כמובן להתאמן.”
“שיר, שיר” התחננה מאיה “אני רוצה להיות המאמנת שלך, ואני אעזור לך להתאמן ואז תתני לי להחזיק את הגביע הגדול שתקבלי.”
6
“רגע, רגע” צחקה שיר “עוד לא התקבלתי לתחרות ואת כבר נותנת לי את הגביע הגדול ?
אם את רוצה לעזור לי להתאמן, בבקשה, אבל בתנאי שאבא ואמא יסכימו לכל העניין.”
באותו ערב העבירה שיר את כל המידע להורים וכמובן גם את בקשתה של מאיה, ולאחר קבלת אישור וברכת הצלחה החלה שיר באימונים קשים ומפרכים.
ההחלטה היתה שבמשך השבועיים הקרובים עד למבחנים המקודמים,
היא תתאמן יום-יום, וכרגיל, כששיר מחליטה – שיר מבצעת.
כל בוקר, עם עלות השחר, מזנקת שיר ממיטתה, נועלת את נעלי הריצה, ויוצאת לריצה של 30 דקות. בעזרת רגליה הארוכות והשריריות, היא גומעת את המרחק בקלילות וללא מאמץ מיוחד.
בינתיים, משקיפה מאיה מהמרפסת וכשרואה את שיר חוזרת, יורדת אליה לחזית הבניין, מגישה לה בקבוק מים ומצטרפת אליה לתרגילי המתיחות והשחרור.
בשעות אחר הצהרים, לאחר הכנת השיעורים, יוצאת שיר לרכיבה על אופניים בשבילי הפארק למשך שעה.
8
מאיה מחכה לה בנקודת הסיום, משחקת ומטפלת בבובות המטופחות ומספרת להן כמה היא אוהבת את אחותה שיר וכמה היא רוצה ובטוחה ששיר תנצח בתחרות.
בסיום הרכיבה מצטרף אליהן אבא יאיר ויחד עולים על מגרש הטניס.
שיר חובטת מאות כדורים, ומאיה מגלגלת ללא לאות את עשרות הכדורים שמתפזרים במגרש ומסייעת לאסוף אותם לתוך סל הכדורים שבעזרתו מאמן אבא יאיר את שיר.
כך נמשכים האימונים מדי יום ביומו ושיר מרגישה כיצד גופה מתחזק וביצועיה משתפרים.
והנה – היום הגדול הגיע – יום המבחנים המוקדמים. בוקר קיץ חמים ונעים. שמיים כחולים, האצטדיון שטוף שמש ומלא בעשרות בנים ובנות שבאו לנסות להתקבל לשלב הגמר.
שיר ומאיה השתרעו על הדשא ושיר החלה בתרגילי חימום כשמאיה הקשיבה קשב רב לכרוז המודיע על שמות המתמודדים שאמורים לגשת ולהתחרות בתחנות השונות.
10
המבחנים המוקדמים התבצעו ב- 3 מוקדים:
מגרשי הטניס שבהם שיחקו המועמדים ושופטים מקצועיים ניקדו את רמת המשחק והמיומנות הטכנית של כל אחד ואחת.
מסלול הריצה שבו רצו 2 סיבובים והשופטים רשמו את התוצאות הסופיות של הריצות. והמוקד השלישי – המסלול ההיקפי של האצטדיון שבו רכבו הבנים והבנות 5 סיבובים כשכל סיבוב הוא 400 מטר והשופטים רשמו את זמני הרכיבה.
שיר התבוננה סביב וחיפשה פנים מוכרות, כשלפתע הבחינה בין הרצים בידידה הטוב ובן גילה אורי ברגר, אותו הכירה מאז זכרה את עצמה ושניהם נהגו לבלות רבות יחד.
“שיר, שיר פלג” צרחה מאיה וטלטלה בחוזקה את שיר השרועה על הדשא “הכרוז הודיע – שיר פלג למסלול הריצה.”
“מאיה חמודה, מזל שאת לידי, מה הייתי עושה בלעדייך ?” חיבקה אותה שיר, ומאיה הזדקפה בגאווה “את רואה שאני מאמנת טובה?”
אולם שיר כבר לא היתה שם. עמדה דרוכה כקפיץ בין 14 הרצים העומדים ומחכים לזינוק.
12
האות ניתן וכל הרצים יצאו במהירות מסחררת. שיר רצה במקום השלישי ולאחר כסיבוב הרגישה שהיא מסוגלת להגביר את הקצב, ועברה למקום השני, ובמאה המטרים האחרונים, נצמדה לרץ הראשון וסיימה לצדו.
מאיה רצה אליה “נו, שיר, ניצחת ? ניצחת ?”
“רגע, מאיה, תני לי לנשום” אמרה שיר “חוץ מזה כאן אין מנצחים. כבר הסברתי לך שבסוף יכריזו על 10 העולים לגמר, לפי התוצאות”.
שיר החלה לבצע מתיחות כששמעה את הכרוז קורא בשמה והפעם כדי לעבור למגרשי הטניס.
תוך כדי ששיר ומאיה פסעו לכיוון מגרשי הטניס, ראתה שיר את אורי מגיע במקום הראשון במקצה האופניים.
“יופי, אורי !” צעקה שיר. אורי הפנה את ראשו לכיוון הקריאה, זיהה את שיר ושיגר לעברה נשיקת תודה על העידוד.
במגרשי הטניס, תוך כדי חבטות וחילופי מסירות בין השחקנים והשחקניות, התבלטה שיר מיד בטכניקת המשחק המושלמת שלה והשופטים סימנו אותה כמתאימה לשלב הגמר.
14
ואז נקראה שיר למסלול האופניים. מאיה האחראית כבר הכינה לשיר את האופניים ואת הקסדה.
הפעם היו במקצה 16 בנים ובנות. שיר פרצה קדימה והחלה לדווש במהירות עצומה. לאחר סיבוב אחד היתה במקום הראשון כשהיא מעודדת כל העת על ידי מאיה.
לאורך כל 4 הסיבובים הנוספים לא הרפתה שיר מהדוושות והמשיכה באותו קצב מהיר וכך סיימה במקום הראשון בהפרש ניכר משאר המתחרים.
“שיר, כל הכבוד ! כל הכבוד !” כך צרחה מאיה בחדוות נצחון.
אולם שיר עדיין לא בטוחה, עדיין לא רגועה ומחכה בקוצר רוח לקריאת שמות 10 המתמודדים בגמר.
היא ניגשה למתקן מי השתייה בצדו המוצל של האצטדיון, ופגשה שם באורי שגם הוא המתין לתוצאות.
“נו, אורי, איך היה בריצה ובטניס? ” שאלה שיר. “גם בריצה הגעתי ראשון כמו באופניים, ובטניס שיחקתי כמו שאני יודע, שזה בודאי פחות ממך” צחק אורי שנהג תמיד להזכיר לכולם את הערצתו לסגנון הטניס היפה של שיר.
16
אז נשמע הכרוז “כל המשתתפים, שימו לב ! תודתנו לכל 86 הבנים והבנות שהגיעו אלינו היום והוכיחו יכולת ספורטיבית גבוהה, רוח לחימה והגינות למופת. רק 10 מביניכם ימשיכו לשלב הגמר והרי שמותיהם.”
“מאיה, ” אמרה שיר “אני אוטמת את האוזניים מרוב התרגשות, תגידי לי אם אומרים את שמי.” שיר כיסתה את אוזניה ומרוב התרגשות עצמה גם את עיניה, כשלפתע חשה בעיטה עזה ברגלה. היא פקחה את עיניה כדי לראות. מאיה חיבקה אותה “אמרו שיר, שיר פלג, אמרתי לך שאני מאמנת טובה.” ואכן, שיר עלתה לשלב הגמר “וגם אני” צעק לה אורי בפנים מחייכות.
“איזה כיף” קרנה שיר מאושר “ועכשיו צריך להתחיל להתאמן ברצינות.”שלושה שבועות נוספים של אימונים קשים עברו על שיר וכמובן גם על ה”מאמנת” הצמודה מאיה. סוף סוף הגיע התאריך והיום המיוחל – שלב הגמר. שוב הגיעו לאותו אצטדיון, אך הפעם רק 10 בנים ובנות – הטובים והמובחרים שיתנו כל מה שיש להם ויותר מזה. 10 שיתאמצו וישתדלו כדי לנצח.
מאות בני משפחה, קרובים, חברים וסקרנים נוספים גדשו את המושבים באצטדיון, כשהשופטים התמקמו בנקודות המוסכמות.
18
הכרוז בירך את המשתתפים ואת האורחים בנאומים חגיגיים כששיר, אורי ושאר המתחרים בוהים בהשתאות בשולחן שעליו מונחים בהוד והדר שלושה גביעים ממורקים ומצוחצחים. “אני כל כך רוצה גביע” אמרה שיר לעצמה “אני חייבת לעשות הכל כדי לזכות.”
המתחרים הוזמנו לאירוע הראשון: אופניים.
כל ה- 10 התייצבו כשהקסדות צמודות ורכוסות, וכשהמזניק ירה את יריית ההזנקה פרצו כולם קדימה כמו נורו מלוע של תותח.
שיר לחצה על הדוושות והרגישה את כל גופה מתאמץ. “לא לוותר, לא להאט” חזרה ואמרה לעצמה, וככל שהתארך המסלול, הגבירה יותר ויותר, וכך הצליחה בסיבוב השלישי להוביל את החבורה הצמודה במרחק קטן. בסיבוב הרביעי נותרו 3 רוכבים בראש – שיר, אורי וילדה נוספת. שאר שבעת הרוכבים השתרכו בטור ארוך מאחוריהם. בסיבוב החמישי פרצה שיר קדימה, גופה רכון לפנים, מבט רציני ומרוכז בעיניים ומהירות הדיווש מתגברת משניה לשניה.
כ- 50 מ’ לפני הסיום חשה שיר שהיא מנצחת, אך לא הרפתה מהלחץ וחצתה כסופה את קו הסיום כשבמקום השני אורי.”יש ! יש ! יש !” זיהתה שיר את קולה הרועד מהתרגשות של מאיה וזאת, למרות רעש מחיאות הכפיים של הקהל שאהב את הנחישות, כוח הרצון והסיומת החזקה של שיר.
שיר עצמה לא הספיקה להנות מחדוות הניצחון וכבר שמה פעמיה לעבר מסלול הריצה.
20
כל ה- 10 עמדו דרוכים ומתוחים לקראת ההזנקה. אפשר היה לחתוך את אוירת המתח בסכין. כל האצטדיון דמם ומאות הצופים עצרו את נשימתם. יריית הזינוק נורתה, והחבורה זינקה ל- 2 סיבובי ריצה מהירים.
אורי נטל את ההובלה ופתח פער גדול בינו לבין חבורת הרצים כששיר במקום השני.
היא ציינה לעצמה שאורי פתח בקצב מהיר מדי ולא נראה לה שהוא מסוגל להחזיק 2 סיבובים בקצב הזה. היא הרגישה מצוין. שמרה על קצב קבוע, נתנה לרגליה להתגלגל בחופשיות. נשימות עמוקות וקצובות ולאחר כ- 400 מ’ היתה כ- 15 מ’ מאחורי אורי וכ- 150 מ’ לפני הרצים הנותרים.
היא שמעה את התנשפותו של אורי וראתה כיצד הוא מגביר את קצב הריצה כדי להגדיל את הפער. אורי הביט לאחור כדי לראות את הרצים האחרים ואז קרה האסון.תוך כדי הפנית הראש לאחור, איבד אורי את שיווי משקלו, נפל ונחבט קשות באדמת המסלול כשהוא אוחז בברכו.
שיר התקרבה בצעדי ריצה מהירים והתכוננה לדלג מעליו ולשעוט לעבר המקום הראשון כשלפתע, והכל תוך כדי עשיריות שניה, דמיינה את חבורת הרצים נתקלת ודורסת את אורי בדרכם לסיום הריצה. ואז, ללא היסוס, תוך כדי שהיא מגיעה לאורי, והוא עדיין מתפתל מכאבים וברכו שותתת דם, התכופפה שיר, הרימה אותו בשתי ידיה והניחה אותו בזהירות על הדשא לצד המסלול.
22
הקהל עמד על רגליו, אינו מאמין לדרמה האנושית המתחוללת מול עיניו. שאר הרצים חלפו במהירות והתחילו את הסיבוב השני והאחרון. שיר עדיין כורעת ברך ליד אורי ומלטפת בדאגה את מצחו.
“אורי, אתה בסדר ?” “כן, כן”
צעק אורי “רוצי כבר, שיר, רוצי מהר !!”. כשנוכחה שיר שמצבו של אורי השתפר, זינקה חזרה למסלול והחלה להגביר את קצב הריצה.
צעקות העידוד וצרחות הקהל לא הגיעו אליה כלל.
כשהיא מרוכזת כל כולה במתחרים שלפניה, שלחה שיר את רגליה הארוכות והשריריות קדימה והנה היא עוברת 2 רצים ועוד שני רצים.
הקהל לא הפסיק להריע למתרחש מול עיניו. עוד מתחרה נוספת הספיקה שיר לעבור בספרינט מהיר ובסופו של דבר חצתה את קו הגמר באפיסת כוחות במקום הרביעי.
מחיאות הכפיים הסוערות הגיעו אל שיר כמו ממרחק רב. היא חשה את הדם הולם ברקותיה ואחזה בחוזקה את מאיה.
“כל הכבוד” חיבקה אותה מאיה “אני גאה שאת אחותי” ומתוך טשטוש חושים שהיתה בו שיר, נדמה היה לה שראתה דמעות התרגשות בזויות עיניה של מאיה.
24
לאט לאט, כשרגליה רועדות וכואבות, נעזרת במאיה, התקדמה שיר לכיוון העצים, שם השתרעה בצל באפיסת כוחות ורק לאחר מספר דקות הצליחה להירגע מהמרוץ הקשה.
והנה, אורי הגיע בצליעה כשרגלו חבושה, חיבק את שיר בחוזקה וכרע לידה.
“לעולם לא אשכח לך את מה שעשית, אבל אני מצטער שבגללי לא זכית במקום הראשון בריצה.”
“לא נורא” חייכה שיר וליטפה את מצחו “עוד תהיינה תחרויות ואילו אורי ברגר יש רק אחד וצריך לשמור עליו.”
למחרת בבוקר, התייצבה שיר כשהיא רעננה ומחודשת כוחות יחד עם שאר 9 המתמודדים במגרשי הטניס.
המתחרים עברו ממגרש למגרש שבכל מגרש היה עליהם להתמודד עם שחקן או שחקנית, כשברגע שאחד השחקנים צבר 3 משחקונים לזכותו, הופסק המשחק והוא הוכרז כמנצח.
3 המשחקים הראשונים היו קלים לשיר והיא ניצחה בהם 3:0, 3:0, 3:1.
26
למרות זאת, מאיה לא הרפתה ממנה, והמשיכה להזכיר לה את כל מה שזכרה מאימוני אבא יאיר “שיר, תהיי מרוכזת, כופפי ברכיים, תיישרי את היד ותסתכלי על הכדור” ועוד הערות וקריאות
שעזרו לשיר להתמקד ולשפר את המשחק. הסגנון המלוטש, בתוספת יכולת הריצה והאתלטיות סייעו לשיר לנצח עוד 2 מתחרים בתוצאה 3:1 ו- 3:2 אולם לאחר מכן נוצחה בשני משחקים צמודים 3:2, 3:2.
“שיר” פנתה אליה מאיה לפני תחילת המשחק השמיני “את חייבת לתת כל מה שיש לך. אל תוותרי על אף כדור, ותרוצי יותר לרשת. תנצלי את מכות היעף שלך כדי לצבור נקודות.”
ואמנם, שיר גייסה את כל כוחותיה, הפנימה את ההערות של מאיה וניצחה בעוד שני משחקים כך שזכתה בטניס במקום השני.
עייפים ומותשים התרכזו כל המתחרים, בני המשפחות והצופים האחרים והמתינו לכרוז. על השולחן נצצו 3 הגביעים והמתח היה רב.
“רבותי, כל הכבוד למתחרים הצעירים. היתה תחרות מרתקת, הוגנת וברמה גבוהה ביותר. אנו משוכנעים שנמשיך גם בעתיד במסורת יפה זו.
28
ומכאן לזוכים: במקום השלישי – שיר פלג.”
מחיאות הכפיים הסוערות, הקהל העומד על רגליו ומעודד את שיר, והשמחה על קבלת הגביע עדיין השאירו פינה קטנה של אכזבה בליבה של שיר וכפי שניתן היה לראות – גם בליבה של מאיה.
המחשבה של מה היה קורה אילו לא היה נופל אורי, ומה היה קורה אם…
כל המחשבות האלו המשיכו להדהד במוחה והיא כלל לא שמעה את חלוקת הגביעים למקום השני ולמקום הראשון.
“שיר ! תסתכלי, אני לא מאמינה” החזירה אותה מאיה למציאות.
שיר התעשתה וראתה כיצד מביאים גביע רביעי. גביע מהמם ביופיו, גדול מקודמיו, מבריק ונוצץ בקרני השמש.
כולם הביטו בפליאה ומנהל התחרות המשיך בנאומו: “האמת היא שאתמול, לאחר יום התחרות הראשון החלטנו להעניק גביע נוסף שלא היה מתוכנן. נכון, התחרות היא חשובה. הניצחון הוא היעד. והמטרה אליה צריך לשאוף היא – המקום הראשון.
30
אבל, זכינו אתמול לשיעור מאלף מילדה יפה ומוכשרת שהדגימה לנו איך ניתן לשמור ולכבד את האנושיות שבנו, את החמלה והעזרה לזולת, את הדרך הנכונה של אי הפקרת חבר ולו גם במחיר הפסד בתחרות. בשתי שניות, שיר החמודה, הענקת לנו שיעור במוסר ובערכים שאנו ההורים, המחנכים והמאמנים מנסים להקנות במשך שנים ובהרבה מקרים לדאבוננו – לא בהצלחה יתרה. וכהוקרה על המעשה שעשית, מוענק לך הגביע הגדול ביותר, גביע של אנושיות, של ספורטאית דגולה והגונה. את אמנם לא במקום הראשון, אך את הגדולה מכולם ולגבי כולנו – את מספר 1.
קשה היה לשיר לשמוע את המשך הדברים, משום שמחיאות הכפיים וצעקות השמחה של מאות הצופים החרישו את האוזניים. היא חיבקה בהתרגשות את מאיה ושמעה את מאיה לוחשת לה באוזן: “אמרתי לך בהתחלה שאני אחזיק את הגביע הגדול…” ושתיהן פרצו בצחוק רועם.
כך פסעו להן שיר ומאיה, כל אחת מחזיקה בגביע ומביטות זו בזו באהבה ובהערכה.
32
Published: Aug 1, 2015
Latest Revision: Aug 3, 2015
Ourboox Unique Identifier: OB-64502
Copyright © 2015
Skip to content