– The Elevator and the Banana (Hebrew Version) המעלית והבננה. כתב: מל רוזנברג – Artwork by Irena Brodeski
Copyright © 2015
2
כתב: מל רוזנברג
איירה: אירנה ברודצקי
תרגמה לעברית: מיקי פלד
3
כשהייתי ילד, התגוררנו בקומה ה-19 בבית דירות גבוה. בבית הייתה מעלית, ובה שוער שתפקידו לפתוח ולסגור את הדלת. הוא היה איש מבוגר, אך תמיד עמד זקוף, ופניו מוארות בחיוך רחב. קינאתי בו בגלל המדים המדליקים שלבש.
4
בבקרים, בדרך לבית הספר, הייתי לוחץ על הכפתור ומזמין את המעלית, והיא הגיעה במהירות. הדלת נפתחה, ושם עמד לו השוער, “איש המעלית”. “בוקר טוב!” היה מברך אותי בחיוך רחב. לרוב הייתה המעלית מלאה בנוסעים, וכולם בדרכם לעבודה. איש המעלית היה עסוק בפתיחה וסגירה של דלתות המעלית העמוסה, מברך נכנסים ויוצאים ב”בוקר טוב” וב”שיהיה לכם יום נהדר”.
6
בשובי מבית הספר, כמעט תמיד, הייתי הנוסע היחיד במעלית. חוץ מאיש המעלית, כמובן. זה היה הזמן שבו הוא סיפר לי את כל קורותיו המופלאות. אף פעם לא מיהרתי הביתה. ולו לא היה לאן ללכת, רק לעלות ולרדת. לפעמים, הייתי מצטרף ונוסע אתו. למעלה ולמטה. אין ספק שהסיפורים שלו היו הרבה יותר מרתקים מאשר שיעורי הבית שלי.
8
“סיפרתי לך על הפעם ההיא שבה תפסו אותי שודדי ים??”, שאל. הוא סיפר כיצד, בתור בחור צעיר, איבד את דרכו בנמל ונחטף על ידי חבורת פיראטים, ונלקח בספינה לאי בודד בקאריביים.
שלושה ימים אחרי שהגיעו לאי, הצליח להימלט ושחה אל אי אחר באזור. הוא סיפר לי שכריש נשך אותו ברגל והוריד לו אצבע. אבל כששאלתי אם אפשר לראות, הוא רק חייך ושתק.
10
הסיפור היה נשמע קצת מוגזם, ואפילו הבעתי את דעתי בנושא. אז ביום שלמחרת איש המעלית הביא לי בננה צבעונית מרהיבה. וגם ביום שאחריו. וגם ביום שאחריו. הוא באמת היה מומחה. הייתי אוכל את הבננות ושומר את הקליפות הצבעוניות בכיס. מאוד נהניתי להתבונן בהן. בשלב מסוים הן היו משחירות ונאלצתי לזרוק אותן לפח. אבל תמיד קיבלתי ממנו חדשות, חוץ מאשר בסופי השבוע, כשהוא לא בא.
12
וכך עברו חודשים. בכל יום סיפור פיראטים חדש ומרגש, ובננה צבעונית ויפה. יום אחד, שמתי לב שאיש המעלית כבר לא מחייך כהרגלו, וגם העמידה שלו לא ממש זקופה. “לא אהיה פה כמה זמן”, הודיע. הוא אמר שהוא רוצה לחזור לאיי הקריביים ולבקר באי שבו היה תקוע לפני כל כך הרבה שנים.
14
“אני רוצה לראות אם עדיין יש שם מיליון בננות, ואם אנשים גרים שם עכשיו”, הסביר. “אולי יש שם בתים, ואולי אפילו בתי מלון. מי יודע, אולי יש שם גורדי שחקים ומעליות. בכל זאת, כל כך הרבה שנים עברו מאז”.
איש המעלית חייך אלי ולחץ לי את היד. “ודרך אגב, קוראים לי ג’וזף”. כמו תמיד, הוא הביא לי בננה צבעונית ומרהיבה.
16
דלת המעלית נסגרה אט אט והוא נבלע מאחוריה. בבית, אכלתי את הבננה ושמרתי את הקליפה, כמנהגי. במשך שבועות היא שמרה על צבע מרהיב, עד שיום אחד, בבת אחת, הצטמקה והשחירה.
18
כעבור שבוע הגיעה חבילה בדואר.
“איש צעיר ויקר”, נכתב על פתק, “תמיד הערצת את המדים שלבשתי. אני יודע שתשמור עליהם היטב, עד שאשוב. שלך, ג’וזף”..
20
22
תודה לכם שקראתם את ספרי!
אם אהבתם אותו, בטח תאהבו גם את הספרים:
“איש המעלית”
“בננה וגם חנה”
מעוניינים לקרוא ספרים נוספים שלי ב-Ourboox ? היכנסו לכאן!
בואו ותנסו גם אתם להעלות את הספר שלכם לאתר:www.ourboox.com
הנה מדריך קצר שיסייע לכם להתחיל במלאכה
אתם מוזמנים לכתוב לי: [email protected]
23
Published: Jul 28, 2015
Latest Revision: Mar 26, 2020
Ourboox Unique Identifier: OB-64102
Copyright © 2015
Skip to content