קוקטייל ים תיכוני

        מרס 2018                                                                  דוד מינץ

דליה ואני לא יכולים לטעון שאנחנו שומרי מסורת אבל, כשזה מגיע לטיולי בר / בת מצווה של הנכדים אנחנו סופר מסורתיים. האמת היא שגם הנכדים לא היו מאפשרים להפר מסורת זו. .. כך עשינו עם הדס לדרום אפריקה , אחריה עם אופיר לאורלנדו ובשנה שעברה עם עמית ללונדון. לא הופתענו שנוגה כבר בגיל עשר טרחה להזכיר לנו מבלי למצמץ שהיא הבאה בתור ויש לה מלא תכניות לאן ניסע. אחרי שהשתכנעה שאנחנו לא שכחנו היא נכנסה למו”מ איתנו על קיצור פז”ם כלומר שמכיוון שאי אפשר לנסוע לכל רשימת המקומות שהיא מעוניינת לבקר בהם אז אולי נעלים עין וניסע קצת קודם כלומר בגיל אחת עשרה פלוס משהו ושלא נהיה קטנוניים לגבי שנה קודם או שנה אחר כך. כהרגלה היא ניהלה את הדין ודברים בלהט והביאה שלל טיעונים יצירתיים. אנחנו עמדנו על דעתנו ולבסוף אפילו יצאנו כחודש לאחר שמלאו לה 12. יובל נולד חודשיים אחרי נוגה כך שהוא אמור היה לנסוע שנה לאחר מכן אבל החלטנו לכופף את המסורת ולצרף גם אותו . אני רוצה לציין שוועדת חריגים כלומר דליה ואנוכי אישרנו זאת פה אחד.

הרעיון לצרף יחדיו את נוגה ויובל לאותו טיול היה בוודאי יצירתי אבל הכיל כמות לא קטנה של חומר נפיץ כלומר, לא די שהיינו צריכים לשמוע את רצונות כל אחד מהם לאן ניסע, עכשיו היה גם הצורך לגשר על פערי הציפיות של כל אחד מהם. מה שעשינו בפועל היה שאנחנו החלטנו בשבילם , לא בדיוק דמוקרטי אבל לולא זה היינו עלולים לצאת לטיול שהם כבר נשואים. ההחלטה היתה לצאת לשייט בים התיכון, שפרט לשייט כיפי באנייה חדישה נרד בנמלים שונים נחשוף אותם קצת לאירופה הקלאסית. הזמנו תא כפול עם מרפסת והודענו להורים שלהם שהילדים יהיו מוכנים לטיסה לברצלונה ב 23.05.2018 . מהר מאד התברר שהתא הכפול הזה מכיל שש מיטות וליאור וענת החליטו גם הם להצטרף. זו כבר הייתה חריגה שנייה מהמסורת כי הכלל היה רק סבתא וסבא עם הנכדים שמאפשר הזדמנות להכרה יותר בסיסית שלהם. בדיעבד זה היה מאד נבון כי ענת וליאור תרמו רבות להצלחת הטיול.

יום רביעי ה 21.03.2018

יש לנו טיסת בוקר לברצלונה ונוגה וענת ישנו אצלנו כדי שנצא מוקדם לרכבת שתביא אותנו לנתב”ג. ליאור ויובל אמורים להגיע בטיסה מטורונטו דרך ציריך רק ביום ההפלגה. נחתנו בסביבות 10:00 ולקחנו מונית למלון שהזמנו ב Ramble אותה שדרה מפורסמת שאורכה כ 1200 מטר והמחברת את כיכר קטלוניה לפסל קולומבוס . מה שלא ידעתי וגיליתי רק כשהגענו למלון וחיפשתי אותו על המפה של ברצלונה , שאותה רמבלה מורכבת מחמישה קטעים שלכל אחד שם אחר והקטע בו נמצא המלון שלנו נקרא  Sant Josep.החדרים עדיין לא היו מוכנים ואפסנו את המזוודות בלוקרים שהמלון מציע תמורת שני יורו ללוקר. כשענת בשטח לא מאבדים רגע ואנחנו כבר בדרך לשוק Baqueria הנמצא במעלה הרחוב לכיוון כיכר קטלוניה. השוק מצדיק בהחלט את המוניטין שיצא לו, יש בו דוכנים לכל מה שאפשר לפנטז בתחום הקולינריה החל מהדוכנים שמציגים לראווה שוקיים של חזירים המסודרים בסדר מופתי ואחריהם את תוצרי המשנה שכולל שלל נקניקיות בצבעים ועובי שונים עד לקרפצ’יו העדין , דרך דוכני פירות וירקות שחלקם לי לפחות לו מוכרים ולבסוף בתי קפה ומסעדות שיושבים בהם על כסאות גבוהים כמו בבר. הקיבה שלי מאותת נואשות שהגיע הזמן לאכול ארוחת צהרים אבל בשעה כזו הסיכוי למצוא ארבעה מקומות פנויים במסעדות המיניאטוריות בתוך השוק  הוא פחות מזכייה בפיס כך שעזבנו את השוק עצמו והסתובבנו בסמטאות הצרות שבקירבת השוק למצוא מקום לשבת . לא לקח הרבה זמן עד שגילינו מזללה של רשת WAKE AND WALK שאני לא שמעתי עליה מעולם אבל יותר מאוחר גילינו עוד מסעדות בכל רחבי העיר. האוכל מבוסס על מרכיבי המזון של המזרח הרחוק ולפחות עבורי באם זה תאילנדי או קמבודי אני לא מרגיש בהבדל. הריח מבטיח והמקום ריק שזה תמוה כשזה קורה בשעת ביקושי  השיא למזון מוכן. לנו לא הייתה ברירה ונכנסנו למרות שהריקנות כאילו אותתה שמי שמכיר את המקום לא נכנס, נוגה התעקשה לקבוע את הרכב המנה שלה ואחרי שהתפריט תורגם לה על ידי ענת היא נתנה הזמנה בביטחון רב , אני נתתי לדליה ייפוי כוח להזמין את המנה שלי והתיישבנו על כסאות גבוהים לאורך דלפק שהשקיף דרך חלון גדול אל הסימטא. התרכובת האסיאתית מגיעה בתוך  קופסת קרטון דק שמצורפים אליה מקלות אכילה, מי שרוצה כמובן יכול לקבל גם מזלג , מה שלדעתי לא יעמוד במבחן של ספירת החיידקים לסנטימטר רבוע.

חזרנו למלון לקבל את החדרים שנראו בסדר גמור ונכנסו למנוחת מילוי מצברים לקראת יציאה שתוכננה על ידי ענת לשעה 16:00 .המטרה לא להתרחק יותר מדי מהמלון ואזור BARCELNETA לאורך אחד מחופי הרחצה של ברצלונה נראה מתאים. רכשנו רב קו שמאפשר נסיעה באוטובוסים והרכבת התחתית ועלינו לאוטובוס קו 59 שעובר לאורך הרמבלה ומקרב אותנו ליעד. בכניסה לאזור החוף ולאורך כ 500 מטר יש שביל הליכה רחב ובשני צדדיו ממוקמים אותם מהגרי עבודה אפריקאים שמוכרים מפות שולחן , שמשיות אבל גם נעליים ונעלי ספורט שכמובן נושאים שמות של מותגים ידועים וזה תמיד מפליא אותי שאנשים קונים נעל כזו עם שם מותג רווי הערצה עולמית והוא מיוצר באפגניסטן. אני בטח לא רוצה לפגוע במאמצי השייוק היצירתיים אבל שמחתי לראות שגם ענת , נגה ודליה לא התקרבו לסחורה יתר על המידה כי אחרת המוכר עט עליך ומוציא לך את הנשמה. החוף עצמו היה ריק כי העונה עוד לא התחילה וגם מזג האויר היה די קריר וזה השאיר מרחב לבעלי הכלבים לשחרר אותם לריצות אמוק על החול מבלי שהם מפריעים למישהו פרט לבוני הארמונות מחול שלגביהם העונה כנראה כבר התחילה. עצרנו במרכז הקניות הגדול MAREMAGNUM ואחרי כניסות מועטות למספר חנויות רק כדי לרחרח נכנסנו למסעדה הראשונה שנתקלנו בה שהתגאתה באוכל הגרמני עממי  שהיא מגישה. לגביי אוכל גרמני עממי זה נקניקיות וכרוב חמוץ. אני זיהיתי מעין נקניקיה על הצלחת והכרוב היה טרי כלומר, יצא מתוך קופסה שזה עתה נפתחה, כמובן שזה לא היה זה אבל זה מה שמגיע למי שנכנס למסעדה גרמנית במרכז קניות בברצלונה. התחלנו לחזור לכיוון המלון והחלטנו לעשות זאת ברגל, על המפה זה נראה קרוב אבל לנו אחרי 36 שעות כמעט בלי שינה זה נראה כמו מסע אלונקות. לא פלא שעברה עלינו שנת לילה מופלאה.