הדי.אן.איי של ההצלחה: צ’ארלס ווינסטון

כתב: מל רוזנברג

תרגמה לעברית: מיקי פלד

לפני מספר שבועות אספו אותי ג’ון והווארד מתחנת הרכבת בגריניץ’ ונסענו לחפש בית.

למעשה, שני בתים. אחד היה שייך לצ’ארלס. והשני לווינסטון. בילינו יום נהדר באזור הכפרי של מחוז קנט. והכי חשוב: בקושי ירד גשם.

וזה העלה בי הרהורים.

וינסטון נולד בשנת 1874 וצ’ארלס מת בשנת 1882. ייתכן ונפגשו כשווינסטון היה ילדון מרדן בן שש וצ’ארלס ג’נטלמן חביב ומפורסם. הייתי שמח לחשוב שפגישה מסוג זה התקיימה, אבל אינני יכול להבטיח שכך אכן היה.

ייתכן ושוחחו על תחביבים. צ’ארלס אהב לאסוף חיפושיות. ייתכן והראה לווינסטון הצעיר את אוסף החיפושיות שלו.

תחום העניין העיקרי של וינסטון היה דווקא חיילים. לא בטוח שכילד ידע להעריך את אוסף החיפושיות של צ’ארלס. מה שבטוח הוא, שמאוחר יותר בחייו הוא פיתח תשוקה לגידול פרפרים. אבל מי יודע.

ייתכן ווינסטון הצעיר סיפר לצ’ארלס שהוא תלמיד גרוע ונזרק מבית הספר. ייתכן כי צ’ארלס, מצידו, ניחם את וינסטון וסיפר לו כי הוא עצמו נחשב לנער לא ממש מוצלח. הוא נזכר שאביו תמיד היה אומר לו “שום דבר לא מעניין אותך פרט לירי, כלבים וחולדות, ואתה תגדל ותבייש את עצמך ואת כל המשפחה”.

ייתכן שצ’ארלס הראה לווינסטון תמונה של אביו, ד”ר רוברט דארווין. זה היה יכול להיות מאוד משעשע. מפני שכשווינסטון בגר, הוא נראה בדיוק כמוהו.

ייתכן שצ’ארלס סיפר לווינסטון הצעיר כיצד הפליג למסעות בספינת ה”ביגל” בניסיון להפוך ל’מישהו’, ולבנות לעצמו מוניטין רציני של חוקר. הוא חקר צמחים ובעלי חיים, ואת מלחמת הקיום שלהם. הוא חקר את יכולות ההישרדות שלהם ואת האבולוציה וההשתנות שלהם לאורך מיליוני שנים. הוא חקר ופרסם, וגילה התלהבות גדולה בכל הקשור לקריירה שלו.

מאוחר יותר בחייו הפליג וינסטון למסעות רבים בספינות מלחמה. הוא חקר את הטבע האנושי וכיצד בני האדם מנהלים ביניהם מלחמות אכזריות וקשות לאורך ההיסטוריה. הוא בקושי שרד מלחמה בעצמו. גם הוא כתב וחקר ופרסם. הוא פרסם מאמרים רבים וספרים. בדיוק כמו צ’ארלס.

האם צ’ארלס סיפר לוינסטון הצעיר שההצלחה לא באה ביום אחד? הוא עבד קשה מאוד במשך שנים רבות כדי להגיע לתוצאה הזאת. הוא הוציא לאור את ספרו המפורסם ביותר רק כשהיה בן 50!

האם וינסטון לקח את הדברים לתשומת ליבו? אחרי הכל, גם הוא זכה להגיע למעמד מכובד, של ראש ממשלת אנגליה בשנת 1940, בהיותו בן 65!!

בפגישתם האם צ’ארלס הבוגר הבחין בכך שווינסטון הוא בעל ליקוי בדיבור (פרט שעבד קשה מאוד בכדי להתגבר עליו)? האם שם לב ששניהם חולקים יכולת אבחנה מעולה? האם ידע שאת וינסטון גידלה בעיקר האומנת, ולא דווקא הוריו?

האם היה לו שמץ של מושג או תחושה שהנער הבעייתי שעומד מולו נועד לגדולות, בדיוק כמו שהוא עצמו?

או האם צ’ארלס היה עסוק מדי בתולעים שלו, בחיפושיות, בדבורים ובפרחים?

למען האמת, אני די משוכנע, שבסוף המפגש שלהם, וינסטון התכבד בלחם וריבה טעימה, כראוי לילד בגילו. כי ילדים הם ילדים בכל זמן ומקום.

תודה לכם שקראתם את ספרי!

אם אהבתם אותו, בטח תאהבו ספרים נוספים בסדרת הדנ”א של ההצלחה:

הדי.אן.איי של ההצלחה: ריצ’ארד קורי

http://www.ourboox.com/?post_type=books&p=62324&preview=true

מעוניינים לקרוא ספרים נוספים שלי ב-Ourboox ? היכנסו לקישור הבא:

http://www.ourboox.com/community/drmel/

בואו ותנסו גם אתם להעלות את הספר שלכם לאתר:

www.ourboox.com

הנה מדריך קצר שיסייע לכם להתחיל במלאכה:

http://www.ourboox.com/books/create-a-book-ourboox-video-tutorial/

אתם מוזמנים לכתוב לי:

[email protected]

אתם מוזמנים להיכנס לאתר הרשמי שלי:

http://www.melrosenberg.com/