המלך נושא אשה

בְּמַמְלָכָה אַחַת בְּאֶרֶץ קְרוֹבָה,

קְרוֹבָה מְאוֹד, מַמָּש בַּסְּבִיבָה,

חַי בָּה מֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ הַכֹּל,

מֶלֶךְ כָּזֶה מְאוֹד כֹּלְיָכוֹל.

כְּמוֹ בָּאַגָּדוֹת וּכְמוֹ בַּסִּפּוּרִים,

הוּא הָיָה גֶּבֶר – הַגִּבּוֹר בַּגְּבָרִים.

הָיוּ לוֹ אַרְמוֹן, מְשָׁרְתִים וְשָׂרִים.

הָיוּ לוֹ כְּפָרִים, אֲדָמוֹת וְעָרִים.

הָיָה לוֹ מַחֲסָן עֲנָק שֶׁל בְּגָדִים.

הָיוּ לוֹ חֲבֵרִים וְהַרְבֵּה יְדִידִים.

הוּא חִלֵּק תְּאָרִים לְכָל כִּשְׁרוֹן:

לוֹרְד, אַבִּיר, דֻּכּס, אוֹ בָּרוֹן.

 (אָז מָה?)

אִם הָיָה לוֹ טוֹב וְהָיָה לוֹ נָעִים

סִפּוּר זֶה לֹא הֱיִיתֶם שׁוֹמְעִים.

כִּי כְּלָל הוּא בַּסִּפּוּרִים הַגְּדוֹלִים:

הַגִּבּוֹרִים בָּהֶם תָּמִיד סוֹבְלִים.

אַך צָרוֹת לַמֶּלֶךְ הַזֶּה לֹא הָיוּ –

זֶה פָּשׁוּט לֹא הִתְאִים לוֹ. זֶה לֹא הָיָה הוּא.

(אֶלָּא מָה?)

בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה לִפְנֵי הַשֵׁנָה –

יָשְׁנוּ הַשָׂרִים וְכָל הַשְּׁכוּנָה.

הוּא הָיָה לְבַדוֹ, בּוֹדֵד וּמִסְכֵּן.

כְּמוֹ אֶפְרוֹחַ קָטָן הַיּוֹשֵׁב לוֹ בַּקֵּן.

הוּא לָעַס תַּ’כָּרִית, מַמָּשׁ מְנֻתָּק –

הִרְגִּישׁ שָׁפוּף, הִתְחַשֵׁק לוֹ מַמְתָּק –

(אַךְ הָיוּ לוֹ חוֹרִים בְּכָל הַשִּׁנַּיִם)

וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ: הָיָה טוֹב בַּשְּׁנַיִם

לוּא יָשַׁן בַּמִּטָּה עִם אִשָּׁה אֲהוּבָה

שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁנָה תִּהְיֶה בַּסְבִיבָה

וְתַנְעִים לוֹ פְּרִידָה מֵעִסְקֵי הַיּוֹם.

שֶׁתָּשִׁיר, תְּסַפֵּר, תְּלַטֵּף וְתִרְקֹם.

שֶׁתַּרְגִּיעַ אוֹתוֹ אִם מֵחֲלוֹם יִתְעוֹרֵר,

בְּהַפְסָקוֹת הַחַשְׁמַל שֶׁתַּדְלִיק אֶת הַנֵּר.

שֶׁתָּבִין שֶׁתִּדְאַג שֶׁתְּגַהֵץ וְתִתְפֹּר,

וְאֶת הַכֶּסֶף הַקָּטָן בָּאַרְנָק תִּשְׁמֹר.

אִם בְּמִקְרֶה יֶחֱלֶה וְיַרְגִּישׁ חָנוּק –

שֶׁתִּהְיֶה עַל יָדוֹ לְצֹרֶך פִּנּוּק.

הָעִנְיָן הִתְחִיל לְהַטְרִיד, אֵין סָפֵק.

בְּשַׂר הַחִנּוּךְ הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק.

כֵּן, שַׂר הַחִנּוּךְ קָרָא לוֹ שִׁירִים

אַךְ שָׂרִים הֵם שָׂרִים וְלֹא שׁוֹרְרִים.

מִי יָכוֹל לִישֹׁן עִם תַּקְצִיבִים וְאַגְרוֹת

וּבָתֵּי סֵפֶר מְלֵאִים בְּצָרוֹת?

שַׂר הָאוֹצָר זִמֵּר מַאֲזָנִים,

שֶׁהָיוּ אֶת הַמֶּלֶךְ מְאֹד מְעַצְבְּנִים.

בִּישִׁיבַת מֶמְשָׁלָה הִגִּיעוּ לַמַּסְקָנָה –

שֶׁהַמֶּלֶךְ בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הִשְׁתַּנָּה:

הוּא דִּבֵּר עַל בְּדִידוּת כְּשֶׁכֻּלָּם עַל יָדוֹ.

הוּא חָזַר וְהִצְהִיר שֶׁלֹא יִישַׁן לְבַדּוֹ.

“אַז מָה הַבְּעָיָה, שֶׁיָּקוּם וְיִתְחַתֵּן

וּמְנוּחָה לְעַמּוֹ וְגַם לָנוּ יִתֵּן”

צָחֲקוּ בְּקוֹל בַּדְחָנֵי הָעִיר

שֶׁאֶת צְחוֹקָם תָּמִיד הָיָה קָשֶׁה לְהַסְתִּיר

אֲבָל לַמֶּלֶךְ הַזֶּה הָיְתָה דְּרִישָׁה

לְסוּג מְסֻיָּם מְאֹד שֶׁל אִשָּׁה.

סוּג שֶׁל אִשָּׁה טוֹבָה וּמְסוּרָה

שֶׁלֹּא תְּחַפֵּשׂ מַלְכוּת אוֹ שְׂרָרָה

שֶׁלֹא תִּהְיֶה שָׁוָה לַזְּכָרִים

שֶׁתִּהְיֶה רַכָּה, רָצוּי בְּלִי שְׁרִירִים

שֶׁתָּבִין שֶׁעָלֶיהָ לִהְיוֹת טוֹבָה

וְשֶׁלֹא תִּשְׁכַּח שֶׁהִיא רַק נְקֵבָה

(לֹא יְאֻמַּן – י.א.)

הַמֶּמְשָׁלָה הֶחְלִיטָה לִמְצֹא לוֹ אִשָּׁה –

וּלְכָל הַמַּמְלָכָה יָצְאָה הַדְּרִישָׁה

לְאִשָּׁה מְסֻדֶרֶת, טוֹבָה, מְבִינָה

שֶׁתֵּשֵׁב לָהּ בְּשֶׁקֶט, רָצוּי בַּפִּנָּה.

שֶׁתַּרְדִּים אֶת הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁאֵין אִישׁ אִתּוֹ –

וְתִהְיֶה בְּאֹפֶן פְּרָטִי רַק “אִשְׁתּוֹ”.

כָּל אֶזְרָח בַּמְּדִינָה לָמַד לְהָבִין: –

הַמֶּלֶךְ לֹא רָצָה “מַלְכָּה” לְהַזְמִין

כִּי מֶלֶךְ אֶחָד יֵשׁ בְּכָל מַמְלָכָה,

וְאֵין צֹרֶך לְשַׁתֵּף “מְלָכוֹת” בַּשִּׂמְחָה.

וְאִישׁ לֹא שָׁאַל וְלֹא הָיְתָה מְבוּכָה

וּלְשִׁוְיוֹן עִם נָשִׁים צָחֲקוּ: חָה חָה חָה, (!)

בָּאוּ נָשִׁים לִבְחִינוֹת הַכְּנִיסָה

נִבְחֲנוּ בְּבִשּׁוּל, נִקָּיוֹן וּכְבִיסָה.

וּמִי שֶׁחָשְבָה לִהְיוֹת מַלְכָּה,

מֵהַבְּחִינוֹת לְנִשּׂוּאִין מִיָּד סֻלְּקָה –

אַחֲרֵי עוֹד שְׁלֹשִׁים לֵילוֹת לְבַדּוֹ,

נִמְצְאָה אִשָּׁה שֶׁתִישַׁן לְצִדּוֹ.

חָגְגוּ נִשּׁוּאִין כַּדָּת וְכַדִּין

וְהִסְבִּירוּ לָעָם שֶׁהָעִנְיָן עָדִין.

“אָסוּר לִקְרֹא לָהּ מָלְכָּה בַּמְּדִינָה.

רַק אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ ‘הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה’.

כִּי מְלוּכָה הִיא כֹּחַ, רְכוּשׁ וּתְבוּנָה” –

וְהַמֶּלֶךְ חָשַׁב שֶזֶה לֹא עִנְיָנָהּ.

(רְאִיתֶם?)

אַךְ הַיָּמִים עוֹבְרִים וְהַזְמַנִּים מִשְׁתַּנִּים

וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָיְתָה בָּעִנְיָנִים.

וּמִפַּעַם לְפַעַם אָמְרוּ הָאֶזְרָחִים

שֶׁאִשְׁתּוֹ מִתְנַהֶגֶת כַּאֲצִילָה בַּת מְלָכִים.

הָיָה לָהּ חִיּוּךְ מְלַטֵּף וְנָעִים.

הִיא בִּשְּׁלָה לוֹ מָרָק חָמִים וְטָעִים.

הִיא יָדְעָה לַעֲשׂוֹת רַק טוֹב לְכֻלָּם.

“הִיא בְּפֵרוּשׁ מַלְכָּה!”… אָמְרוּ מִן הַסְּתָם.

שָׂרִים נוֹעֲצוּ בָּה וְשָׁלְחוּ לָהּ פְרָחִים,

וְכָךְ הָפְכָה לַאֲהוּבַת הָאֶזְרָחִים

בָּעִתּוֹן הִלְּלוּהָ פִּיּוֹת הַזָּרִים

שֶׁהִגִּיעוּ לָעִיר עֲמוּסִים בְּזֵרִים.

קָרְאוּ לָהּ: “כְּבוֹד-אִשְּׁתּוֹ-שֶׁל-הַמֶּלֶךְ-הָרָם”

אֲבָל הַתֹּאַר הַזֶּה מְאֹד צָרַם

לַאֲנָשִׁים מִן הַחוּץ וְאֶזְרָחִים מִן הַפְּנִים.

שֶׁבִּטְּאוּ אֶת הַתֹּאַר תּוֹךְ עִקּוּם הַפָּנִים.

לַתֵּבָה הַמַּמְלַכְתִּית שֶׁל הַצָּעוֹת וּתְלוּנוֹת –

הִגִּיעוּ לָאַחֲרוֹנָה הַצָּעוֹת מְשֻּׁנּוֹת.

מַפְגִּינִים בְּמִשְׁקָפַיִם הִשְׁקִיעוּ זְמַנָּם

וְעָשׂוּ אֶת נִשּׂוּאֵי הַמֶּלֶךְ עִנְיָנָם

אָז הַמֶּלֶךְ כָּעַס עַל הָעָם וְרָטַן:

“יֵשׁ רַק מֶלֶךְ אֶחָד…” הִמְשִׁיךְ וְטָעַן

“… אִם אִשְׁתִּי תְּבַקֵּשׁ עֲבוּרָהּ מַמְלָכָה

מִמֶּנִי תְּקַבֵּל עִם אִחוּלֵי הַצְלָחָה!” –

“הִיא תְּקַבֵּל מִמֶּנִּי עָרִים וּכְפָרִים –

כְּיַד הַמֶּלֶךְ, אֲפִלּוּ שָׂרִים.

אַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא תִּהְיֶה מַלְכָּה

כִּי מֶלֶךְ יֵשׁ אֶחָד!!!” אָז הִיא שָׁתְקָה.

וְאֶת עַקְשָׁנוּת הַמֶּלֶךְ חַסְרַת הַגְּבוּל –

נִסְּתָה לְהָבִין אַךְ מָצְאָה רַק בִּלְבּוּל.

אֲבָל אָז…

מַחְתֶּרֶת נוֹסְדָה בְּפַרְבְּרֵי הָעִיר

שֶׁצִּיְּרָה בְּשָׁחוֹר לְרֹחַב הַקִּיר.

כֵּן מַמָּשׁ כָּתְבוּ עַל קִיר הָאַרְמוֹן –

בַּלֵּילוֹת, בְּמַחְתֶּרֶת וּבְלִי רִשְׁיוֹן:

“תְּחִי הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ תְּחִי”

וְהַמֶּלֶךְ הָיָה בָּטוּחַ שֶׁזֹּאת הִיא.

לֹא עָזְרוּ הַדְּמָעוֹת, לֹא עָזְרוּ המִּלִּים.

הַמֶּלֶךְ עִם אִשְׁתוֹ לֹא רָצָה לְהַשְׁלִים.

“אִם בְּכָל זֹאת רוֹצָה הִיא מַלְכָּה לִהְיוֹת

בְּמַמְלָכָה מִשֶּׁלָּהּ עָלֶיהָ לִחְיוֹת.”

בְּעִפָּרוֹן הוּא חָצָה אֶת מַפַּת הַמַּמְלָכָה,

וְהִפְרִיד הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וְהַמְּנוּיִים לַבְּרֵכָה.

הַמֶּלֶךְ חָזַר לִחְיוֹת בְּלִי אִשָּׁה –

בְּמַמְלָכָה חֲצוּיָה שֶׁהִיא לֹא בִּקְּשָׁה.

שְׁתֵּי מֶמְשָׁלוֹת, שְׁנֵי צְוָתִים שֶׁל שָׂרִים,

וּשׁנֵי שָׂרֵי חוּץ לִשְׁמִירָה עַל קְשָׁרִים.

וְעוֹזֶרֶת בַּיִת בְּמִשְׂרָה כְּפוּלָה –

שֶׁחוֹשֶׁבֶת מִשּׁוּם מָה שֶׁהַכֹּל בִּגְלָלָהּ.

הַחֶשְׁבּוֹן הִכְבִּיד (אַךְ לְמִי זֶה אִכְפַּת)

הָעִקָּר לֹא לְהַגִּיעַ לְבֵית הַמִּשְׁפָּט.

עִתּוֹנָאִים יָדְעוּ, וְסָבִיב רִחְרְחוּ –

וּבַדְּחֲנֵי הַמְּדִינָה בַּפַּאב הִתְבַּדְּחוּ.

אֲבָל הַמֶּלֶךְ הִתְאַרְגֵּן לִחְיוֹת בְּנִפְרָד

וְעֶרְכּוֹ בַּסְקָרִים גַּם הַשָּׁבוּע יָרַד.

מַה יִּהְיֶה?

בַּחֹרֶף הָיָה קַר וְהַמֶּלֶךְ נִזְכַּר.

שׁוּב הוּא לְבַדּוֹ עִם הַכֶּסֶת וְהַכַּר.

וְחָסַר לוֹ הַלִּטּוּף לִפְנֵי תַּרְדֵּמָה,

וְחָסְרָה לוֹ הָאִשָּׁה, בְּעִקָּר הַנְּשָׁמָה.

וְהָעֹמֶס עָלָה בְּחֶבְרַת הַחַשְׁמַל –

וְהַמֶּלֶךְ בְּלִי חִמּוּם מַרְגִּישׁ אֻמְלָל.

הוּא קָרָא לְשַׂר הַחוּץ שֶׁיֵּצֵא מִיָּדִית

וְיָבִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּדֶרֶךְ צְדָדִית.

אַךְ הַשַּׂר לֹא יָכֹל, עַכְשָׁו יֵשׁ כְּבָר גְּבוּל,

וּמִשְׁמָר וְגָדֵר מְחֻשְׁמֶלֶת מִמּוּל.

אִם הַמֶּלֶךְ רוֹצֶה יְקַבֵּל וְעִידָה…

שֶׁל שָׂרִים, יוֹעֲצִים וְכָל הַכְּבֻדָּה.

אָז הַמֶּלֶךְ הֶחְלִיט לְוַתֵּר עַל הַכֹּל.

יְדַבֵּר בַּטֶּלֶפוֹן, וְיִשְׁמַע אֶת הַקּוֹל.

בְּקַו הַחֵרוּם, תּוֹך שִׂיחוֹת יְשִׁירוֹת,

הוֹּא יְדַבֵּר אִתָּה בְּמִלִּים בְּרוּרוֹת.

הֵם דִבְּרוּ שָׁעוֹת, בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת.

מַזָּל שֶׁשִּׂיחוֹת חוּץ בַּלַּיְלָה זוֹלוֹת.

נוֹלַד הֶסְכֵּם, שָׁרִיר וְקַיָּם.

לְאַחֵד מַמְלָכוֹת, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם!

לְחַסֵּל הוֹצָאוֹת מְיֻתָּרוֹת בֵּינֵיהֶם.

מִי צָרִיךְ צֶוֶת כָּפוּל לִשְׁנֵיהֶם?

חֶשְׁבּוֹן מְשֻׁתָּף וְאַרְמוֹן רַק אֶחָד.

בְּקִצּוּר שֶׁיִּהְיוּ זוּג מְאֹד מְאֻחָד.

הַמֶּלֶךְ חָשַׁב עַל תֵּרוּץ אוֹ סִבָּה

לְשִׁנּוּי דֵּעוֹתָיו בְּעֵינֵי הַסְּבִיבָה.

וּמָצָא טִעוּן בְּעֶזְרַת הַשָּׂרִים

שֶׁיָּדְעוּ לְהַמְצִיא גַּם חֲזִירִים כְּשֵׁרִים.

וְזֶה נֻסַּח הַטִּעוּן הַמַּמְלַכְתִּי הַבָּרוּר

שֶׁהָפַךְ לְמֻתָּר אֶת הָעִנְיָן הָאָסוּר:

“אִשְּׁתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ כְּבָר נִהֲלָה מַמְלָכָה

לָכֵןןןןןןןןןןןן… יִתְאַפְשֵׁר לָהּ תֹּאַר מְלוּכָה.

וְתוֹך יָמִים סְפוּרִים מֵהַשִּׂיחוֹת הַיְשִׁירוֹת

הֵבִיאוּ לָעָם אֶת בְּשׂוֹרַת הַבְּשׂוֹרוֹת:…

“יֵשׁ מֶלֶךְ בַּמַּמְלָכָה וּלְיָדוֹ מַלְכָּה.

וְקַיֶּמֶת אֶפְשָׁרוּת לְשָׁנָה מְתוּקָה.”

הַמְּהוּמוֹת פָּסְקוּ, הִתְפָּרְקָה הַמַּחְתֶּרֶת

(עַכְשָׁו הִיא הָיְתָה בְּהֶחְלֵט מְיֻתֶּרֶת).

הַמֶּלֶךְ פָּסַק מִלִּקְרֹא לָהּ אִשְׁתִּי

(זֶה הִפְסִיק לִהְיוֹת מֻשָּׁג אָפְנָתִי).

כָּל בַּעַל קָרָא לְאִשְׁתּוֹ מַלְכָּתִי

כְּחִקּוּי עֲמָמִי לַזּוּג הַמַּלְכוּתִי.

כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ הִתְגַּעְגֵּעַ לְלִטּוּף קַלִּיל

הוּא קָרָא: “מַלְכָּתִי…” וְהִקְפִּיד עַל הַצְּלִיל

“מַה דַּעְתֵּךְ! מַלְכָּתִי, לָתֵת לִי לִטּוּף?

סְלִיחָה שֶׁאֲנִי מִתְנַהֵג כְּמוֹ מֶלֶךְ חָצוּף”

לָה לָה לָה לָה לָה לָהלָהלָהלָהלָה

נָאנָאנָאנָאנָאנָאנָאנָאנָאנָא

סְעֻדּוֹת מַלְכוּתִיּוֹת פָּרְחוּ בָּמְּלוּכָה.

הָיְתָה שָׁם אַהֲבָה וְכַמּוּבָן גַּם שִׂמְחָה.

יָרַד הַמֶּתַח וְהַחַיִּים זָרְמוּ.

הָאַרְמוֹן הִבְטִיחַ וְהָאֶזְרָחִים קִיְּמוּ.

הַיָּמִים מְשַׁעְמְמִים הַשַּׁבָּת כְּמוֹ יוֹם חֹל.

כִּי זְמַנִּים מְעַנְיְנִים הֵם עֹנֶשׁ “כִּבְיָכוֹל”.

(כִּמְעַט הַסּוֹף…)

לַיְלָה אֶחָד מִתּוֹךְ  חֲלוֹם מַלְכוֹתִי

מִתְעוֹרֵר הַמֶּלֶךְ בִּצְעָקוֹת: “מַלְכָּתִי!!”

הַמַּלְכָּה מְלַטֶּפֶת לוֹ קַלּוֹת עַל הַמֵּצַח

וְהַמֶּלֶךְ צוֹרֵחַ כְּאִלּוּ הָיָה רֶצַח

“הַמַּלְכוּת אבוּדָה, אֲבוּדָה לְתָמִיד

וְאֶת מִי אַחֲרֵינוּ נוּכַל לְהַעֲמִיד?”

וְהַמֶּלֶךְ צוֹעֵק: “צָרִיךְ נָסִיךְ בַּמַּמְלָכָה”

וְהַמַּלְכָּה מְתַקֶּנֶת: “אֶפְשָׁר גַּם נְסִיכָה.”

“מִנָּסִיךְ יָבוֹא מֶלֶךְ לָאֻמָּה וְלָעָם”

“וּנְסִיכָה תִּהְיֶה מַלְכָּה מִן הַסְּתָם”

עָבְרוּ הַשָּׁנִים וְעָבְרָה הַסְּעָרָה

וְאִבַּדְנוּ שְׁנֵינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

כִּי הַשְּׁנַיִם  לֹא הָיוּ כָּל כָּךְ צְעִירִים

וְהַמַּלְכָּה חָשְׁשָׁה מִכְּאֵבֵי הַצִּירִים

אִם הַמֶּלֶךְ הָיָה מוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ

וּמֵבִין שֶׁאִשָּׁה הִיא מַלְכָּה לְצִדּוֹ

הֵם הָיוּ קוֹצְרִים פֵּרוֹת אַהֲבָה

בִּמְקוֹם הַהַשְׁפָּלָה, הַדִּכּוּי וְהָאֵיבָה.

אָז תִּשְׁמְעוּ…

דִּכּוּי וְאֵיבָה – יֵשׁ עוֹד כָּאֵלֶּה דְּבָרִים

בִּמְיֻחָד בְּעוֹלָם שֶׁהוּא רַק שֶׁל גְּבָרִים.

וַחֲבָל שֶׁהַזְּמַן עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ

(מַאֲשִׁימִים אֶת הַזְּמַן אֲבָל זֶה לֹא בִּגְלָלוֹ).

כִּי הַמֶּלֶךְ קָבַע חֻקִּים מִשֶׁלּוֹ

וְקָבַע לְעַצְמוֹ אֶת מַר גּוֹרָלוֹ.