תולדות הבעש”ט

ר’ ישראל הבעל שם טוב חי בפודוליה בין השנים 1760-1698

הבעל שם טוב גדל יתום מאב ומאם.

את פרסומו הוא קנה בעקבות היותו ‘בעל שם’- מרפא עממי המרפא בקמעות.

בעקבות הפעילות הזו הוא נודע כאדם קדוש שיכול לחולל ניסים

הבעל שם טוב נחשב לאבי החסידות שהחלה להתפתח במאה ה18

המיוחד בתורתו של הבעש”ט היה, שהוא הציע דרך אחרת לעבודת האל.

הוא הפיץ את התורה שלו בקרב שיחות בעל פה שערך עם תלמידיו ולא השאיר אחריו תורה כתובה

כיום, יש לנו ידיעות מעטות על הדמות של הבעל שם טוב.

רוב רובן של הידיעות הגיעו אלינו מסיפורים שסיפרו חסידיו.

הקובץ הקדום והחשוב ביותר של סיפורים אלו הוא הספר ‘שבחי הבעש”ט’, שראה אור 55 שנה לאחר מותו, בשנת 1815

פעילותו של הבעל שם טוב התרכזה בעיקר בתחומי פודוליה, אך בערך ב20  שנה האחרונות לחייו חי ופעל מז’יבוז’ ושם היה בית מדרשו

לאחר פטירתו בשנת 1760, נעשה תלמידו דב בר למנהיג החסידות ובימיו, החסידות התפשטה והיקפה הגיאוגרפי גדל