הארי פוטר והבוגארט

ֿ

כשהגיעו לשיעור הראשון בהתגוננות מפני כוחות האופל, הפרופסור לוּפּין לא היה בכיתה. כולם התיישבו, הוציאו את הספרים, את עטי-הנוצה ואת גיליונות הקלף שלהם, והתחילו לדבר עד שהוא נכנס לבסוף. לופין חייך אל כולם והניח את המזוודה החבוטה שלו על שולחן המורה. הוא נראה מרופט כתמיד, אך בריא יותר מכפי שהיה ברכבת, כאילו בינתיים הוא אכל כמה ארוחות טובות.

“צהריים טובים לכם,” הוא אמר. “אני מבקש להחזיר את כל הספרים לתיקים. היום יהיה לנו שיעור מעשי. תזדקקו רק לשרביטים שלכם.”

הוחלפו כמה מבטים מסוקרנים, והתלמידים החזירו את הספרים לתיקים. מעולם לא היה להם שיעור מעשי בהתגוננות מפני כוחות האופל. “טוב,” אמר הפרופסור לופין כשכולם היו מוכנים, “אם תואילו לבוא אחרי.”

תמהים אך סקרנים, קמו התלמידים והלכו בעקבות הפרופסור לופין. הוא הוביל אותם לאורך מסדרון נוסף, ונעצר, ממש מול דלת חדר המורים.
“היכנסו בבקשה,” אמר הפרופסור לופין. הוא פתח את הדלת וזז הצידה.

“לעבודה,” אמר הפרופסור לופין לאחר שנכנסו, ואותת לתלמידים לבוא איתו לקצה הכיתה. לא היה שם דבר מלבד ארון ישן שהמורים אחסנו בו חלוקים להחלפה. כשהפרופסור לופין ניגש ונעמד לידו, הארון רעד פתאום, והתדפק בקיר.
“אין סיבה לדאגה,” אמר הפרופסור לופין בשלווה, כשכמה מהתלמידים נרתעו לאחור בבהלה. “יש בפנים בּוֹגַארט.”