דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִים לִי לְחַיֵּךְ

יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂים לִי שָׂמֵחַ בַּלֵּב,

וּבִגְלַל זֶה אֲנִי אוֹתָם מְאוֹד אוֹהֵב:

לְקַבֵּל מַתָּנָה

 כָּל הַשָּׁנָה.

לְקַבֵּל מֵאָה בַּמִּבְחָן

וּלְהָנִיחַ אוֹתוֹ בַּגַּאֲוָה עַל הַשֻּׁלְחָן.

לַחְגֹּג יוֹם הֻלֶּדֶת

בְּצוּרָה מְיֻחֶדֶת.

לְקַבֵּל דְּמֵי כִּיס.

לְהַכְנִיס גּוֹל

שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי גָּדוֹל.

לָשִׁיר כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל.

לְקַבֵּל נֶחָמָה וּמַחְמָאָה

מִמִּישֶׁהוּ שֶׁיָּקָר לְלִבִּי.

לְהַגִּיעַ לַמַּטָּרָה.

לָתֵת עֶזְרָה.

לָצֵאת לַחֻפְשָׁה לְחוּ”ל

אוֹ לִנְסֹעַ לְטִיּוּל לַיָּרֵחַ.

כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ

עוֹשִׂים אוֹתִי שָׂמֵחַ…