יומנה של רות

                                  פתח דבר

יאנקו מספר  לאורך הסיפור על אימא שלו שסבלה יותר מדי בחיים שלה. שנות המלחמה עברו עליהם ביחד ותמיד הייתה צריכה לדאוג לו, לא נותר לה אף אחד מלבד יאנקו  ולכן היה לה קשה מאוד. מרוב סבל וניסיונות קשים היא נהייתה פרנואידית וסבלה מחרדות. תמיד חששה מכל דבר וגם עכשיו בקיבוץ לא קל לה כי היא צריכה לעבוד כדי שהיה להם מה לאכול, ומנסה לשרוד את החיים החדשים כאן בארץ ישראל.

                                    סיפור חייה של רות

רות נולדה ב1905 בפולין, ב1931 הכירה את בעלה וילדה את ילדה הראשון, מאוחר יותר ילדה עוד שני בנים שהקטן מבינהם הוא יאנקו.

כשפרצו הנאצים לפולין רות ומשפחתה הסתתרו אצל משפחה פולנית במשך כחצי שנה, המשפחה הפולנית הלשינה על רות ומשפחתה לחיילים הגרמנים, והם באו ולקחו אותו למלחמה ממנה לא חזר.

רות וילדיה נלקחו אל מחנה הריכוז , שם שני בניה הבוגרים של רות חלו מתו במהלך התקופה ממחלה קשה. רות ויאנקו בנה הקטן נשארו לבד ושרדו יחד את תקופת השואה עד עליתם לארץ ישראל.

                                 3 בספטמבר 1947

יומני היקר,

הדבר היחיד שנשאר לי זה יאנקו המתוק, מה שגרם לי לפתח אובססיה אליו, בלעדיו אין לי טעם בחיים.

במשך כל תקופת המלחמה דאגתי ושמרתי עליו, חייו חשובים לי יותר מחיי, היה בי פחד תמידי לאבד אותו ובגלל זה אני מגוננת ושומרת עליו ככה, אני עדיין לא נותנת לו לצאת מהבית בכלל…

גם מהסיבה שהוא נכה, אבל בעיקר כי אני רוצה שהוא יהיה קרוב אליי.

גם לאחר העלייה לארץ והתגוררות בקיבוץ, החיים שלי ממשיכים להיות קשים, אני צריכה לפרנס את יאנקו ואותי, ככה יוצא שאני עובדת מסביב לשעון(זה מתיש מאוד).

                               10 בספטמבר 1947

יומני היקר,

לאחרונה שמתי לב שיאנקו מצא שני חברים, אני לא יודעת איך קוראים להם אבל אני תמיד רואה אותו סביבם ברחובות, זה מאוד מטריד אותי הם נראים לי ילדים מופרעים, מה הם חושבים לעצמם? מסתובבים עם ילד נכה? ועוד ניצול שואה? ועוד בתקופה כזאת שההפצצות מגיעות בתדירות יותר גבוהה אני כל כך מפוחדת שהוא לא לידי שאני יכולה להשתגע לגמרי.

                                   20 בספטמבר 1947

יומני היקר,

אני לא מוצאת את יאנקו בשום מקום, יש אזעקות אני לא מצליחה לעצור את הדמעות, הלב פועם חזק ואני מרגישה שאני מאבדת את השפיות שלי.

זה הכל בגלל החברים שלו שלקחו אותו שאני אראה אותם אני יכולה להרוג אותם!

אלוהים רק תחזיר את יאנקו בריא ושלם, זה כל מה שאני מבקשת אני מתחננת, בבקשה.

                             21 בספטמבר 1947

יומני היקר,

אתמול  שהאזעקות נפסקו, יאנקו שב אליי הוא וחבריו, הייתי יותר כועסת משמחה ושראיתי את חברו של יאנקו סטרתי לו ולקחתי את יאנקו אליי.

אני מפסיקה לעבוד עד שהמצב במדינה ישתפר, לא אכפת לי מכלום חוץ מיאנקו, לעזאזל עם המדינה, הכסף ובית הספר.

זה רק אני ויאנקו שלי עד יום מותי.

                                  14 במאי 1948

יומני היקר,

היום בשעה   1:45 אחרי חצות הכריז ראש הממשלה הראשון שלנו בן גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

הגלות נגמרה, התקווה של כל היהודים 2000 שנה סוף סוף התגשמה, יאנקו התרגש ואפילו בכה.

שנינו יצאנו לרחובות ושמחה גדולה הייתה שם אנשים שמחו כל כך, מחר אחפש  עבודה חדשה, וארשום את יאנקו בחזרה לבית הספר.

אני גאה במדינה שלנו.

                               רפלקציה

העבודה בזוגות תרמה מאוד לשנינו כי למדנו שאפשר לחלק שווה בשווה את העבודה ולהפיק את הטוב ביותר ממנה.

יואב מדינה: תהליך העבודה היה כיף ומעניין, נורא כיף ללמוד על ההיסטוריה של העם היהודי.

כרמל נוי:תהליך העבודה היה מעניין, למדתי הרבה על ניצולי שואה.