תוכן העלילה –

הספר מסופר מעיניו של ילד בן 11 בזמן בו הספר נכתב בימים שלנו.הילד הוא אוגוסט והוא בן 10 והוא נולד עם פנים מעוותות. פנים שאנשים היו קוראים להן “מכוערות”, “חריגות” או ” מפלצתיות”. ככה הוא אומר.. אוגוסט עבר הרבה.ניתוחים שיקלו עליו לדבר, לאכול ולראות אבל לא לקבל פנים יפות יותר.אוגוסט למד עד עכשיו בבחית עם אמא שלו ועכשיו הוא החליט לעבור ללמוד בבית ספר רגיל כמו כל הילדים . ו…מכאן הכל מתחיל. מנהל בית הספר מכיר לו שלושה חברים ג’ק, ג’וליאן ושרלוט. הם עוזרים לו להכיר את בית הספר ומה שיש בו.במהלך הספר יש סיפורים מפיהם של הדמויות השונות: אחותו של אוגוסט, החבר שלו והחברה שלו וזה חשוב כי הם מספרים על אוגוסט איף שהם רואים את הדברים.אוגוסט מפחד מהעולם החדש לא כי הוא מתבייש בעצמו אלא כי הוא חושש מתגובות הילדים והמורים אך באומץ רב הוא מחליט לנסות.

הספר הוא כמו רכבת הרים יש עליות וירידות. מצבים קשים של התעללות ואכזריות ורגעים של התרגשות וצחוק ובכי. אוגוסט הוא ילד רגיל שאוהב לצחוק ולשחק ולצאת לטיטלים שנתיים ולשחק במלחמת הכוכבים. הוא חי עם תקווה בלב ויש מסביבו משפחה אוהבת שעוזרת לו וגם חברים. המקומות המרכזיים בהם מתרחש הסיפור הוא בית הספר והבית של אוגוסט. הספר מסתיים בשמחה גדולה ותקווה.

אוגוסט – הדמות הראשית. הוא בעצם פלא. הוא ילד רגיל. הוא משחק, רוכב על אופניים, חכם , בעל חוש הומור ורגיש. פלא מספר על עצמו בגוף ראשון וזה יותר תחושה נוחה של מישהו שאנחנו מכירים ולא איזה מפלצת או חייזר.כשפוגשים אותו בספר מיד מחבבים אותו וגורם לנו להתייחס אליו כילד רגיל. הוא מדבר בצורה שמחה ואפילו מספח בדיחה על עצמו “דרך אגב קוראים לי אוגוסט ואני לא מתכוון לתאר את עצמי. איך שלא תדמיינו אותי, כל הסיכויים שזה הרבה יותר גרוע”. זה הפלא באוגוסט הוא לא רוצה לשנות את מי שהוא, אבל כן את איך שאנשים רואים אותו. הוא אומר משפטים להראות שהוא ילד כמו כולם “אמא שלי חיכתה לי בשער של בית הספר יחד עם כל ההורים שחיכו לאוטובוס”. הוא ילד שמח ומתוק ולא עצוב או ממורמר חוץ מרגעים כמובן שקשה לו. החג האהוב עליו הוא האלווין , חג התחפושות כי אז הוא יכול להתחפש ואף אחד לא מזהה אותו. גם כשהוא מבקש פנים נורמליות זה בשביל האחרים שירגישו נוח ולא בשבילו.” אני לא רגיל רק בגלל שאף אחד אחר לא חושב שאני רגיל. וזאת הסיבה היחידה”.

אוגוסט הוא ילד מאוד צנוע כי גם אחר שנה שהוא מצליח בגבורה גדולה לקרב את כל החברים והמשפחה אליו והוא נותן להם את הכוח לקבל אותו כילד רגיל הוא לא מבין עד כמה הוא מיוחד. “זה כמו שאתה רואה מישהו נכה או שלא יכול לדבר הפעם אני הייתי זה בעיני האחרים אבל בעיניי אני ילד רגיל. אבל אם הם רוצים לתת לי מדליה על זה אז אין בעיה לא השמדתי כוכב מוות או משהו כזה”

דמות משנית

ויה (אוליביה)- אחותו של אוגוסט. היא משמשת בתפקיד שומרת

הראש של אוגוסט מהיום שהוא נולד. היא לא זוכרת את הימים שלפני לידתו של

אוגוסט. אנו מגלים אותה כשהיא נוסעת לסבתא ולריאשונה מרגישה חופשיה ,

ומקבלת תשומת לב ואינה רוצה לסחוב את ההיתמודדות של אוגוסט על הכתפיים שלה. היא מקבלת  את אוגוסט ואוהבת אותו אבל היא גם רוצה ליהיות

ילדה רגילה שרוצה שהיתייחסו אליה כויה ולא האחות של אוגוסט “זה עם הפנים”.

היא אומרת “אוגוסט הוא השמש ואני אמא ואבא כוכבי הלכת שמקיפים את השמש”. מה שאומר שאין לה קיום עצמי משלה. היא תלויה בו. השמחה והעצב תלויים במצבו בדיוק כמו שהשמש אם היא מאירה או לא.

רגע מרגש בסיפור –

בסיפור הזה לא מפסיקים להתרגש.זה לא ספר מתח אבל הרגשתי שאני כל הזמן בציפיה למשהו או דואג שמשהו רע יקרה.כל הזמן קיוויתי שיקרה נס. אבל הנס הגדול שמגיע בסוף בשמחה גדולה הוא לא שאוגוסט מקבל פנים חדשות אלא שאנשים כולם מקבלים אותו עם הפנים שלו.הרגע המרגש ביותר בעיני הוא בסיום השנה כשהוא מקבל את העיטור הגבורה של בית הספר.וזה רגע מרגש לא בגלל המדליה, אלא בגלל החום והאהבה שהאנשים גם הקטנים וגם הגדולים מצאו בלב שלהם לאוגוסט.הוא גרם להם לאהוב את השונה בזכותו, ילד קטן ומיוחד.אבל ילד שיש לו כח ומאחד את כל הלבבות בכח המשיכה של הלב שלו וההתרגשות ברגע זה גדולה יותר כי לאוגוסט הילד השונה והאמיץ כולם מריעים ועומדים בקריאות עידוד ללא מילה אחת של אכזריות.זה רגע לא יאומן שכל אחד חולם עליו גם ילד עם פנים רגילות.זה כאילו שהוא ניצח את העולם האנשים שמתסכלים עליו הם המראה שלו וסוף סוף הוא יכול להסתכל בה ולחייך. “מידת אומץ ליבו של אדם אלה התכונות המגדירות אותנו כבני אדם” זה מה שהמנהל אמר כשהעניק את הפרס לאוגוסט. והוא אמר גם שאוגוסט” אשר מרומם את מרב הלבבות באמצעות כח המשיכה של לבו שלו”.אני התרגשתי כי אוגוסט לא הבין עד כמה הוא מיוחד ” אבל בעיני עצמי. אני רק אני. אני ילד רגיל”

סיכום והמלצה

בהתחלה קצת חששתי לקרוא את הספר, לא בגלל שפחדתי לקרוא על הפנים המעוותות של אוגוסט. פחדתי להרגיש את הכאב של אוגוסט ושיהיה לי עצוב ושאין בעולם שלנו מקום לכולם. אבל מתוך סקרנות באמת לגלות מה קורה לילד כמו אוגוסט ותקווה שהכל יסתדר קראתי ונהניתי בזכות אוגוסט בעצמו. הוא עשה את הקריאה למשהו כייפי הרגשתי עצב אבל גם צחקתי וחייכתי הרבה. יש רגעים של עצב כשהוא אומר לאמא שלו “אמא, למה אני צריך להיות מכוער כל כך”? אבל היו גם רגעים שהוא מגיע לבית הספר וצוחק עם ג’ק החבר שלו ולבסוף הרגע הקסום שבו כולם מקבלים את אוגי באהבה גדולה. אני ממליץ מאוד לכל ילד וילדה ואפילו למבוגרים לקרוא את הספר כי זה יותר מסיפור על ילד שקשה לו זה סיפור שלומדים ממנו על עצמנו. למדתי שאפשר להתגבר על כל הקשיים את אנחנו מאמינים בעצמנו ומקבלים את עצמנו כמו שאנחנו. ושכמה שקשה לנו יש אחרים שקשה להם יותר ושצרעך תמיד להיות מאושרים במה שיש לנו. זה ספר מיוחד שמתאים לכל אחד .

הסוף וההמשך

https://app.biteable.com/video/9097738/preview