“הדרך הטובה ביותר לרכוש חבר

היא להיות חבר”

יוראלף וולדו אמרסון

בס”ד                                                               ‏ה’/אדר א/תשע”ט

10/02/2019

דברי המורה

תלמידי היקרים,

“אין כמו ספר להסיענו למרחקים…” – (מנחם רגב)

בתהליך כתיבת הספר עברנו מסע משותף מפרך וארוך החל מהטיוטה הראשונה ועד ללידתו של הספר.

 המסע היה רצוף בקריאה של סיפורים אשר מהם יצאנו ואליהם חזרנו לאורך כל תהליך הכתיבה. בקריאה נחשפנו לסגנונות כתיבה של יוצרים שונים ומהם קיבלנו רעיונות לכתיבה שלנו.

לכל סיפור היתה הפתיחה הייחודית שלו ואנו ניסינו לגלות מה מאפיין אותה. פתיחות אלו היוו את תחילת המסע שלנו בכתיבת הסיפור. במהלך כתיבת הסיפור כל אחד מאיתנו הפליג בדמיונו לעולמו הפנימי ממנו שאב את רעיונותיו לכתיבה, חלק מהרעיונות לכתיבה באו גם מהקריאה.

יצרנו טיוטה ועוד טיוטה, ,קראנו ושוחחנו, הערנו והארנו, מחקנו ותיקנו, שיפצנו ושוב שינינו עד שהחלטנו שזהו! שהסיפור יפה ואנחנו מרוצים.

לבסוף יצא לנו ספר יפהפה, הספר הוא התוצר הסופי, אך זיכרו כי במסע הזה הדרך היתה רצופת הרפתקאות וחשובה לא פחות…

מאחלת לכם כתיבה מהנה גם בהמשך דרככם.

אוהבת אתכם,  רוחמה.

8/1/19

כתבה: טוהר זרגרי

דינה בודדה

כל הילדים שיחקו בחצר, רק דינה עמדה בצד. חשבה דינה: למה הם לא משתפים אותי? למה אף אחד לא ניגש אלי? עצוב לי בביה”ס החדש. דינה היתה מאד עצובה והרגישה בודדה מאד. לפתע, נגשה אליה רותם ואמרה לה: “למה את עצובה כל כך”, למה את לבד? ענתה דינה: “אף אחד לא משתף אותי במשחק”. “בואי, אני אכיר לך את הילדים”, אמרה רותם. “אני מפחדת שהילדים לא ירצו לשחק איתי כי הם לא מכירים אותי”. “אבל איך הילדים יוכלו להכיר אותך ולשתף אותך במשחק אם את לא רוצה לגשת ולדבר איתם”? את נראית לי ילדה מאד נחמדה ונעימה, אני בטוחה שהילדים ישמחו להכיר אותך”. חשבה לעצמה דינה: אולי באמת כדאי לי לגשת אל הילדים, וככה לא אהיה לבד בהפסקה, ויהיו לי חברים חדשים. “בסדר, אבוא איתך להכיר את הילדים”, אמרה דינה. רותם שמחה מאד, ושתיהן נגשו לילדים המשחקים. רותם הכירה לילדים את דינה, הילדה החדשה  וכולם התרגשו ושמחו לשחק איתה. באותו היום חזרה דינה הביתה מאד שמחה ואמרה: “אמא, אמא, יש לי המון חברים חדשים. אני ממש מאושרת בביה”ס החדש שלי”.

‏18/12/2018

כתבה: טליה בן דוד

יום ההולדת של חנה

“אמא”, בכתה רינת. “שוב לא הזמינו אותי למסיבת יום ההולדת”.

“אל תדאגי רינת, את חדשה בבית הספר ואולי בגלל זה לא הזמינו אותך”. למחרת בבית הספר בזמן ההפסקה, עמדה רינת לבדה בצד והיתה מאד עצובה. לפתע, נגשה אליה ילדה מכיתתה ואמרה: “את הילדה החדשה, נכון”? “כן”, ענתה רינת. “אני דנה”, אמרה הילדה. “אני רינת”. דנה ורינת פטפטו בניהן במשך ההפסקה וקבעו לדבר שוב בהפסקה הבאה.

רינת מאד שמחה על החברה החדשה שלה והחליטה לשאול אותה בהפסקה, למה חנה לא הזמינה אותה ליום ההולדת שלה.

בהפסקה נפגשו שוב דנה ורינת. “אני רוצה לשאול אותך משהו”, אמרה רינת. “את יודעת אולי מדוע חנה לא הזמינה גם אותי ליום ההולדת שלה?”. “אולי בגלל שאת חדשה והיא לא מכירה אותך עדיין”, אמרה דנה.

בצד שחקו כמה בנות ביחד עם חנה. דנה נגשה אל חנה ואמרה לה: “מדוע לא הזמנת את רינת ליום ההולדת שלך, גם היא חלק מהכיתה, זה לא מעשה כל כך יפה”. “נכון, זה באמת לא יפה”, אמרו שאר הבנות. “אני לא התכוונתי”, אמרה חנה, פשוט כאשר הכנתי את ההזמנות רינת עדיין לא הגיעה לכיתה שלנו ופשוט שכחתי לעשות הזמנה נוספת”.  חנה נגשה אל רינת ואמרה לה: “אני ממש מצטערת, לא התכוונתי לפגוע בך, פשוט כאשר הכנתי את ההזמנות עדיין לא הגעת לכיתה שלנו. כמובן שאשמח שתבואי ליום ההולדת שלי”.

רינת חייכה חיוך גדול.

‏18/12/2018

כתבה: שחר בן חיים

לאן נעלמו אוהד ובני?

ליאור אהוב מאוד על חבריו. בכל יום הוא נפגש עם חבריו אוהד ובני למשחק כדורגל. יום אחד הגיע ליאור למגרש ולהפתעתו, ראה ליאור שבמקום חבריו, אוהד ובני, נמצאים ילדים שאיננו מכיר במגרש. חשב ליאור לעצמו: מה קורה כאן? היכן אוהד ובני, ומי אלו בכלל?

ניגש ליאור לאחד הילדים ושאל: “האם במקרה ראית פה שני בנים משחקים”? ליאור היה נראה מאד מודאג, הרי בכל יום אוהד ובני מחכים לו פה באותה השעה.

“כן, לפני שהגענו לכאן ראיתי מרחוק שני ילדים פה וכאשר ראו אותנו, הסתלקו מהר”. מאד מוזר חשב ליאור לעצמו, מדוע שאוהד ובני יסתלקו ולא יחכו לי?

ליאור היה מאד עצוב ומודאג והחליט ללכת הביתה, ולהתקשר לאוהד ובני על מנת שיוכל להבין מה קרה.

כאשר הגיע ליאור הביתה, מיד התקשר לאוהד לברר מה קרה.

“הלו”, אמר אוהד. “היי אוהד, זה ליאור, לאן נעלמתם? מדוע לא חיכיתם לי?”

“אני כל כך מצטער, אבל בני כל כך פחד שהיינו חייבים לברוח משם”.

“ממה הוא פחד כל כך?”

“כמה דקות לאחר שהגענו למגרש, בני ראה קבוצה של ילדים מגיעים לכיוון המגרש. בני נבהל כי ראה בין הילדים ילד שהוא פוחד ממנו, לכן ברחנו משם בריצה ולא יכולנו לחכות לך”.

“אני מבין, אני כל כך דאגתי, אני שמח שהכל בסדר. אבל הכי חשוב צריך לעזור לבני שלא יפחד יותר מהילד”.

8/1/19

כתבה: נועם נגר

ההזמנה

“למה חיטטת לי בתיק?” כעסה רינה.

“רציתי לבדוק אם הכנת לי הזמנה ליום הולדתך, כי לא קבלתי ממך הזמנה” ענה יוסי.

 “לא נתתי לך הזמנה” ענתה רינה. “למה?” שאל יוסי.

 “כי אתה לא חבר שלי, כי אתמול לקחת לי את הצבע האדום ב’זמן גמיש’ ” ענתה רינה.

יוסי בכה והלך להגיד את רינה למורה. כשהמורה הגיעה רינה סיפרה למורה מה יוסי עשה לה ואמרה: “אני לא רוצה שכל התלמידים ישמעו למה לא הזמנתי את יוסי”.

אמרה המורה לרינה: “אולי יוסי יתנצל על מה שעשה ואז תזמיני אותו ליום הולדתך? “

אמרה רינה: “בסדר, זה רעיון טוב”. בהפסקה, לקחה המורה את רינה ואת יוסי לצד. “אני מצטער על ההתנהגות שלי”, אמר יוסי. רינה ענתה: “אני סולחת לך ועכשיו אתה מוזמן להגיע ליום הולדתי”.

יוסי שמח וענה לרינה: “תודה רבה”.

8/1/19

כתב: רואי דנן

ליאור והילד הגדול

ליאור אהוב מאוד על חבריו בכל יום הוא נפגש עם רן, אוהד ובני למשחק כדורגל. יום אחד הגיע ליאור למגרש ולפתע הגיע ילד גדול. הוא הזמין אותם למשחק כדורגל. רן ואוהד התרגשו מאוד אבל ליאור קצת חשש, הוא לא רצה לאכזב את החברים שלו אז הוא שחק. רן ואוהד שאלו את הילד הגדול  איך קוראים לך, “קוראים לי יובב”, ענה הילד. אוהד ורן התפוצצו מצחוק. יובב כל כל נעלב, ולא הבין מדוע הם צוחקים. “מה מצחיק אתכם כל כך?” שאל ליאור. “זאת התנהגות מאד לא יפה”. “השם שלו הזכיר לנו את פינוקיו ואת החתול יובב, ולכן צחקנו”, אמר אוהד. ליאור ניגש אל יובב וסיפר לו מדוע צחקו רן ואוהד. אחר כך ניגש אל אוהד ורן ואמר להם שהם צריכים להתנצל בפני יובב. “אנחנו חושבים שאתה צודק ובאמת לא התנהגנו יפה”. הם נגשו ליובב ואמרו שהם מאד מצטערים. לבסוף כולם הפכו להיות החברים הכי טובים.

8/1/19

כתב: עילאי דגן

מריבה והתפיסות 

גילי ודן היו החברים הכי טובים  .יום אחד הם רבו.  גילי אמר שהחודש הראשון הוא חשוון, ודן אמר שהחודש הראשון הוא כסלו. “אתה טועה”, אמר דן. “אני לא טועה, אתה טועה”, אמר גילי. דן כל כך כעס על גילי והרגיש אומלל ועצוב מכיוון שלא דיבר עם חברו הטוב. דן כעס מאד מאד. במשך כל היום לא דיברו אחד עם השני וכל אחד היה במקום אחר. בסוף היום כשהלכו הביתה לא רצו לספר להורים שלהם על המריבה כי לא הרגישו נעים. במשך כל הערב הרגישו לא נעים וחשבו שזה טיפשי לריב בגלל דבר כזה. דן חשב בליבו והחליט שמחר הוא ישלים עם גילי ויבקש ממנו סליחה. גילי חשב את אותו הדבר כמו דן. למחרת כאשר הגיעו לבית הספר, לפתע לא היה להם אומץ לגשת אחד לשני. שניהם נגשו למורה ושאלו אותה איזה חודש הוא הראשון? המורה ענתה שהחודש הראשון הוא תשרי.  שניהם פרצו בצחוק גדול….

9/1/19

כתבה: טל שמש.

לאן נעלמו החברים

ליאור אהוב מאוד על חבריו, בכל יום הוא נפגש עם רון, אוהד ובני למשחק כדורגל.

יום אחד הגיע ליאור למגרש ולפתע ראה שהמגרש ריק, הוא לא ידע מה לעשות.

ליאור חשב: “מדוע המגרש ריק, היכן החברים שלי, מדוע לא הגיעו? מה אני אעשה כעת?

“אולי אני אלך למגרש המטקות ואשחק  במטקות עם ילדים אחרים?”

ליאור הלך למגרש המטקות ולפתע ראה את חבריו משחקים במטקות. חשב לעצמו: “מדוע לא אמרו לי שהם באים למגרש המטקות? מדוע לא רצו לשתף גם אותי?”

ליאור פנה אליהם ושאל אותם: “מדוע לא הגעתם כרגיל למגרש?”

“אנחנו הגענו, אתה לא היית”, אמר רון. “אני באתי”, אמר ליאור. “אנחנו תמיד קובעים בשעה 16:00, ואני הייתי ב:16:00 במגרש”, אמר ליאור והסתכל בשעון שלו. לפתע ראה שהשעון שלו עדיין תקוע על השעה 15:00. “אני לא מאמין”, אמר. “השעון שלי נתקע ולכן לא הגעתי בזמן למגרש”. “אתה רואה, אנחנו חיכינו וחיכינו וכשראינו שלא הגעת החלטנו ללכת לשחק מטקות במקום כדורגל כי לא היה לנו שוער”.

“עכשיו אני מבין”, ענה ליאור. “אז עכשיו אנחנו יכולים לגשת למגרש ולשחק כדורגל”. “קדימה”, ענו כולם.

10/1/19

כתבה: מאיה אנגל

בן וחברו

“הילדים לא רצו לשחק איתי,”  אמר בן לאמו ובכה. אמרה אמא: “אתה יכול להגיד לגננת, אבל לא צריך לבכות, חמוד. אתה יכול להגיד להם , שישתפו אותך” . למחרת בן הלך לגן ושוב הילדים לא שיתפו אותו. בן הלך לגננת והיא אמרה לגיא ולמאור, שישתפו אותו, אבל הם עדיין לא שיתפו אותו.

לפתע ניגש אל בן ילד אחר, רואי, שהוא נחמד, ורצה לשחק עם בן.  “האם אתה רוצה להרכיב איתי פאזל?” שאל רואי. “אני מאד רוצה”, ענה בן. בן ורואי הרכיבו ביחד פאזל ואחר כך גם שיחקו ביחד קוביות. בן מאד נהנה לשחק עם רואי. לפתע נגשו גיא ומאור אל בן ורואי ושאלו אם הם יכולים להצטרף למשחק. “כן, למה לא, אנחנו נשמח לצרף אתכם למשחק”, אמר בן. גיא ומאור הצטערו שהם לא התנהגו יפה לבן וביקשו ממנו סליחה. כשרואי חזר הביתה הוא היה מאושר וסיפר לאמו כל מה שהיה בגן.

                                                                            3/12/18

כתבה: אווה לומקין  

                             מריבה והתפיסות

“למה חיטטת לי בתוך התיק?” כעסה רינה.

“אני לא התכוונתי”, אמר שי. “זה דוד אמר לי לעשות את זה”.

אבל רנה לא האמינה לשי, ודוד אמר לשי: “הנה, כולם מאמינים רק לי”. שי אמר: “לא, זה לא יכול להיות”. ודמעות זלגו מעיניו. שי הלך הביתה ובלילה במיטה לא יכול היה  להירדם, וחשב לעצמו: למה לא מאמינים לי?

למחרת בבוקר  שי הלך לבית הספר מאד עצוב ובהרגשה לא נעימה. במשך כל היום התהלך שי בפנים מושפלות ובמבט עצוב. דוד שראה זאת במשך כל היום הרגיש מאד רע ולא נעים על כך ששיקר, וגרם לשי לעצב רב. לקראת סוף היום החליט דוד שהוא מספר את האמת לרינה ולכולם. אחרי ההפסקה בתחילת השיעור ביקש דוד מהמורה לספר את האמת לגבי מה שקרה אתמול. דוד הודה בפני הילדים שהוא זה שאמר לשי לחטט לרינה בתיק. שי כל כך שמח שסוף סוף יודעים שהוא לא שיקר. דוד אמר: “שי, אני מאד מצטער על מה שגרמתי לך. האם תוכל לסלוח לי?” “אני חושב שכן”, ענה שי. “אני מאד מתנצל גם בפניך רינה”, אמר דוד. “גם אני מאד מצטערת על כך שלא האמנתי לך”, אמרה רינה לשי. “גם אני רוצה לומר משהו”, אמרה המורה. ” לפעמים אנחנו עושים טעויות ופוגעים באחרים, אבל הכי חשוב לבקש סליחה ולקחת אחריות על מעשינו”.

כתבה: יסכה יצחקי 

סיפור  על   חברות

אני בכיתי  , תמר  לא הזמינה  אותי

למסיבת   יום   ההולדת.  אל  תבכי  בתי

היקרה,  אמרה אמא  .

למי  יש  יום  הולדת ?

לתמר  אמרתי.  יש  לי  רעיון  אמרה אמא

אולי  נלך  ליקנות  לתמר  מתנה?

בערב  אמא  אמרה  לי,  שגם  אני  מוזמנת

ליום  ההולדת  של  תמר.

שאלתי  את  אמא  אבל  איך ?

היא  לא  הזמינה  אותי.  אמא  אמרה  לי

מצאתי  את  ההזמנה  בתיק  שלך   .

כי חברה טובה לא שוכחים.

3/1/19

כתב: נהוראי בן כליפא

מרוץ האופניים

משהגיע הסתיו התחילו תלמידי בית הספר להתאמן ברכיבה על אופניים, כי המנהל החליט לערוך השנה מרוץ אופניים בין תלמידיו, ונקבעו פרסים למנצחים.

בהפסקה ראה רוני שכולם עומדים מסביב ללוח המודעות. חשב רוני לעצמו: “מעניין מה כתוב בלוח המודעות”. רוני התקרב ללוח המודעות וראה שכתוב במודעה שבקרוב יתקיים מרוץ אופניים בין תלמידי ביה”ס. מצד אחד רוני כל כך רצה להשתתף במרוץ ואפילו לנצח, אבל היתה בעיה אחת, רוני לא ידע לרכוב על אופניים. “אני חייב ללמוד לרכוב על אופניים כדי שאוכל להשתתף במרוץ”. בסוף יום הלימודים חזר רוני הביתה וסיפר לאמו שהוא רוצה ללמוד לרכוב על אופניים כדי שיוכל להשתתף במרוץ. “אני אתאמן בכל יום, אני אשקיע מאמצים רבים בשביל להשיג את המטרה שלי”, אמר רוני לאמו. “אני בטוחה שאם תתאמץ ותתמיד תצליח”, אמרה אמו. רוני החל להתאמן עם אביו בכל יום עד שהצליח לרכוב ללא עזרתו. במשך כל התקופה השקיע זמן רב באימונים והיה מאד מרוצה מהצלחתו. הוא חשב לעצמו: “גם אם לא אנצח בתחרות, עדיין אני מנצח כי למדתי לרכוב והשגתי את המטרה”. יום התחרות הגיע ורוני התרגש כל כך. בתחרות הגיע רוני למקום השלישי ולא היה מאושר ממנו.

‏17/12/2018

כתב: נוי אברס

החבר הכי חזק

כשהציע לי דוד שאהיה חבר שלו ויגן עליי שמחתי מאוד. דוד חזק מכול ילדיי הכיתה וטוב להיות חבר של החזק. אם אני חבר של ילד חזק הוא לא ייתן שילדים יגעו בי ולכן שמחתי מאד. יום אחד בהפסקה שיחקנו כדורגל אני הייתי בקבוצה אחת ודוד היה בקבוצה היריבה. הקבוצה שלי ניצחה. אני מאוד שמחתי, אבל הילדים מהקבוצה השנייה לא כל כך שמחו שאנחנו ניצחנו והחליטו לבוא ולהרביץ לנו. אני ציפיתי מדוד שיגן עלי כמו שהבטיח, אך דוד גם כעס כמו שאר חברי הקבוצה והיה נגדנו. הרגשתי מאד עצוב ומאוכזב. בסוף היום כאשר הלכנו הביתה, פגשתי את דוד. “הבטחת שתהיה חבר שלי, ותגן עליי. מדוע לא עשית זאת?” אמרתי. “אני מצטער, כעסתי כל כך בגלל משחק מטופש, ושכחתי שיותר חשוב להיות חבר. אני מבטיח לך שמהיום אגן עליך ואהיה חבר טוב”.

 8/1/19

כתבה: נועם בן זנו

המעשה הטוב של נועה

כל הילדים שיחקו בחצר רק דנה עמדה. חשבה דנה למה לא רוצים לשחק איתי ? אולי אני לא יודעת לשחק כדורגל ?אולי הם חושבים שאני קטנה וחלשה ?

דנה הלכה לדני ועופר ושאלה:” אתם יכולים לשחק איתי ?”אמרה דנה “בבקשה” לדני ועופר והם אמרו : “לא “. דנה הרגישה מאוד לא נעים. היא חשבה שהם לא אוהבים אותה והייתה עצובה.

דנה אמרה : “למה ? ביקשתי יפה”, “לא ” אמרו דני ועופר.

נועה פתאום באה ואמרה “בואי תשחקי איתי ” “אוקי” אמרה דנה והיה להם כיף .

נועה אמרה “את רואה גם את מצליחה ” .

דני ועופר הצטערו ואמרו לדנה ונועה שהם מצטערים וביקשו סליחה . נועה ודנה סלחו להם ושיחקו ביחד בהפסקה.

8/1/19

כתב: אורי ממן

הריב של ילדים

כשהציע לי דוד שיהיה חבר שלי , שמחתי מאוד. דוד חזק מכל ילדי הכיתה, וטוב להיות החבר של החזק ,אם אי אפשר להיות  חזק, ממש. אם אני חבר של ילד חזק, הוא לא ייתן שילדים יכו אותי ולכן שמחתי.

יום  אחד יוסי ודוד רבו על הקלפים ויוסי הרביץ לדוד. אני כמובן יצאתי להגנתו של דוד, כי זה מה שעושים חברים טובים.

ניגשתי ליוסי ואמרתי לו: “למה אתה מרביץ לדוד?” ויוסי ענה: “כי אני רוצה את כל הקלפים שיהיו שלי “.

ואז אני הצעתי לו שהכי הוגן לשחק ומי שמנצח מרוויח את כל הקלפים.

יוסי ודוד שמחו מאוד מהרעיון הטוב שלי והתחילו לשחק בלי לריב. דוד הרוויח את כל הקלפים ומשום שאני חבר כזה טוב הוא נתן לי מחצית מהקלפים.

מכל הסיפור הזה כולנו למדנו שזה באמת כף להיות חבר של הילד הכי חזק אבל זה לא פותר בעיות.

מה  שכן פותר בעיות זה לחשוב ולדבר, מה שאני יודע לעשות הכי טוב .

לכן מי שהרוויח מהחברות הזאת זה דוד.

8/1/19

כתבה: אלונה אביטל

חדשה בבית הספר

כל הילדים שחקו בחצר רק אני עמדתי בצד , חשבתי לעצמי   “למה   אף אחד לא רוצה לשחק איתי  אולי  בגלל שאני חדשה  והם לא מכירים אותי”? לפתע נגשה  אליי ילדה מהכיתה שלי, קוראים לה: שירה.  “למה את עומדת בצד”,  שאלה שירה. “את שירה, נכון?” אמרתי. “כן”, ענתה שירה. “שכחתי איך קוראים לך”, אמרה שירה. “קוראים לי אלונה”, אמרתי. “אני עומדת בצד כי אף אחד לא משחק איתי”, אמרתי. “כי הם לא מכירים אותך”, אמרה שירה. “אם תרצי  להצטרף אלינו למשחק אני אשמח להכיר לך את הילדים האחרים בכיתה”, אמרה שירה. “אני כל כך אשמח להצטרף אליכם למשחק, הרגשתי כל כך בודדה מאז שהגעתי הנה”. שירה הכירה לי את כל הילדים ואני כל כך שמחתי והתרגשתי מאוד. כשהגעתי  הביתה ספרתי לאמי שיש לי חברים חדשים ואני מאד שמחה להיות בבית הספר החדש.

‏‏כ”ו/כסלו/תשע”ט

כתבה: הלל אילוז

דינה בודדה

כל הילדים שיחקו בחצר. רק דינה עמדה בצד. חשבה דינה: ‘” עם מי אני יכולה לשחק?” הסתכלה דינה מסביב וראתה את החברות משחקות בחבל, במחבואים ובמשחק מכולת. אף אחת לא שמה לב אליה ולא הזמינה אותה. “למה אף אחת לא מזמינה אותי?” התעצבה דינה. היא התביישה לבקש לשחק איתן וחזרה לכיתה עצובה. כשהגיעה הביתה דינה סיפרה לאמה: “אמא את יודעת שהיום לא שתפו אותי “. “באמת?” שאלה אמא ” את צריכה לבקש” בלילה דינה לא הצליחה  להירדם וחשבה מה לעשות כדי להשתתף במשחק. למחרת כשהגיעה דינה לבית הספר, נגשה לפתע שירה ואמרה: “דינה אני מצטערת שאתמול לא שיתפנו אותך ולא התייחסנו אלייך. את חייבת להשתתף וספרו לי שאת יכולה ללמד אותנו את המשחק דג מלוח”  דינה אמרה אני סולחת לך. רוצה שאלמד אתכם את המשחק דג מלוח? “כן” ענתה שירה. ושתיהן נתנו ידיים ורצו יחד למגרש בשמחה. דינה לימדה את הבנות את המשחק דג מלוח. הן נהנו לשחק וכשחזרה הביתה אמרה לאמה :”זה היום המאושר בחיי”.

 10.12.18

כתב: זוהר לוי

עזרה לחבר

ניסן שכב חולה במיטה. היה לו משעמם. משעמם מאוד. לפתע הגיע אליו דני. דני שאל את ניסן: “למה לא באת היום?” ניסן ענה: “כאב לי הראש” .דני שאל את ניסן: “מחר תבוא?” ניסן ענה: “כן, אבל אני אבוא קצת חולה”. “למה תבוא קצת  חולה?” שאל דני. ניסן ענה “כי אין לי תרופה”. דני אמר לניסן: “אמא שלי רופאה, אני יכול להגיד לה שתביא לך תרופה”. דני שאל את אמו “יש לך תרופה בשביל ניסן?” אמו של דני ענתה: “במה ניסן חולה, האם הוא הלך לרופא? “ניסן לא הלך לרופא, ולכן אני לא יודע במה הוא חולה”. “אולי אני אבוא לביתו של ניסן ואבדוק אותו?” “רעיון טוב”, ענה דני. דני ואמו נגשו לביתו של ניסן, ואמו של דני בדקה את ניסן. “יש לי תרופה בשביל ניסן”, אמרה . אמו של דני הזריקה לניסן את התרופה ולאחר זמן קצר ניסן החל להרגיש טוב יותר.

למחרת ניסן הגיע לבית הספר, הילדים אמרו ברוך רופא חולים. המורה שאלה מי בא לבקר את ניסן, ודני אמר “אני באתי אל ניסן”.

בסוף היום המורה הביאה לדני הפתעה.

‏03/01/2019

כתבה: טוהר בן הרוש

מדוע דינה היתה עצובה?

כָּל הַיְּלָדִים שִׂחֲקוּ בֶּחָצֵר,

רַק  דִּינָהּ עָמְדָה בְּצַד , חָשְׁבָה דִּינָהּ:”למה אף אחד לא רוצה לשחק איתי בהפסקה?” היא היתה עצובה מאוד וכמעט זלגו דמעות מעיניה.  הילדות המשיכו לשחק ולא שמו לב לדינה שעמדה בצד בודדה. לפתע  נשמע הצלצול וכל הילדים רצו לכיתה. דינה נכנסה לכיתה ופניה נפולות. ישבה במקומה בשקט ולא יכלה ליהתרכז ולהקשיב למורה. שירה שישבה מאחוריה הבחינה שדינה לא מצליחה להתרכז והיא מאוד עצובה. בסוף השיעור נגשה שירה לדינה, ואמרה: ” את רוצה לשחק איתי בהפסקה?” דינה שמחה מאד, והגיבה: “כמובן!”

כששירה הציעה לה לשחק איתה היא הייתה מאושרת.

כשהיה הצילצול, שירה ודינה יצאו לשחק. שתיהן צחקו ושיחקו בתופסת. אז כל הילדות היצטרפו אליהן, ודינה צהלה משמחה. מאז אותו היום דינה לא היתה בודדה בהפסקות, תמיד שיחקה עם חברותיה. בכל בוקר הגיעה לבית הספר עם שמחה בלב.

‏24/12/2018

כתבה: ליאל ג’ונס

חברות חדשה

רינה שיחקה עם חברותיה בהפסקה. באמצע המשחק הלכה לכיתה להביא את הקלמר מהתיק. לפתע ראתה שרון מחטט לה בתיק. “למה אתה מחטט לי בתיק?” כעסה רינה. “כי אין לי חברים ומשעמם לי” ענה רון. “אני רוצה שתהיי חברה שלי כדי שאחזור הביתה שמח”. “בבקשה ממך” התחנן רון . “אני לא מבינה מדוע אתה צריך לחטט לי בתיק”? שאלה רינה. “אני מבינה שעצוב לך כי אין לך חברים, אבל זאת לא סיבה לחטט לילדים אחרים בחפצים הפרטיים שלהם”. “את צודקת, אני מצטער, יותר לא אעשה דבר כזה”. אמר רון. “אני מוכנה להיות חברה שלך”, אמרה רינה. “אני ממש שמח שאת מסכימה להיות חברה שלי”. “בוא איתי ואכיר לך את החברים שלי”, אמרה רינה. רון היה מאושר.

כתב: עדי קוקה

תלמיד חדש

“ילדים” אמרה  המורה תכירו את עמוס. עמוס הוא תלמיד חדש והוא אלמד איתנו בכיתה  השנה , התרגשנו להכיר את עמוס , עמוס ניכנס לכיתה על כסא  גלגלים. הוא סיפר לילדים בכיתה שהוא נפגע  בתאונה דרכים הוא עבר ניתוחים קשים ולכן הוא צריך להיות על כסא   גלגלים מספר חודשים .

ולכן המורה ביקשה שילדים יעזרו לו בהפסקה.

בהפסקה רוני שאלה את עמוס האם אתה רוצה לשחק בקלפים.

עמוס  ענה לרוני שהוא לא אוהב קלפים. אז רוני הציעה לו לשחק   במחבואים אך עמוס לא יכל לשחק במחבואים כי הוא על כסא גלגלים. עמוס היה עצוב שלא יכל לשחק בהפסקה עם כולם וניכנס לכיתה לבד והוא היה בודד ועצוב.

לאחר שחזר עמוס הביתה בסיום יום הלימודים הוא פרץ בבכי וסיפר לאמא שלו מה עבר עליו במהלך היום.

אמא ביקשה מעמוס שיגיד למורה שהוא לא יכול לשחק במה שהציעו לו הילדים לכיתה.

המורה אמרה לילדים שקשה לעמוס לשחק וביקשה שיחשבו ביחד על משחקים שמתאימים גם לעמוס. הילדים חשבו והגיע לפתרון שניתן יהיה לשחק עם עמוס  משחקי קופסא, משחק הזיכרון, פאזלים משחקי חשיבה תשבצים ועוד…

 המורה אמרה לילדים שכל אחד יכין משחק שמתאים לעמוס .

 למחרת רוני רון ודן הביאו את המשחקים שהכינו בעצמם ושיחקו עם עמוס .

עמוס שמח מאוד ונהנה לשחק עם החברים הוא הרגיש מאושר ואמר למורה “נהנתי לשחק עם הכיתה זה היה רעיון טוב מאוד”, תודה רבה אמר עמוס למורה ולילדים.

‏8/1/19

כתב: שליו חן

שחקן חדש לקבוצה

“אמא,” בכה דרור, “שוב לא שתפו אותי במשחק כדורגל.” “אני לא מבין מדוע הם לא רוצים לשתף אותי”. “זה לא כל כך נורא דרור”, אמרה אמא. “אתה חדש בשכונה ואף אחד עדיין לא מכיר אותך.” “אני לא חושבת שהם לא רוצים לשחק איתך. האם נגשת למישהו? הצגת את עצמך?”. “לא עשיתי שום דבר”, אמר דרור. “אז מה דעתך לגשת לאחד הילדים ולהציג את עצמך?” אמרה אמא. “אני מתבייש, אני מפחד שיגידו לי לא”. אמר דרור. “אם תתבייש כנראה לא תשתתף”. “יש לי רעיון”, אמר דרור: “אני חושב שאני אגיע ראשון למגרש ואז הילד הראשון שיבוא, אני אציג את עצמי בפניו, ואני אומר לו שאני יודע לשחק כדורגל מצוין”. “אני חושבת שזה רעיון נהדר”. למחרת התרגש מאד דרור וגם דאג לקראת הפגישה עם הילדים במגרש, אבל אמר לעצמו: “אני חייב לעשות את זה”. אחר הצהריים הלך דרור למגרש וחיכה. לפתע הגיע למגרש ילד. דרור ניגש אליו קצת בהיסוס והציג את עצמו בפניו. הילד אמר שקוראים לו גיא. דרור אמר לגיא בדיוק מה שתכנן בבית, ולהפתעתו גיא מאד שמח ואמר לו שבדיוק חסר להם שחקן לקבוצה והם ישמחו מאד שהוא יצטרף לקבוצה שלהם. דרור היה מאושר.

8/1/19

כתב: עילאי שריקי

חדש בשכונה

“הילדים לא רצו לשחק איתי”, אמרתי לאמא. “אתה חדש בשכונה, עוד מעט תכיר הרבה חברים חדשים”. בלילה התקשתי להירדם עד שלבסוף נרדמתי .

בבוקר קמתי עדיין בתחושה לא נעימה. מה יהיה היום, שוב אהיה לבד? אכלתי, התלבשתי והלכתי לבית הספר בחוסר רצון. בהפסקה שוב הייתי לבד, ראיתי איך הילדים משחקים, רצים ושמחים. רק אני לבדי עומד בצד. חשבתי לעצמי, אני מתבייש לגשת ולדבר איתם. מה אם הם לא יאהבו אותי, מה אם יסרבו לשחק איתי. לבסוף אזרתי אומץ ונגשתי לילד שהיה נראה לי הכי נחמד. אמרתי: “שלום, אני הילד החדש בכיתה. האם אני יכול לשחק איתכם? שאלתי בקול שקט ומהוסס. להפתעתי הילד שקוראים לו רן, ענה לי: “למה לא בשמחה. אני בטוח שכולם רוצים להכיר אותך”. בהפסקה השנייה המשכנו לשחק עוד ועוד משחקים כייפים והפכתי להיות אחד מהחברה.

‏8/1/19

כתבה: טליה כהן

לדני אבד תיק האכל

בדרך לבית הספר אבד לדני תיק האוכל שאמא קנתה לו ליום ההולדת. הוא הצטער מאד שהוא יישאר רעב. זה היה האוכל האהוב עליו שביקש במיוחד מאמא. דני התקשר בוכה לאמא ואמר:” אמא אני לא מוצא את תיק האוכל החדש שקנית לי״.  אמא הכינה לו כריך אחר ויצאה להביא לדני. דני אמר לאמא תודה, אבל עדיין היה עצוב בגלל שאבד לו התיק החדש. אמא אמרה לו: “אל תדאג אני אקנה לך תיק חדש, אבל בפעם הבאה תשמור יותר טוב על החפצים שלך”. בסוף יום הלימודים כשחזר דני מבית הספר עם חבריו: אורי ודנה, ראה אורי מתחת לספסל משהו שסיקרן אותו.  “היי דני , בוא תראה מה יש מתחת לספסל”. התקרבו שלושת החברים  אל הספסל ומה אתם חושבים שראו?

9/1/19

כתב: יהלי קוסקאס

המשחק

ליאור אהוב מאוד על חבריו. בכל יום הוא נפגש עם רון, אוהד ובני למשחק כדורגל. יום אחד הגיע ליאור למגרש ולפתע לא ראה את חבריו. ליאור צעק להם: “היכן אתם?” הבטחתם לי שבכל יום חמישי תפגשו איתי. ליאור חשב לעצמו: “אולי נסעו לאילת ולא הזמנו אותי? אולי בעצם נסעו לסבתא שלהם?”  פתאום ראה את רון, אוהד ובני מגיעים למגרש. “היכן הייתם?” שאל ליאור.  “היינו אצל סבתא וסבא שלנו”. “בדיוק כמו שחשבתי”, ענה. רון, אוהד ובני היו שלושה אחים. “קדימה, בואו נתחיל לשחק ונתחלק לקבוצות”, אמר ליאור. “היי בחרת לך את הילדים הכי טובים”, אמר בני. “לא נכון”, ענה ליאור. וכך התחילו להתווכח ולריב. במקום לשחק רבו כולם אחד עם השני. ליאור החליט פשוט לעזוב את המגרש וללכת לביתו. ליאור היה ממש עצוב כי במקום לשחק הם רבו ושכחו שהכי כייף זה לשחק. ליאור חשב לעצמו שמחר הוא ילך לבני ויבקש ממנו סליחה וגם משאר החברים שלו. למחרת הגיע ליאור למגרש בדיוק באותה השעה. גם בני והאחרים הגיעו. “אני ממש מצטער על אתמול”, אמר ליאור. “גם אני”, אמר בני. “הכי חשוב לשחק ביחד ולהיות חברים”, אמר ליאור. “נכון מאד”, אמרו כל השאר.

‏08/12/2018

כתב: עומר מימוני

הכדור החדש

“איזה יופי נמרוד, תראה לי רגע את הכדור החדש שלך”  אמר דני כשעצר ליד המגרש הגדול בהפסקה.

נמרוד הראה לדני, ודני אמר “איזה יופי, בוא נשחק”

ונמרוד אמר “בסדר עד השעה 15:00”. והם שיחקו.

ובסוף אמר דני “יפה מאוד, ניצחת”.

נמרוד ענה: “תודה”.

דני אמר: “אפשר את הכדור, ואני אחזיר לך אותו ביום שישי?”.

נמרוד ענה: “בסדר”.

ולפתע נשמע צלצול ושניהם חזרו לבית.

יום למחרת היה יום חמישי ודני הביא את הכדור כדי לשחק עם נמרוד.

הם שיחקו.

בהפסקה השנייה דני איבד את הכדור.

דני הרגיש מבויש ועצוב. הוא חשב אולי לשקר לנמרוד. אבל בלילה דני חלם חלום רע לגבי השקר, ואז הוא החליט לספר את האמת לנמרוד.

ביום שישי שאל נמרוד איפה הכדור?

דני אמר: אני איבדתי אותו בהפסקה.

נמרוד ענה: אבל עכשיו ההפסקה.

דני שאל: אתה כועס?

נמרוד ענה: לא, בוא נחפש ביחד.

דני ונמרוד יצאו לחפש את הכדור. הם חיפשו בקומה השנייה והשלישית של בית הספר וגם בחצר. ואז הם הלכו למגרש הגדול ודני אמר “אני רואה שם משהו” ושנהם הלכו אל גב השער ומצאו את הכדור מכוסה בעלי שלכת ומים.

נמרוד שמח ואמר “יופי” ענה דני “תודה”.

שניהם חזרו לביתם שמחים. בסוף כשחזרו הביתה שניהם רצו להיפגש ואז התקשרו וקבעו להיפגש מחר בצהריים.

9/1/19

כתב: אוריה מלכה 

ניסן חולה

ניסן שכב במיטה והיה לו משעמם, משעמם מאוד.

הוא היה עצוב שלא באו חברים לבקר אותו. הוא חשב שלא אכפת לאף חבר ממנו והיה עצוב מאוד. לפתע לחדר ניכנס ערן. ערן הביא לו מתנה בשביל שהוא ירגיש טוב ומסר לו את שיעורי הבית. ”איך אתה מרגיש?” שאל ערן, “רוצה שאני אשאר איתך?”

ניסן ענה: “אני לא בטוח כי המחלה קצת מדבקת ולא נעימה, ולא הייתי רוצה שתדבק”. אני לא  מצליח לקום מהמיטה ובגלל זה אני כבר 5 ימים בבית ואיני יכול ללכת לבית הספר”. “תודה רבה שבאת לבקר איתי, כי מאד משעמם ועצוב להיות לבד כל הזמן”. ערן מאוד שמח שעשה מעשה טוב בכך שביקר את ניסן בזמן שהיה חולה בבית וגרם לו להיות שמח. למחרת ערן ניגש למורה וסיפר לה שביקר אצל ניסן ושהוא עצוב מאד להיות לבד כל הזמן. המורה סיפרה זאת לתלמידים וביקשה שילכו לבקר את ניסן. בימים הבאים שניסן נשאר בבית באו לבקר אותו תלמידי הכיתה והוא ממש שמח.

8/1/19

כתב: רוי כהן

ההחלטה של ליאור

ליאור אהוב מאוד על חבריו. בכל יום הוא נפגש עם רון, אוהד ובני למשחק כדורגל. יום אחד הגיע ליאור למגרש ולפתע ראה שהחברים שלו מתעלמים ממנו. ליאור לא הבין מדוע רון, אוהד ובני לא מדברים אתו. ליאור פנה אל בני ושאל אותו: “מה קרה בני, למה אתם מתעלמים ממני?”. בני הסתכל על ליאור ולא ענה לו. ליאור היה מאד מאוכזב והחליט ללכת הביתה. בבית חשב ליאור: “מה כבר עשיתי להם?” לא היתה לו תשובה. בני היה החבר הכי טוב שלו. בערב בני התקשר לליאור ואמר לו שהוא מצטער שלא ענה לו, אבל הוא היה חייב, אחרת הילדים לא היו מדברים גם איתו. “מה עשיתי?” שאל ליאור. “אתה שחקת עם הבנות בהפסקה, ואנחנו סיכמנו שלא משחקים עם בנות”. אמר בני. “בגלל זה לא דברתם איתי”? שאל ליאור. “כן, זה מה שאוהד החליט. הרי הוא המנהיג”. “אני לא מסכים”, אמר ליאור. “אני אשחק עם מי שארצה ומי שלא רוצה להיות חבר שלי שלא יהיה”. “אני איתך”, אמר בני. והשניים החליטו שהם לא יתנו לאף אחד להחליט בשבילם.

2/1/19

כתב: אריאל כהן

הבית  האפל

ניסן שכב חולה במטה. היה לו משעמם. משעמם מאד. לפתע שמע דפיקות בדלת. ניבהל ניסן וחשב: “מי זה יכול להיות בשעה כזאת”?

קם ניסן ממיטתו, הביט בחלון וראה איש זר. רץ ניסן והתחבא מתחת לשמיכה. פתאום שמע חבטה חזקה מכוון הדלת. הציץ מבעד לשמיכה וראה את הצל של האיש הזר עולה במדרגות. רעד ניסן מפחד והסתתר מתחת לשמיכה. האיש הזר ראה את השמיכה רועדת, התקדם, הסיר את השמיכה ושם על פניו של ניסן מסכה. ניסן הרגיש קרירות על פניו, התעורר וגילה שהיה זה חלום ושאחיותיו שפכו על פניו מים כדי שהוא יתעורר.