נפתלי מתגבר על כל מכשול

אמא כל כך שמחה כשנולד נפתלי הקטן. היו לו עיניים קטנות ושחורות גדולות, שער שחור , ולחיים ורדרדות. אמא אמרה, שהוא דומה למלאך, והוא התינוק הכי חמוד  בעולם .

אבל עצוב היה לאבא ואימא כשספרה להם האחות שתי רגליו של התינוק עקומות .

הקרסוליים, במקום שיפנו קדימה , פנו כלפי חוץ.

הרופא המומחה , שבדק את הילד, קבע שיש לשים גבס על שתי רגליו . האחות לקחה את הרגלים הקטנות והחלשות, וחבשה אותן עם כמה רטיות גבס רטובות. כשהתחבושות התייבשו הן התקשו והפכו לגוש גבס כבד. מסכן היה התינוק, הוא סבל מאוד אמא ידעה שהוא בוכה כי כואב לו , ולא נוח לו , ולכן היא השתדלה להקל עליו : היא החזיקה אותו על הידיים , נדנדה אותו ושרה לו שירים , עד שהוא נרגע ושכח מעט מהכאבים . כאשר הורידו לנפתלי את הגבס, התאכזבו לראות שהמצב השתפר רק במעט, הרגליים נשארו עקומות . החלט לנתח את נפתלי הקטן. נפתלי מאוד סבל. לפני הניתוח כאב לו וגרד לו. אם קוו שבזה הסתיימו בעיותיו, הרי לאכזבתם ולצערם של כולם, גם אחרי הניתוח נשארו הרגליים עקומות. החלט להרכיב לנפתלי מכשירים על הרגלים. היו אלה נעלים גבוהות עד הברך שלארכן משוכים ברזלים, אשר אמורים היו לתמוך בנפתלי. מסרבלת וקשה הייתה הליכתו של נפתלי עם המכשירים, אך לא הייתה בררה רצו לעזור לרגליים העקומות. שנתיים התענה נפתלי עם הנעלים הגבוהות. בסופו של דבר הן, אכן עזרו אבל לא לגמרי , רגליו עדין התעקשו לפנות לצדדים, וההליכה שלו היתה קצת מוזרה. הוא היה נראה שונה משאר הילדים . למרות הכל היה נפתלי ילד מלא שמחת חיים. על אף הכאבים ואי הנוחות הוא אהב לשחק ולהשתובב . הוא למד לחיות עם הרגלים העקומות, והאמת, שהוא בכלל לא חשב עליהן יותר מדי. כשגדל נפתלי והלך לגן,

הוא היה הילד הכי חרוץ שם , וכבר בגיל שלוש ידע לקרוא היטב, החברים בגן אהבו אותו  מאוד .

אבל יום אחד כאשר חזר נפתלי הביתה מהגן, הופיע לפתע חבורת ילדים. הם הצביעו לעברו, צחקו וקראו: ” הנה סבא זקן! תראו כמה מצחיק הוא הולך!”

” ילד מסכן מצחיק ! ” הם שרו לו במקהלה.

נפתלי מהר להסתלק מהמקום. כאשר מהר, היתה הליכתו עוד יותר משנה ועוד יותר מוזרה, וצחוק הילדים גבר. כל הדרך התאפק מלבכות. הוא נשך את שפתיו בחוזקה ובלבד שהם לא יראו אותו בוכה שהילדים הרעים האלו לא ידעו עד כמה הוא נפגע, שלא יוכלו לצחוק עליו עוד יותר!   אך מיד כשנכנס נפתלי הביתה, הוא פרץ בבכי מר .

מה קרה תולי שלי? שאלה אמא בדאגה, אך נפתלי לא ענה , הוא המשיך לבכות בחזקה. “מחמדי ספר לאמא מה קרה” הפצירה בו אמא. אך לנפתלי קשה היה לספר כל כך כאב לו בלב. הוא הרגיש, כאללו יד אוחזת בלבו וצובטת שם חזק חזק הוא נפגע מהילדים עד עמקי נשמתו. הם ביזו אותו צורה משפילה שכזו, שאפילו לאמא היה לו קשה לספר על כך

אמא חבקה אותו לטפה את ראשו , ולאט לאט נרגע הילד וספר מה קרה וכיצד לגלגו לו  הילדים

אמא הקשיבה לדבריו בדריכות

שמה כל מילה וכשסיים היא אמרה כמה מסכנים הילדים האלו!  הם מסכנים? מדוע? הרי אני הוא המסכן!  השתומם נפתלי. לא תולי, צדיק שלי, אתה בכלל לא מסכן, הם המסכנים!

נפתלי לא הבין, ואמא הסבירה. השם מאוד אוהב אותך נפתלי ואם הוא ברא אותך כך סימן שהוא ידע שרק כך טוב בשבילך להיות. ואם זה מה שטוב בשבילך, אז אתה בכלל לא מסכן הרבה אנשים ברא השם בעולם לא כולם שוים: ישנם שמנים וישנם רזים, ישנם נמוכים וישנם גבוהים, ישנם הרגישים למאכלים מסוימים וישנם הרגישים אפילו לאבק ישנם מכשרים יותר וישם פחות יש בני אדם שיש להם אף מאד גדול לאחרים שער מאוד מקורזל כל אחד ברא אותו השם כפי שטוב בשבילו הסבירה אמא ואם אחד נברא בלי שום בעיות האם הוא טוב יותר מאחרים ? שאל נפתלי

בהחלט שלא! ענתה אמא משה רבנו היה כבד פה, ובכל אופן הוא היה הנביא הגדול ביותר בעם ישראל האמורא רב ששת היה עור, וריש לקיש הצדיק, בהתחלה היה לסטים שודד, והיה גיבור גדול מאין כמותו אך ברגע שקבל עליו עול תורה, הלך ממנו כל כוח הגבורה שלו.

אתה רואה גוף שלם ובריא בכלל לא עושה את האדם טוב יותר. מה שקובע זה ההתנהגות של האדם, יראת השמים שלו, המידות שלו הטובות, היגיעה שלו בתורה. דע לך ילדי, שכאשר יבוא המשיח הוא ירפא את כל בעלי המומים: העורים יוכלו לראות, הפסחים ילכו היטב , החרשים ישמעו האילמים ידברו. כן, נפתלי שלי , כשיבוא המשיח יהו לך רגלים ישרות בלי שום טיפולים רפואיים.  אתה לא תהיה בעל מום. תלך מהר וישר.

אך לא כל בעלי המומים יתרפאו בביאת המשיח אמרה אמא. מה? באמת? מי הוא המסכן שגם כאשר יבוא המשיח ישאר בעל מום? בשק נפתלי לדעת. בעלי המום הנצחיים הם אנשים שנראים ישרים, אך יש להם מדות משחתות. הם עושים עברות, ועל ידי זה הם עושים את הנשמה שלהם בעלת מום,  לכן הנשמה שלהם תהיה פגומה גם לעתיד לבוא, ובגלל זה גם הגוף שלהם יהיה בעל מום מי שדבר לשון הרע יהיה אלם, מי שהיה אלים והרביץ מכות לא יהיו לו ידיים, ומי שצחק ולגלג לאחרים הרבה מומים יהיו לו, ואותם המשיח לא ירפא.

השם נתן נשמה טהורה ויפה, ומי שקלקל אותה, מי שעיקם אותה יישאר כך לעד ולנצח נצחים.        אז תולש, אתה מבין מי באמת המסכן? הילדים הרעים הם המסכנים, הם בעלי המום האמתיים כי המום שלהם הוא מום מכוער באמת, והוא יישאר כך לעולם ועד! אבל אתה מלאך צדיק שלי, עם הפנים המקסימים שלך, המידות הטובות שלך, לב הזהב שלך, לך יש נשמה טהורה, אתה שלם ואתה בכלל לא מסכן, לחשה לו אמא.

את יודעת אמא, אתפלל להשם, שישלח לילדים המסכנים רפואה שלמה אני רוצה שהם יחזרו בתשובה ,

שגם הם יהיו טובים, כדי שלא יהיו בעלי מום זה עצוב מאוד להיות בעל מום אני יודע! לכן אני רוצה שהם יהיו ישרים הם צריכים להיזהר, כי מי שמלבין את פני חברו ברבים, הרי אין לו חלק לעולם הבא. הוי! הם כל כך מסכנים הילדים האלה. אני מאד מרים עליהם, אז את יודעת מה? אני מוחל להם בכל הלב! אני לא רוצה שהם יקבלו עונש הוא הצהיר. אמא חבקה את נפתלי חזק חזק, עד שלא נשאר לו מקום בלב אפילו לטיפ טיפה צער ואמא לחשה: צדיק קטן, נפש טובה! נפתלי הרגיש שהוא ממש ממש לא מסכן כי איך אפשר להיות מסכנים כשהשם ואמא כל כך אוהבים אותו?