יאצק הצב

מאת ד”ר סוס

תרגום לעברית: אבירמה גולן

הרחק על האי הבודד סמבטיאם

היה יאצק הצב מלך כל האגם

אגם די קטן ומסודר ומבריק

עם מים חמים ועם אוכל מספיק

הצבים באגם היו די מרוצים

היה שם כל מה שצבים רק רוצים

הם היו מרוצים…

עד שיאצק המלך, הצב השליט,

קם לו בוקר אחד ופתאום כך החליט

שכל הממלכה הזאת קטנה עליו.

נמאס לו. הוא רוצה יותר מרחב.

“אני מולך על כל מה שאני רואה” קרא בקול,

“ומה שאני רואה הוא לא כל כך גדול.

אני יושב על כס מלכות,

שהוא סתם אבן, איזו שטות,

נכון, את האגם אפשר מכאן לראות,

אבל מתחת לו אין כלום, שום מקומות.

הכס קצת שקוע, נמוך וקצר”

המלך-צב יאצק בעצב אמר.

“צריך להגביה אותו, ומהר”

אמר בפרצוף מקומט, מהרהר

“אם אשב יותר גבוה, כמה שאהיה גדול!

איזה מלך! מלך יאצק

ששולט פה על הכל!”

“וכל זה שלי!” הצב יאצק קרא.

“רק אני פה המלך, שמולך על פרה!

ומולך על פירדה, ועל בית ולול,

ויותר מכל זה,

גם על שיח של פטל כחול, וחתול!

תביטו אליי, אני יאצק הצב!

המלך הרם, הנפלא, הנשגב!

וכל מה שיאצק רואה בעיניו,

שייך בהחלט רק ליאצק עכשיו

וכך כל הבוקר, גבוה מכל,

המלך-צב יאצק ישב וישב,

ואמר לעצמו שוב ושוב, די בקול:

“איזה מלך גדול אתה, יאצק הצב”

ובשעת הצהרים, השעה הכי חמה

הוא שמע פתאום מתחת, מתחתית הערימה,

אנחה דקה כזאת, והוא צרח בכעס: “מה?“

והביט תחתיו, למטה, עד לבסיס כס המלכות,

שם עמד הצב יוסף, סתם בן-צב אחד פשוט.

והצב הקטן, העמוס, האומלל,

פתח את הפה ובנימוס רב שאל:

“סליחה, הוד רוממות הצב,

אבל כואב לי כבר הגב,

וגם בכתפיים מציק לי נורא,

ובברך ימין יש לי איזו דקירה.

כמה זמן עוד צריך לעמוד?

אם יועיל נא מלכי לענות”.

“שקט!” המלך נבח וצוח.

“אני הצב יאצק, שאין לו שני,

ואתה סתם יוסף, צב קטן, אלמוני”.

אתה תישאר במקום, צב אידיוט,

ואני פה אשב כל היום ואשלוט,

רק אני פה המלך,

שמולך על פרה,

ומולך על פירדה,

ועל בית ולול!

ועל שיח של פטל! וגם על חתול!

אבל זה באמת לא דבר גדול

כי תכף תראו מה אני עוד יכול!

“הכס הגבוה יורם עוד יותר!”

נשא את קולו כמו רעם נורא,

“תביאו מאתים צבים, ומהר!

תכינו מהם ערימה אדירה!”

“צבים, עוד צבים!”

הוא געה ונער.

ולמטה בתוך האגם הצבים רעדו.

כאילו היה להם קר.

הם כל כך פחדו, נעשה להם רע,

ולמרות זאת הם באו מיד כשקרא.

מכל קצות האגם הם הגיעו אליו,

הם שחו בקבוצות, עשרות בתי אב.

משפחות משפחות, ילדים וזקנים,

ודודים ודודות ונכדים ונינים.

ומיד הם טיפסו ועלו, בלי סולם,

צב על צב, צב על צב, זה על זה על כולם.

ודרכו כל הזמן על הראש של יוסף האומלל,

ועלו עוד ועוד, עד גבוה מאוד, עד אל על.

ואז הצב יאצק נישא למרום.

וראה משם כמעט כמעט כל מקום.

הוא ראה למרחק, עד לחוף ים המים,

מן הכס שהגיע כבר עד לשמים.

יחי הצב יאצק!” המלך צעק.

“אני הוא המלך! כן, רק אני! רק!

מלך הכל, עצים, ציפורים,

מלך דבורים גם, וגם פרפרים,

אני הוא המלך של כל הדברים!

אני הוא המלך של כל האויר!

אח, איזה כיסא מלכותי ואדיר!

תביטו אליי, אני יאצק הצב,

המלך הרם, הנפלא, הנשגב!

וכל מה שיאצק רואה בעיניו,

שייך בהחלט רק ליאצק עכשיו!”

אבל אז שוב מלמטה, מתחת לתחתית,

נשמעה גניחה של צער, בוכיה, ואמתית.

האזרח יוסף בקושי כבר נשם, והתחנן:

“אדוני המלך, אנא, לא יפה להתלונן,

אבל זה כואב מאוד,

אי אפשר כך לעמוד!

מלמעלה רואים נהדר עד החוף,

טוב, בסדר, יכול להיות,

אבל פה, בתחתית, לא רואים עד הסוף,

וגם לנו יש כמה זכויות.

אין אף צב שיכול עוד לסחוב על הגב,

עוד צבים מעליו, אם הוא מת מרעב!

הבטן ריקה, השיריון מתבקע,

לא נוכל עוד לסבול!” סח יסוף היגע.

“תסגור את הפה שלך, צב מטומטם”

יאצק המלך צעק ונהם.

“אין לך זכות לדבר, צב עלוב

עם מלך כמוני, גדול וחשוב!

כי אני פה מולך, על הכל וכלם,

על ענן, על יבשת, על חול ועל ים!

על עצים ושמים, אפילו אויר!

בכל העולם הגדול, האדיר,

אין מלך גבוה, גבוה, עכשיו,

כמו יאצק המלך, הוא מלך כל צב!”

וכך הוא עמד וצרח עוד ועוד,

ופתאום הוא ראה – ונדהם עד מאוד…

כיצד מן החושך, בהיר וזורח,

עולה לו מעל צמרות הירח.

גבוה גבוה, יותר מכולם,

מעל הצב יאצק וכל העולם.

“מה זה?” צוח הצב יאצק, צרוד וניחר.

“מה זה ואיזה מן הדבר,

שמעז לטפס ולטוס בחלל,

גבוה מיאצק הצב המהולל?

לא בא בחשבון! לא אצלי רבותי,

תעלו את הכס!

לא אמרתי עוד די!

תביאו צבים, ערימה חדשה,

חמשתלפים מאה שישים ושלושה!”

אבל כשהמלך הרים את ידיו,

והתחיל להודיע שיש לו עוד צו,

למטה למטה, בגובה החוף,

צבנו יוסף כבר הרגיש לבסוף,

שהסבל עבר את הגבול הכי דק,

והוא גם צדק.

אז יוסף, סתם בן צב די קטן ופשוט,

התרגז שם נורא, ומרוב התרגשות,

הוא עשה סתם דבר: הוא גיהק בטעות…

מן גיהוק שטילטל את כס המלכות!

ויאצק הצב, מלך רם ואדיר,

שמלך, לדבריו, על עצים ואויר,

פרה ופירדה, ציפורים ודבורים,

ועוד אלף ואחד דברים אחרים…

בקיצור, כך נגמר השילטון הנשב,

של המלך צב יאצק, הוא יאצק הצב.

כי יאצק, המלך של כל סמבטיאם,

נפל טרארארם מכיסאו המורם,

בלומפ, ישר מלמעלה אל תוך האגם.