קורות חייו של דויד גרוסמן

דויד גרוסמן נולד בירושלים בכ”א בשבט תשי”ד, 25 בינואר 1954.  למד

פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים, ועבד ב”קול ישראל” ככתב,

שחקן תסכיתים והיה בין מגישי ‘חתול בשק’, שם שודר לראשונה כתסכית ספרו

“דו קרב”. שם גם הריץ עם דני אלדר את הסדרה ההומוריסטית “סטוץ”.

מהבולטים

שבכותבי הפרוזה בישראל מאז שנות השמונים של המאה העשרים. גרוסמן כותב

לילדים, לבני נוער ולמבוגרים וחיבר 38 ספרים. יצירתו מתאפיינת ברגישות פסיכולוגית וחברתית

עמוקה, ולעתים בכתיבה חדשנית המערבת מבנים מציאותיים ופנטסטיים. ספריו

תורגמו לשפות רבות, ופורסמו ברחבי העולם. בשנת 1984 זכה בפרס ראש

הממשלה ליצירה והיה מועמד לפרס נובל לספרות. בתשע”ב זכה בפרס ברנר על

ספרו “נופל מחוץ לזמן”. נשוי ואב לשלושה. בנו, אורי, נפל במלחמת לבנון השניה.

הקשר הרעיוני שבין סיפור חייו של גרוסמן לבין כתיבת יצירותיו

דויד גרוסמן היה מעורב פוליטית במה שקורה בארץ והביע את דעותיו לא מעט .ולכן היה כותב על המצב בארץ למשל:

*בסדרת הכתבות “הזמן הצהוב” שיצאו לאור כספר בשנת 1987  תיאר את מה שקורה בגדה המערבית , וזאת בהשפעת האינתיפאדה הראשונה.

*בשנת 2000 יצא לאור הספר “משהו לרוץ איתו” שמתאר את החיים ברחובות ירושלים המודרנית.,

*בשנת 2003 הוציא את הספר  “מוות כדרך חיים”-10 שנים לאחר אוסלו

*בשנת 2004 כתב את השיר- “שירת הסטיקר” ,המורכבת מסטיקרים פוליטיים.

*לאחר מות  בנו אורי – שנפל במלחמת לבנון השנייה כתב את השיר – “קצר פה כל כך האביב”, שאותו הקדיש לבנו אורי . את השיר הלחין ושר יהודה פוליקר .

תקציר הספר

בחדרו של הילד איתמר תלויות שלוש תמונות שונות, בהן מתוארים הדברים הבאים: אריה ולביאה ביער, ילדה המעיפה עפיפון אדום, ורכבת שבראשה קטר קיטור ירוק, ובקרונות נראים אנשים ובעלי חיים שונים.

בספר מתואר כי לאיתמר יכולת קסומה של הליכה על קירות, ויתר על כן ביכולתו להיכנס לתוך התמונות שבחדרו. הוא עושה זאת לאחר שהוריו מבקשים ממנו לשכב בשקט ולחדול מלהפריע להם בבקשות שונות.

בביקורו בתמונת האריה והלביאה סיפרו לו השניים בעצב כי בנם רץ אחרי רכבת וקפץ עליה. כתוצאה מכך היא נסעה איתו, הם אינם יודעים את מיקומו והוא אינו יכול לרדת מהרכבת. לצערם אין ביכולתם לקחת אותו לאור העובדה כי רק יצור קטן במיוחד מסוגל להיכנס ולצאת מן המסגרת.

למזלם הרכבת בה מדובר היא זו שבראשה הקטר הירוק, המופיעה בתמונה אחרת בחדרו של איתמר, והוא משיב את בנם אליהם בחזרה הודות לעפיפון של הילדה ששמה שולמית (ולא “רוצקי פוצקי” כפי שקראו לה איתמר ואביו). העפיפון איפשר לכפיר הקטן לרדת מהרכבת ולהגיע אל הוריו במעופה. הכפיר הבטיח כי לא יעזוב את ביתו ללא רשות בעתיד.

https://www.youtube.com/watch?v=6lSZkEafGQY

אמצעים אמנותיים ביצירה

בסיפור מגוון של האנשות ודימויים למשל:

דוגמאות להאנשה:

האריה והלביאה סיפרו.

הכפיר הבטיח.

ילד אריה.

הצעצועים עשו כולם פו חזק.

http://urilon.wixsite.com/new-argaz/fun-trivia

בחירת היוצר

בחרתי את הספר של דויד גרוסמן בהמלצת המורה ומיפני שדויד גרוסמן ניפטר באותם ימים

מה שאהבתי ביצירה: מדובר בסיפור דימיוני ששם הכל יכול לקרות זה סיפור על טוב לב ועל פשטות מעביר מסר חיובי ומפתח את הדימיון.

סיכום

אני חושב שדויד גרוסמן מוכשר מאוד ושיצירתו “איתמר מטייל על הקירות” אומר שהוא מבין את עולם הילדים שיש לו דימיון ואוצר מילים עשיר עם סיגנון כתיבה שילדים מבינים

התחברתי לסיפור מכיוון שהוא מעניין, דימיוני,יש בסיפור מלא דמויות מענינות ומגווונות בנוסף בסיפור כל הזמן יש מיקרה מעניין אחר