סיפור העפלה מקפריסין

לפני חודש ביקרתי עם המשפחה בהר הרצל. סבתא הראתה לי את קברו של מנשה, אח של סבא רבה אריה. סיפור חייו ומותו השפיעה מאוד על סבתא שלי. מה שנחרט בזיכרונה הוא תמונתה של סבתא פאני ( סבתא של סבתא שלי), מדליקה כל חג עצמאות נר זיכרון לזכר בנה הצעיר שנפל במלחמת העצמאות. סיפורה של סבתא מתחבר לסיפור ההעפלה מקפריסין.

הכל התחיל מסבא רבה אריה וסבתא רבתה אלה שהכירו בתנועת השומר הצעיר בבוקרשט. סבתא אלה שרדה את המחנות בטרנסניסריה, וסבא אריה את מחנות העבודה בבקו רומניה. השאיפה שלהם לעלות לארץ ולהקים מדינה בארץ ישראל שתהיה בית לאומי לעם היהודי.

בעזרת נציגים מהארץ יצאו לדרך, מסע ארוך שחצה מדינות. הם הגיעו לזגרב ביוגוסלביה. בתום המתנה ממושכת עלו על האנייה כנסת ישראל כאשר חלק מבני המשפחה עלו על אנייה אחרת. מול חופי יוון האנייה הנוספת עלתה על שירטון וטבעה. למזלם ניצלו ועברו לכנסת ישראל. בהגיעה האנייה לחיפה התפתח קרב בין הבריטים ולמעפילים. בסופו של דבר השתלטו הבריטים על אניות המעפילים והובילו אותן לקפריסין. מחנה המעצר היה בעיר פמגוסטה.

במחנה התארגנו המעפילים ולמדו הגנה עצמית. אח של סבא אריה, מנשה הצליח להתחמק מהמחנה בהתחפשו ליווני והגיע למקום איסוף הלגליים על החוף. שם נתפס הוכה מכות אכזריות והוחזר אל המחנה

במרץ 1947 נולדה סבתא דבורה בבית חולים בריטי בעיר ניקוסיה. בתשיעי לספטמבר קיבלו אישור רשמי לעלות לארץ במסגרת מכסה שנתנו הבריטים למשפחות עם ילדים.

איתם עלה מנשה, במחנה המעבר בעתלית ובקרית -שמואל הלך עם חבריו לקבוצת- ההכשרה  “זיקים” ברוחמה.התאמן בנגבה והשתתף גם בעבודות המשק של אף המום שבידו. בתחילת 1948 עבר לפלמ”ח. השתתף בקרבות צפת וירושלים- בחטיבת “הראל” והמשיך בקרבות באזור לטרון.בשאתו על גבו חבר פצוע, בשעת נסיגה לפי פקודה, פגע כדור בבטנו הובא למקום ריכוז הפצועים ושם מת ביום 9.6.1948 ונקבר בש”ך באדר.

הבאתי את הסיפור העפלה של משפחתי, הרצון לעלות לארץ והמחיר הכבד ששולם עם מותו של בן המשפחה טרם ראה הגשמת חלומו של מנשה להקים מדינה ובית לאומי לעם היהודי.