גטו וילנה לפני מלחמת עולם השניה

המסמך הראשון המעיד על קיומה של קהילה יהודית מאורגנת בווילנה הוא משנת 1568.

בפברואר 1633 קיבלו יהודי וילנה כתב זכויות, שהתיר להם לעסוק בכל ענפי המסחר.

 מאמצע המאה ה-18 היה ל הרב אליהו בן שלמה זלמן, “הגאון מווילנה”, השפעה מכרעת על יהדות וילנה ועל חיי הרוח שלה.

 לגאון מווילנה היו תלמידים וממשיכים רבים, וכך נוצר בווילנה מרכז דתי ורוחני בעל השפעה עמוקה על היהדות כולה, בעיקר בתחומי ההלכה והקבלה.

במשך כל ימי חייו אחז הגאון מווילנה בהתנגדותו החריפה לחסידות.

אך למרות זאת, נוצרו בווילנה קבוצות של חסידים.

בתחילת המאה ה-20 נהייתה וילנה גם למרכז התנועה הציונית ברוסיה, ובה שכן המשרד הראשי של הארגון הציוני ברוסיה .

ועידותיהם של “חובבי ציון” נערכו בווילנה.

תחת הנהגתו של רבי חיים עוזר התארגנו בווילנה גם חוגים אורתודוכסים, ואחר כך הם התאחדו עם מפלגת “אגודת ישראל”.

 בנוסף למרכז פוליטי, הייתה וילנה גם מרכז תרבותי בו פרחה הספרות העברית והיידיש.

בימי מלחמת העולם הראשונה הייתה וילנה נקודת מעבר ומקום מקלט עבור פליטים יהודים מהסביבה.

תחת כיבוש גרמני שחוקק חוקים מפלים נגד היהודים, ידעו מחסור במזון ותנאים קשים והולכים.

בתקופת מלחמת האזרחים (1922-1939) .

נוסדה רשת בתי ספר יסודיים ותיכוניים, בהם שפת הלימוד הייתה עברית, וכן סמינרים למורים בשפה העברית או ביידיש, ובתי ספר למסחר.

וילנה הייתה מרכז עולמי לתרבות היידיש.