ספר המיומנויות בגמרא-כיתה ח4 ישיבת אמי”ת כפר גנים-סוגי המימרות ותפקידם

מהי מיומנות? -הגדרה מילולית

מיומנות היא היכולת נרכשת או כשרון לבצע פעולות מסוימות המיועד להניב תוצר או תוצאה רצויה.

לפי דעתנו מיומנת בגמרא היא בעצם ה”כלי “שאיתו / בעזרתו לומד ומבין גמרא.

  בעזרת מיומנויות שונות ניתן ללמוד גמרא בקלות ולהבין יותר בקלות את התוכן.

בנוסף לכך מיומנויות יכל לעזור לנו ללמוד דברים שאינם נראה לעין (לדוגמה: שלא יכול להיות מקרה שיביא דעה של רבא ואז תראה את רב חולקים עליו).

‘עוד ניתן לומר כי מיומנויות יכולות לספק לנו מידע כללי על פרטים שונים הנמצא בגמרא (מבנה דף וכו

בשביל להבין גמרא חייב ללמוד מיומנויות כי הן מקנות לנו מידע חשוב שבלעדיו יהיה קשה להבין את סוגיה ואת התוכן שלה.

.’ישנם מיומנויות רבות ושונה כמו: זיהוי מקורות תנאיים,הכרת התנאיים והאמוראים,זיהוי סוג סוגיה וכו

 ישנם סוגי מקורות שונים כמו ברייתא , מימרא, משנה, שו”ט וכו’ 

אנו נחקור על סוגי מימרות.

מימרא- דברי אמורא  אשר תופיע בדרך כלל בצורה של “קצר וקולע”

בכל מימרא ניתן למצוא שלושה חלקים:

1.מילת הצעה.

2.שם האמורא .

3.התוכן של המימרא.

המימרא מתחלקת לשני סוגים מימרא טבעיו ומימרא ערוכה 

רוב המימרות בתלמוד הן ערוכות (כ 85%) וכל השאר(15%) הן טבעיות.

המימרות הערוכות הן קצרות מעבירות מסר קצר והן בעברית לעומת זאת המימרות הטבעיות הן יותר ארוכות והן בארמית.

המימרות הטבעיות מתחלקות בתוכם לחמישה סוגים:

1.סיפור.

2.דו-שיח.

3.מונחים טכניים.

4.אגדה.

5.ניבים ופתגמים.

המימרות הערוכות גם הן מתחלקות לחמישה סוגים:

1.מימרא תוקפת.

2.מימרא עצמאית.

3.מימרא מפרשת.

4.מימרא מעמידה (מצמצמת).

5.מימרא פוסקת.

מימרות ערוכות:

מימרא פוסקת- תפקידה של המימרא היא לפסוק ולהכריע.

בדרך כלל המימרות הפוסקות הן מאד קצרות ,והן באות להכריע, ולא להביעה דעה וכדומה (התבנית שלה היא אמר…הלכה כ…).

צורתה של מימרא זו יכולה לבוא גם בשלילה (אמר…אין הלכה כ…).

מימרא תוקפת– באה לתקוף כלומר להתנגד או לסתור דעה מסוימת של אמורא (בדרך כלל), התבנית של המימרא היא מתקיף ליה.

מימרא מעמידה(מצמצמת)- תפקידה להגביל ולצמצם את מה שאמורא או תנא מוקדם יתר אמר למקרים מסוימים,(תבניתה היא בדרך כלל אמר… לא שנו אלא ב….).

 המימרא באה בצורות שונות לדוגמא: להסביר את דברי התנא/אמורא אחרת ממה שהובן,להסביר את דברי התנא/אמורא אם היה חי כיום.

מימרא עצמאית- להציג דעה של אמורא על מקרה כלשהו בדרך כלל המימרא לא תהיה צמודה למקור תנאי,היא תבוא לפעמים עם המילה אתמר לאחריה מקרה ולבסוף דעת האמורא,ישנם מקרים בהם יובא רק דעת האמורא.

מימרא מפרשת-המימרא המפרשת מתחלקת בתוכה לחמישה סוגים והם:

1. מימרא מפרשת פשוטה-האמורא מסביר לנו כיצד הוא הבין את מה שהתנא/ האמורא  המוקדם יותר אמר

2.מימרא מפרשת נותנת טעם-האמורא מוסר לנו כיצד הבין את הסיבה למה שכתב התנא/אמורא הקודם.

3.מימרא מפרשת קובעת שיעורים-אמורא מסביר לנו מה הוא הבין בכמות שהתנא/אמורא קודם אמר בדרך כלל תבוא ותגביל את הכמות.

4.מימרא מפרשת מיישבת-אמורא מסביר את הבנתו לגבי שתי המקורות וכיצד הוא מיישב את הסתירה בינהם.

5.מימרא מפרשת מוביפה-האמורא מסביר לנו מה הבין מדברי התנא/אמורא ולמה עוד התכוון לומר המקור (אפילו שזה לא כתוב).

מימרות טבעיות:

סיפור- לשמר את הסיפור כדי שנוכל ללמוד ממנו הלכה.

ישנם שני סוגי סיפור עיקריים והם:

1.סיפור שקרה למישהו ששמו לא הוזכר ובאו אותו לפני אמורא כדי שיפסוק הלכה,בדרך כלל יהיה כתוב “ההוא גברא ד…”.

2. אירוע שקרה לחכם עצמו ובו רואים איך החכם הגיב, מה הוא עשה,בדרך כלל יהיה כתוב “איקלע רב…”.

אגדה-תפקידה להראות לנו את דעתו של אמורא בעניין יותר רוחני ומוסרי,יכולה לבוא בתבנית של אמר רב…וסיפור.

ישנם שלושה סוגי אגדות והם:

1.האמורא מביע רעיון אגדי במימרא שלו.

2.המימרא מביאה פסוק ואת פירושו על פי האגדה.

3.האמורא יוצר בעצמו סיפור-אגדה (הסוג הזה הוא החריג ביתר המימרות של אגדה).

דו-שיח- להעביר דו-שיח של אמוראים על מנת ללמוד ממנו מסקנות הלכתיות,הדו-שיח יכול להתקים במפגש פנים אל פנים,דרך שליח וכו'(ישנם צורות רבות לדו-דיח כמו מאמר לי…,בעא מינה..,שלח ליה…).

פתגמים וניבים- פתגמים שנשארו בארמית על מנת להשאיר את היפי והצבעוניות שיש בפתגם שהוא בארמית.

מונחים טכניים- המונחים כתובים בשפה הארמית על מנת שנוכל להבין אותם יותר טוב בשפתם המקורית.

מיומנות סוגי המימרות היא קשה ועל מנת לזהותה צריך לדעת את כל סוגי המימרות,את תפקידם וגם את התבניות שלהם.

כדי להבין מה האמורא רוצה לומר לנו (בכללי) בלי להבין לעומק את התוכן ואז נוכל לנסות ולהבין לפי הסוג של המימרא את התוכן שלה.

 בנוסף אם נדע את סוגי המימרות ותפקידם נוכל לזהות את סוג המימרא ואז נוכל להבין מבלי לקרוא את המימרא מה היא רוצה לומר לנו.

הדגמת המיומנות-מסכת סנהדרין פרק רביעי:

דוגמא 1- סוגיא 4

דיני נפשות כו’: ת”ר מניין ליוצא מבית דין חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות מניין שמחזירין אותו ת”ל {שמות כג-ז} נקי אל תהרג ומניין

ליוצא מב”ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה מניין שאין מחזירין אותו ת”ל {שמות כג-ז} צדיק אל תהרג א”ר שימי בר אשי וחילופא למסית דכתיב {דברים יג-ט} לא תחמול ולא תכסה עליו רב כהנא מתני {דברים יג-י} מכי הרג תהרגנו בעא מניה רבי זירא מרב ששת חייבי גליות (מניין) אתיא רוצח רוצח חייבי מלקיות (מניין) אתיא רשע רשע תניא נמי הכי חייבי גליות מניין אתיא רוצח רוצח חייבי מלקות מניין אתיא רשע רשע:  

המימרא של רב שימי בר אשי באה לומר לנו שהדין של מסית הוא הדין ההפוך שנקוב בסוגיא.

אבל בעזרת המיומנות של זיהוי מימרות ותפקידן נוכל לזהות שדבריו זה מימרא ובזכות מיומנות זו נדע שזו בעצם מימרא מוסיפה ולכן הוא מוסיפה עוד דבר על מה שנאמר ולא באה לסתור אותו.

דוגמא 2 – סוגיא 5

ואין מחזירין לחובה: אמר ר’ חייא בר אבא אמר רבי יוחנן והוא שטעה בדבר שאין הצדוקין מודין בו אבל טעה בדבר שהצדוקין מודין בו זיל קרי בי רב הוא בעא מיניה רבי חייא בר אבא מרבי יוחנן טעה בנואף ונואפת מהו א”ל אדמוקדך יקיד זיל קוץ קרך וצלי איתמר נמי א”ר אמי א”ר יוחנן

טעה .בנואף חוזר אלא היכי דמי אין חוזרין א”ר אבהו אמר רבי יוחנן כגון שטעה שלא כדרכה

המימרא של רבי יוחנן באה לצמצם את דברי המשנה שמובאת .

לכן זוהי מימרא מעמידה (מצמצמת) כי היא מראה לנו פה שכשהמשנה כותבת שלא חוזרים לחובה כוונתה היא אך ורק אם זה בדבר שהצדוקין לא מודין בו(תורה שבע”פ) אך אם זה תורה שבכתב (דבר שהצדוקין מודין בו) כן חוזרים לחובה.

על ידי שידעתי שזוהי מימרא מצמצמת אני ידעתי שהכוונה שלה תהיה לנסות להגדיר לי משהו לגבי החזרת הדין במקרה של חובה.

דוגמא 3-סוגיא 6

דיני ממונות הכל כו’: הכל ואפילו עדים נימא מתניתין ר’ יוסי ברבי יהודה היא ולא רבנן דתניא {במדבר לה-ל} ועד אחד לא יענה בנפש בין לזכות בין לחובה ר’ יוסי בר’ יהודה אומר עונה לזכות ואין עונה לחובה אמר רב פפא באחד מן התלמידים ודברי הכל מאי טעמא דר’ יוסי בר יהודה דאמר קרא {במדבר לה-ל} עד אחד לא יענה בנפש למות למות הוא דאינו עונה אבל לזכות עונה ורבנן אמר ריש לקיש משום דמיחזי כנוגע בעדותו ורבנן האי למות מאי דרשי ביה מוקמי ליה באחד מן התלמידים כדתניא אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות מניין שאין שומעין לו ת”ל עד אחד לא יענה מניין לאחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו חובה מניין שאין שומעין לו ת”ל אחד לא יענה בנפש למות:

המימרא של רב פפא היא מימרא מפרשת כי היא באה לפרש לנו מה הכוונה של המשנה שהיא כותבת “הכל” .

היא מפרשת לנו שכשהמשנה כותבת “הכל” היא מתכוונת לאחד מהתלמידים ומסבירה לנו שזו דעה שמקובלת על כולם (גם רבי יוסי ברבי יהודה וגם חכמים). 

המיומנות של זיהוי מימרות ותפקידם עזרה לי פה לזהות כי דבריו של רב פפא הם פירוש לדברי המשנה.

דוגמא 4-סוגיא 3

כאן אנו רואים שהמימרות המודגשות הם מימרות מיישבות ,כי הם באות ליישב בין המשנה שלנו(סנהדרין) לבין המשנה בבכורות.

לדוגמא רב יוסף אומר שאצלנו הכוונה למתי שיש דיין מומחה ולכן מחזירין אבל בבכורות אין דיים מומחה ולכן לא מחזירין.

המיומנות  של זיהוי מימרות ותפקידם עזרה לי להבין כי כל המימרות ינסו למצוא פתרון למחלוקת בין שתי המשניות,ולכן ידעתי למה הם התכוונו  במה שהם אמרו.

סיכום

בעבודה זו למדנו על מהם כלים ומיומנויות ובעצם הגדרנו מהם.

בעבודה זו ניסינו להבין למה צריך לדעת לזהות את סוגי המימרות ותפקידם.

אנו הגענו למסקנה שמיומנות זו היא חשובה ונצרכת, מכיוון שבעזרת מיומנות זו יהיה לנו יותר קל ללמוד את דף הגמרא בכלל ואת תורת האמוראים בפרט בכך שכאשר אנו יודעים מה המטרה  של דבר מסוים יהיה לנו יותר קל ללמוד אותו ולהבין אותו.

אנו נתרמנו רבות מעבודה זו וכעת אנו חושבים שיהיה לנו יותר קל ללמוד את המקורות האמוראים ובזכות זאת ללמוד ביתר קלות את שאר דף הגמרא.