פרשת ויחי – ברכות השבטים

פרשתנו מתחילה בברכת אפרים ומנשה, מרכזה בברכת י”ב השבטים, וסיומה בברכת יוסף לאחיו “ואלוהים… פקוד יפקוד אתכם והעלה   אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב” היסוד הפשוט שעולה מסיום תקופת האבות, מהסתלקותם של יעקב ויוסף, בברכה, הוא ההבנה העמוקה שהאדם לא מסיים את תפקידו וייעודו בהסתלקותו מן העולם, אלא רוצה וצריך להמשיך ולפעול מכוח זרעו וזרע זרעו עד עולם, ולכן הוא מאציל עליהם ברכה, בכדי לכוונם   ולתת להם כוחות להמשיך ולפעול.

יעקב, יוסף, משה וכל מנהיגי ישראל, מעולם לא ראו עצמם כנפרדים מעם ישראל אלא כחלק מהכלל כולו. ולכן הם מאצילים ברכה בטרם ילכו להמשיך לפעול את פעולתם בשמי מרומים.

דבר זה מלמד את כולנו את ההסתכלות הנכונה על תפקידנו ויעודנו. האדם לא לעצמו נברא אלא כדי להיות חלק מאותו היעוד הגדול של עם ישראל.

כך מסיימת התורה את ברכותיו של יעקב “כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם”.

ורצתה התורה להדגיש בפסוק זה כמה עניינים.

הכל מתוך הכלל

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר”- יש כאן הדגשה גדולה שהשבטיות היא מתוך הכלל, כולם הם שבטי ישראל. ויותר מכך, ניתן להסביר שרק מתוך ההכרה שכולם שייכים לשבטי ישראל כל אחד זוכה לברכתו, ומי שלא מכיר בכך שכל הגוונים והציבוריים שייכים לכלל ישראל ובונים את בית ישראל לא יוכל להביא את ברכתו המיוחדת לכלל.

לא לחינם מדגיש הנצי”ב בהקדמתו לביאורו על התורה, ‘העמק דבר’, שחוסר הישרות הגדול ביותר שיכול ליפול בצדיקים הוא הראיה והמחשבה שכל מי שאינו סובר כמותם הינו אפיקורוס ומין.

לכל אחד יש את מקומו

כל אחד ואחד מקבל כבירכתו, “איש אשר כבירכתו ברך אותם”. כל אחד חייב לדעת את תפקידו ומקומו ולפעול בו, לא להתקנא בתפקידו של חברו (ולא להתגאות על חברו) ולדעת להעריך ולשמוח בתפקידו.

כולם קיבלו את כל הברכות

רש”י, בשם המדרש, מחדש לנו עוד חידוש מופלא, שאף על פי שיש לאדם כוח אחד דומיננטי ובולט, בעצם בכל אחד יש את הכול. וממילא דבר זה מאפשר שבשעת הצורך אדם יוכל לסייע לחברו ולהתחבר עימו, או אפילו למלא את תפקידו של חברו, כשזהו צורך כלל ישראל. וכפי שראינו בחנוכה שגם הכוהנים, בשעת הצורך, יכולים להיות מלכים..

וזה לשון רש”י, “בירך אותם’- לא היה לו לומר אלא ‘איש אשר כברכתו ברך אותו’ מה תלמוד לומר ‘ברך אותם’ … יכול שלא כללן כולם בכל הברכות? תלמוד לומר ‘ברך אותם”- שכל אחד קיבל את הברכות כולם.

יהי רצון שנזכה לראות בעין טובה, מעריכה ומכבדת את השבטים השונים על תפקידיהם המיוחדים ושנזכה, מתוך אותה ראייה כללית והבנה שכל אחד נברא כדי להוסיף ולקדם את כלל ישראל, למצוא, כציבור וכיחידים, את תפקידנו ולעשותו במסירות נפש.

הרב גור אלון