ביום חורפי אחד ישבה המלכה על יד החלון, ובעודה רוקמת היא נדקרה במחט ומאצבעה נשרו שלוש טיפות דם וצנחו על השלג הלבן.

מראה זה ריגש את המלכה חשוכת הילדים והיא מבקשת כי יוולד לה תינוק שעורו יהיה לבן כשלג, שפתיו אדומות כדם ושיערו שחור כעץ שבמסגרת החלון.

משאלתה התגשמה, אך היא מתה בעת הלידה.

שנה לאחר מכן נישא המלך לאישה יפה וגאוותנית, שלא יכלה לסבול שמישהו יעלה עליה ביופיו.

לאותה אישה הייתה מראת-פלאים, בפניה הייתה ניצבת ושואלת: מראה, מראה, שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?

והמראה ענתה:

גבירתי המלכה, את היפה בכל הממלכה.

כשהמלכה שמעה את דברי המראה האלה היא הייתה מרוצה ובטוחה בעצמה, שכן ידעה כי המראה דוברת אמת. השנים חלפו ושלגיה גדלה. כאשר הגיעה לגיל שבע, -היא נעשתה יפה ביום בהיר. כאשר שאלה המלכה את המראה

?מראה מראה שעל הקיר, מי היפה בכל העיר

ענתה המראה שאינה משקרת:

כאן גברתי אין יפה ממך

אך יופייה של שלגיה עולה על יופייך

כששמעה זאת המלכה הצהיבה והוריקה ובקנאתה הרבה ציוותה על הצייד להרוג את שלגיה. שלגיה התחננה בפני הצייד לתת לה לחיות והבטיחה: אחיה ביער הפרא ולעולם לא אשוב לכאן. הצייד חס על חייה והניח לה ללכת, אף כי היה בטוח בכך שחיות הפרא יטרפו אותה. הוא הבחין בחזיר בר צעיר, דקר אותו והביא את ריאתו וכבדו למלכה, כהוכחה לכך שהרג את שלגיה. המלכה בישלה את הריאה והכבד במלח ואכלה אותם בחשבה שהיא אוכלת את ריאתה וכבדה של שלגיה.

שלגיה נמלטה אל היער ולאחר ימים של נדודים היא גילתה בית קטן ונכנסה לתוכו. שם אכלה מן הצלחות על השולחן ונרדמה באחת המיטות. מאוחר יותר, הגיעו לבית בעליו, שבעה גמדים. תחילה כעסו, אך כשראו עד כמה יפה שלגיה ומה חביבים מנהגיה, סלחו לה. הם הציעו לה מחסה, בתמורה לניקוי הבית, בישול וטיפול בכל צורכיהם, ושלגיה הסכימה. הגמדים הזהירו אותה: “אמך החורגת תדע שאת כאן במהרה, אל תתני לאף אחד להיכנס”.

כעבור זמן קצר שבה המלכה ושאלה את המראה מי היפה בכל העיר, והמראה השיבה:

כאן גברתי אין יפה ממך,

אך יופייה של שלגיה מעבר להרים

אי שם בבקתה אצל שבעת הגמדים

עולה בהרבה על יופייך

הבינה המלכה שסוכלה מזימתה וזאת מדברי המראה.

בזעמה היא קראה: “שלגיה חייבת למות, גם אם יעלה לי הדבר בחיי”.

היא הכינה תפוח מורעל, תאווה לעיניים, שכל מי שינגוס ממנו אפילו מעט ימות מיד. היא התחפשה לאיכרה והגיעה בשלישית לבית הגמדים. שלגיה סרבה לפתוח לה את הדלת אך האיכרה לא התעצלה והציעה לה תפוח בחינם ומכיוון ששלגיה התאוותה אל התפוח אך פחדה שאולי הוא מורעל, הציעה שהאיכרה תאכל ראשונה את חציו של התפוח. אך התפוח הוכן בערמה כך שרק הפלח האדום שלו מורעל, והאיכרה נגסה מן החלק הירוק, שאינו מורעל, ובלעה אותו ללא פגע. שלגיה התפתתה שוב להאמין, נגסה מן החצי המורעל ונפלה מתה ארצה.

המלכה שבה לארמון ושאלה את המראה על יופייה. הפעם זכתה לתשובה כלבבה:

גבירתי המלכה, את היפה בכל הממלכה.

הגמדים שבו הביתה וגילו את שלגיה מתה. הם ביכו את מותה, אך כשהבחינו כי לחייה עדיין יפות ואדומות סירבו לקבור אותה. הם הכינו ארון מתים שקוף מזכוכית שיאפשר לראותה מכל הצדדים, השכיבו אותה בתוכו וכתבו באותיות זהב את שמה על הארון, ושהיא הייתה בת מלך.

שלגיה שכבה בארון שנים ארוכות, כישנה, עד שיום אחד נקלע בן מלך ליער והגיע לבית הגמדים כדי ללון בו. הוא הבחין בארון על גבעת הדשא ונשבה בקסמה של שלגיה. תחילה סירבו הגמדים לתת לו לקחתה, אף לא בעבור כל הזהב שבעולם, אך הנסיך הבטיח להם לאהבה, לכבדה ולרוממה כאוצרו הגדול ביותר, והגמדים נעתרו לבקשתו.

הנסיך הורה למשרתיו לשאת את הארון, אך אחד מהם מעד על שיח ומן הזעזוע נפלטה חתיכת התפוח המורעל מגרונה של שלגיה. היא פקחה את עיניה, הרימה את מכסה הארון ונעורה לחיים.

שלגיה נישאה לנסיך ברוב פאר והדר, וגם האם החורגת המרשעת הוזמנה למסיבה. כשהיא שאלה את המראה, עטויה בבגדיה היפים, מי היפה בכל העיר, היא השיבה לה:

כאן גברתי אין יפה ממך

אך יופייה של שלגיה עולה על יופייך

המלכה נתקפה בהלה וחרדה, ותחילה החליטה בליבה שלא לבוא לחתונה, אך חוסר מנוחה השתלט עליה והיא חשה שהיא חייבת לראות את המלכה הצעירה. כשהיא הגיעה לחתונה, היא זיהתה את שלגיה מיד וקפאה על מקומה. כעונש על מעשיה אילצו אותה לנעול סנדלי ברזל שהוכנו עבורה ולובנו באש, ולרקוד עד אשר נפלה ומתה.

.הסוף