מקץ עשרים שנה-טופז קולטר

השוטר המקופי הלך בביטחון.

הליכה זו באה לו מתוך הרגל.

השעה הייתה כמעט עשר בלילה, הייתה רוח קרירה, ריח של גשם, כמעט ברחובות לא היה אף אדם.

פעם היה בודק דלתות עם האלה שלו, מידי פעם בודק מה שקורה ברחוב השקט.

כמעט ולא היה אפשר לראות אורות של חנויות, מסעדות פתוחות.

רוב הדלתות היו שייכות לבתי עסק, שנסגרו כבר.

לפתע השוטר עצר ראה בפתח של חנות לכלי מתכת גבר, עם סיגל בפיו.

   האיש שעומד ליד חנות המתכות הדליק את הסיגר.

השוטר גילה אדם בעל עיניים חדות, צלקת ליד העין הימנית.

בסוודר שלו היה נעוץ יהלום גדול.

לפני עשרים שנה אני וחברי הטוב נפגשנו בפעם האחרונה ואמרנו שכל אחד ילך בדרך שלו ובעוד עשרים שנה ניפגש.

גי’מי הבחור הכי כן ונאמן בעולם, שאני הכרתי בעולם.

השוטר המשיך בדרכו .

“שלוש דקות לעשר בוב רואה בשעונו המכוסה יהלומים קטנים ואומר ”אני יתן לבוב עוד כחצי שעה

לאחר שבוב המתין כעשרים דקות אז בוב רואה מרחוק אדם גבוה, במעיל ארוך שצווארונו מורם עד לאוזניו.

“?שאל את האיש ”אתה הוא בוב

“?שאל בוב ”אתה גי’מי וולס

“בוב אמר:”עשרים שנה הם זמן ארוך

אי לא יכול לתאר לעצמי שגבהת.

ברחוב נמצא מזנון עם אורות.

כאשר נכנסו לאזור המואר התבוננו שניהם אחד על השני.

האיש המבוקש, בוב נעצר.

”אתה עצור כבר עשרים דקות”

נלך לתחנה, ביקשו ממני למסור לך פתק מהשוטר המקופי וולס.

לאחר שבוב נעצר על פשעיו הוא ישב בכלא למשך הרבה שנים.