מקץ עשרים שנה

בניו יורק נפגשו שני חברים האחד פושע והשני שוטר.

הם נפגשו אחרי עשרים שנה שהם לא יודעים מה קורה אחד עם השני.

אבל הם לא ידעו שאחד שוטר ואחד פושע.

שמו של השוטר היה גימי ושמו של הפושע היה בוב.

גימי ובוב נפגשו אך בוב לא ידע שהוא פוגש את גימי מכיוון שהיה שוטר.

הם נפגשו ליד מסעדה.

גימי לא אמר לבוב שזה הוא בגלל שראה שבוב

הוא הפושע משיקגו מתי שהדליק את הגפרור כדי להדליק את הסיגריה.

בוב סיפר לשוטר שהיה גימי את הסיפור שלו ושל חברו.

בוב סיפר לשוטר שהוא אמור להפגש עם חברו הטוב ביותר.

הוא גם סיפר לו שהם לא נפגשו עשרים שנה והם קבעו להיפגש היום מכיוון שעבר עשרים שנה. 

 השוטר שהיה גימי המשיך בדרכו ובדק את המנעולים של החנויות.

 בוב חיכה בסבלנות לחברו ליד המסעדה שקבעו להיפגש. 

גימי הזמין בלש פרטי מכיוון שלא יכל לעצור את בוב בעצמו.

הוא חשב לעצמו איך חברו הטוב הפך לפושע.

הבלש התחפש לגימי והלך אל בוב.

הבלש הגיע לבוב ובוב חשב בהתחלה שזה חברו הטוב גימי.

“הוא המתין כעשרים דקות, לפתע נחפז מעבר לרחוב אדם גבוה,במעיל ארוך שצווארונו מורם עד לאוזניו.

הלה פסע הישר אל האיש הממתין. אתה הוא זה, בוב? שאל בהיסוס.

אתה הוא זה, גימי וולס? קרא האיש שבפתח”.

השניים דיברו וסיפרו אחד לשני מה עובר עליהם בחיים ואיך הם הצליחו.

הבלש מספר שיש לו משורה באחת הלשכות העירוניות.

הם ראו מסעדה פתוחה בקצה הרחוב ונכנסו אליה כמו שעשו פעם אך במסעדה של ג’ו בריידי הגדול.

שנכנסו למסעדה בוב אמר לבלש שהוא לא גימי בגלל שיש לו חוטם רומאי ולא אף חרום.

ואז הבלש אמר לבוב שהוא עצור כבר 10 דקות ושהוא לא גימי

אלא השוטר שפגש קודם היה גימי והוא לא יכל לעצור אותו בגלל שהיה חברו הטוב

אז הוא ביקש מהבלש לעשות זאת.

הבלש נתן לבוב מכתב שגימי כתב ובו היה כתוב:

“בוב

הגעתי בזמן למקום המיועד. כשהדלקת את הגפרור להצית את הסיגר, ראיתי שפניך הם פני האיש המבוקש בשיקגו.

משום-מה, לא יכולתי לעשות זאת במו ידי, לכן הלכתי ושלחתי שוטר חרש לבצע את המלאכה.

ג’ימי”