קוּקִית קְטַנָּה מְחַפֶּשֶׂת בַּיִת

קוּקִית קְטַנָּה מְחַפֶּשֶׂת בַּיִת,

מַקְשִׁיבָה הִיא לְפֶרַח אֲשֶׁר בֶּחָצֵר.

קוּקִית אַחַת מְחַפֶּשֶׂת בַּיִת,

בַּיִת חָדָשׁ בּוֹ תּוּכַל לְזַמֵּר.

בַּיִת שֶׁבּוֹ תּוּכַל לֵהָנוֹת

בַּקֶּצֶב שֶׁלָּהּ, בְּמִדָּה מְדֻיֶּקֶת.

בַּיִת שֶׁבּוֹ תּוּכַל לִהְיוֹת

פְּתוּחָה, אֲמִתִּית, שְׂמֵחָה וְצוֹחֶקֶת.

קוּקִית אַחַת חִפְּשָׂה לָהּ בַּיִת.

הִיא הִבִּיטָה לְשָׁם וּלְכָאן.

וְהִנֵּה, מָצְאָה הִיא פִּנָּה חֲדָשָׁה

וְהַכֹּל כִּמְעַט כְּבָר מוּכָן…