את תיאור בריאת האישה ניתן למצוא בשני סיפורי הבריאה: הראשון בבראשית א’ והאחר בבראשית ב’. אך, שני הסיפורים, מתארים בצורה שונה לחלוטין את מעמד האישה ומהותה בעולם

בסיפור הבריאה הראשון, בבראשית א’ כ”ז, האישה נבראה לצד האדם, בצורה שוויונית לו. הם שונים זה מזה, אבל שווים. שניהם נבראו בצלם ה’. האישה והאיש יחדיו, נבראו כתוצאה של אותה החלטה, על-ידי ה’, באותו הזמן ובאותו המקום. ההבדל ביניהם הוא המין, האישה- נקבה לעומת האיש- זכר. ההבדל בין המינים אינו בא לידי ביטוי בשוויון ביניהם. מה שלא מתואר כאן הוא הדרך בה הם נבראו

לעומת סיפור הבריאה הראשון, בסיפור הבריאה השני, בבראשית ב’ כ”א ישנו סיפור רחב יותר, עשיר בפרטים המתארים את בריאת האישה מצלעו של האדם. ה’ הכיר בכך שהאדם בודד ויצר בשבילו את החיות והעופות מן האדמה. משנכשל הניסיון הזה, ה’ “בנה” את האישה- ה’ הרדים את האדם ונטל צלע מצלעותיו. אם כך, האישה נוצרה באופן משני, ובהתאם לכך היא נחותה מהגבר

על-פי חז”ל שמסבירים במדרש מדוע האישה נבראה דווקא מצלעו של האיש, ולא מאיבר גוף אחר, ה’ התבונן מהיכן לברוא אותה והחליט שעליו לעשות זאת ממקום צנוע באדם. גם כשהאדם עירום לחלוטין, המקום הזה מכוסה. לכן, הוא בחר בצלעות

אם היה בורא אותה מראש האדם- יכלה להיות זוקפת ראש בגאווה. אם היה בורא אותה מעין האדם- יכלה להיות סקרנית. אם היה בורא אותה מאוזן האדם- עלולה הייתה להיות צייתנית. לו ברא אותה ה’ מהפה- פחד שתהיה דברנית, ולא ברא אותה מהלב- שלא תהיה קנאית. מיד האדם לא רצה לברוא את האישה- על מנת שלא תהיה גנבת. אם היה בורא אותה מרגל האדם- יכלה לצאת פרסנית

דרך המדרש, חז”ל מנסים להעביר מסר אחד ברור ושקוף- על האישה להיות צנועה. למעשה, הם מציינים את התכונות החשובות, התכונות איתן אותן נשים צנועות נמדדות

שני סיפורי בריאת האישה, יחד עם מדרש חז”ל, מציגים שתי גישות שונות למעמד האישה ותכליתה בעולם. סיפורי התנ”ך חובים בתוכם עולם שלם של לבטים ושל דילמות. לכל סיפור שתי פנים, ולפעמים אף יותר. כמו שחז”ל בחרו להציג גישה מסוימת ולפרשה, כך זוהי גם זכותנו ואפילו חובתנו לעשות