ילדה

ימים  יגידו

כך הוא  אמר לה

והיא ילדה

אשר חולמת את עצמה

ילדת טבע

מחפשת את החום והיופי

אשר מסביבה

ימים יגידו

אך הוא לא ידע

לא ידע הוא כי היא אוספת נרקיסים

מפזרת את העלים על ימיה הקסומים

נאחזת בטוב שניתן

מרפרפת על החסר על הלא מושלם

תמיד הדהד בראשה הלוך  ושוב השיר

היי חזקה כמו הרוח

איתנה כהר השרישי שורשייך

עמוק באדמה שכל סופה וסערה

לא יפילוך אל האדמה אהיי את איהיי

איתך לצידך בעולמך

ידעתי

כי למולך אהיה שקופה

במערומיי

גם אם אלבש שכבות

הדוקות מכסות נוצצות או

פשוטות אהיה שקופה

חדירה למבטך השקוף הנודד

מהראש אל הלב לגוף וחוצה

גבולות ועומקים

נקיה

באתי אליך נקיה

מסירה כל שכבות העצב שדבקו בי

והסתירו את הברק שבעיניי

ראיתי בעיניך השקופות החכמות

מבט ראשוני כמו בפעם הראשונה בו ראית דבר

שהוא מושא רצונך עד לרגע הבא

השקט

השקט נמסה לכבות אותי

שלא ארגיש שהוא קיים

אי שם בחדרו הלבן

קורא אותי לסדר

אל תשליכי את עצמך לפניו

אלומות של עומרים

נאגדות סביבך ואת יודעת

שאינך המוץ ואינך התבן

ואינך האבק בדרכים

שרגליו

יודעת את שאת המלכה

ולך יש כתר מנצנץ במדף

הגבוה בארונך הלבן

שקיפות

יצאה  היא מן המחשכים אל דרך  חדשה

פקעו זרמו חיים חודשו

לעבר פריחתה

נפער היום בזוהרו מתוך צפונות הלב

מחול האש והימים החל להתערבב

מרקחת של צבעי הקשת במחול יצאה

סחפה היא אותה מהר אל עבר

תעופתה

   במחול צבעים כה מיוחד לבסוף היא

ניראתה

עכשיו היא מלאת צבעים כקשת

באמתחתה