המפתח

יצחק בשביס זינגר היה מגדולי סופרי היידיש, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1978. חי בפולין ולאחר מכן בא

יצחק זינגר, בנו של רב, נולד בתחילת המאה ה-20 בכפר לאונצין שבפולין וגדל ברחוב קְרוֹכְמַלְנָה 10, ברובע יהודים עני בוורשה הבירה. הציג את 14 ביולי 1904 כתאריך הולדתו, אך ההערכה היא שהוא נולד מוקדם יותר, ב-21 בנובמבר 1902. הוריו היו חרדים, פנחס מנחם ובת שבע, בתו של הרב מבילגוריי, רבי יעקב מרדכי. אך אחיו, ישראל יהושע זינגר ואסתר קרייטמן, נטו להשכלה והיו סופרים יידישאים בזכות עצמם. לוורשה עבר זינגר עם הוריו בגיל שש, אך בשל מצוקת הרעב עזב בגיל 16 עם אמו לבילגוריי, עיירת הולדתה של האם, בה שימש אבי האם ברבנות. עד גיל 12 לא קרא כלל ספרות חול, אך בשנותיו הראשונות בוורשה גברה ספקנותו הדתית והחלה התעניינותו במדעים, בפילוסופיה ובספרות העולמית.

בגיל 20 שב זינגר לוורשה בהזמנת אחיו, הסופר ישראל יהושע זינגר, שהציע לו לגזוז את פאותיו ולהחליף את הקפוטה בלבוש מודרני. את סיפוריו הראשונים כתב בעברית, אך עד מהרה עבר ליידיש – השפה שרוב העם היהודי במזרח אירופה ובארצות הברית הבין וקרא באותה תקופה.

בסי פופקין, אישה זקנה ובודדה, כושלת תחת מטען כבד של חרדות, אינה מסוגלת להתמודד עם חיי המציאות. העולם כולו נראה לה עוין ומכוון להתנכל לה, ולכן היא נדחפת לפעילות אובססיבית לשם שמירת קיומה. היא בוחרת להתבודד ולהתבצר בדירתה. באחת מיציאותיה הנדירות מהבית, קרה הדבר הנורא מכל מבחינתה. בשובה מהקניות, ניסתה לפתוח את דלת ביתה ולמר גורלה, המפתח נשבר. כך מצאה עצמה בסי משוטטת ברחובות ניו-יורק לילה שלם. בסוף אותו לילה, בו חוותה גילויים חדשים על עצמה ועל העולם, בשובה לביתה, גילתה שעשרים השנים האחרונות של חייה בוזבזו על חרדות שווא ומצוקה קיומית קשה ומיותרת. היא חשה כמי שאבן כבדה נגולה מליבה, ובתחושת התרגשות גדולה היא הלכה לעולמה.