יומן מסע-טל וילינסקי

יום ראשון ה-20 לחודש השלישי שנת 1115

הייתי עצוב מאז שלקחו אותי למלחמה בשביל שטחים והרבה כסף אבל הצלחתי לשרוד בקושי. אני פצוע מהקרב האחרון וקצת מדמם ואין לי אמצעים רפואיים לעצור את הדימום. עד שאני אגיע הביתה אני עלול לאבד הרבה דם ולאבד הכרה. אני מקווה למצוא משהוא שיכול אולי לעזור לי עם לחבוש את הדקירה שלי ברגל. אני מתפלל שיהיה בסדר. עדכון נוסף מחר

יום שני ה-21 לחודש השלישי שנת 1115

 אני הלכתי יותר מדי זמן אני לא יודע איפה אני ובינתיים רק בן אדם אחד עזר לי למצוא מקום לישון והצלחתי לחבוש שוב את הפצע. למזלי אני כבר לא מדמם ונשארתי רק עם הכאב ברגל. אני מרגיש יותר טוב מאתמול ושמח שאני לא מאבד עוד דם. מצאתי כפר קטן שאולי יכול לעזור לי להסתדר קצת ולנוח. אני חייב להשיג קצת אוכל ושתייה ומקום לישון בו הלילה. אני מקווה שאני אצליח לנוח ולהתחזק אחרת אני לא אוכל להילחם שוב ולקבל את כספי. 

אני הבנתי מאנשי הכפר שאני ממש רחוק מהבית ואני חושב עליהם כל הזמן. המשך עדכון מחר 

יום שלישי ה-22 לחודש השלישי שנת 1115

לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה. אני ממש רעב כי לא הצלחתי אתמול לאכול בכלל. אולי כשאוכל קצת ללכת אנסה לבקש כמה פרוטות מאנשי הכפר כאן. הם נראים ממש נחמדים אני מקווה שאוכל לאכול משהו, כל דבר אני חייב… ראיתי אתמול בכיכר המרכזית כמה סוחרים עם אוכל אולי הם יתנו לי מנה אחרת לא אוכל לשוב הביתה כדי לקבל את הפרס שלי. רק מי ששורד יקבל את השכר שלו, אני בכל כוחי אנסה להגיע הביתה לאשתי ולשני ילדי שאני כל כך אוהב. אני מתפלל לישו כל יום שישמור עלי ועליהם. עדכון נוסף מחר אני מאד עייף

יום רביעי ה-23 לחודש השלישי שנת 1115

מצבי משתפר מיום ליום אני במצב רוח טוב יותר כי גם נתנו לי שתי ארוחות חמות וטעימות ביותר אתמול וגם היום. אני שמח שאנשי הכפר חסו עלי ונתנו לי מקום לישון ואוכל. הצלחתי אתמול במקרה לשמוע על זקן שיוצא מחר על הבוקר בכרכרה עם הסחורה שלו לכיוון אתונה הגדולה. הלכתי בכל הכפר כדי למצוא אותו ולבסוף עשיתי איתו עסקה שאני מעמיס לו את כל הסחורה ואשמור עליו בדרך עד שנגיע לאתונה, כל זאת בתמורה לטרמפ עד לאתונה. אני יודע שיהיה לי קשה בגלל הפציעה אבל אני חייב לעשות את זה כי נראה לי שלא תהייה לי הזדמנות נוספת לנסיעה כזאת. מתגעגע מאד למשפחתי האהובה. מקווה שאוכל לכתוב מהדרך גם מחר 

יום שבת ה-26 לחודש השלישי שנת 1115

אני מודה לאלוהים ששמר עלי ואני לא מאמין שבעוד יום בערך אני אגיע לביתי. יומיים לא הצלחתי לכתוב ביומן המסע שלי. היו לנו קצת בעיות בדרך הייתי צריך לתקן את אחד הגלגלים בכרכרה בגלל שנתקענו בסלע גדול והיינו חייבים להגיע לכפר קרוב ולהישאר שם עד שהכול תוקן. עבדנו קשה מאד. היינו צריכים גם לעצור בכפרים רבים כדי למכור את הסחורה של הזקן. הוא איש נחמד ומספר לי הרבה סיפורים על מה שהיה כשהיה צעיר ועל הילדים שלו. אני לא יכול לחכות עד לרגע שאראה אותכם שוב. החיים שלנו יהיו יותר טובים אחרי שאקבל את השכר שלי מהמלחמה ואנחנו לא נצטרך לדאוג כל כך על איך נשרוד בעתיד. יהיה לנו גם אדמה שנוכל לגדל חיטה וירקות וגם קצת כסף. העידכון הבא – בבית!! להתראות