הרב משה צבי נריה (מנקין; כ”א בשבט ה’תרע”ג – י”ט בכסלו ה’תשנ”ו; 29 בינואר 1913–12 בדצמבר 1995) היה רב, מחנך ומנהיג רוחני, מייסד מרכז ישיבות בני עקיבא. מכונה “אבי דור הכיפות הסרוגות”, בשל השפעתו הרבה על עיצוב פניה של החברה הדתית־לאומית, הדוגלת בשילוב של תורה, עבודה ומדינה.

כיהן כחבר הכנסת למשך קדנציה אחת מטעם המפד”ל. חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ופרס הרב קוק.

נולד בכ”א בשבט תרע”ג, בלודז’ שבפולין לרב פתחיה מנקין ולרחל. בצעירותו למד תורה בתקופת סטלין, בישיבות מינסק ושקלוב. עלה לארץ ישראל בשנת ה’תר”ץ (1930) בעקבות בקשה מטעם ישיבת “מרכז הרב” בירושלים. מיד כשהגיע נקשר לרב אברהם יצחק הכהן קוק, ולבנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק. המשיך בלימודיו בסמינר למורים “מזרחי” ובישיבת “מרכז הרב”, והוסמך לרבנות. כרבים מתלמידי הרב קוק, פנה להגשמה בציבוריות הישראלית, ברוחו ובחזונו של רבו.