זוהי תכונתו של רועה ישראל- שכל עצמותו הוא מהותו תפקידו ושליחותו בתור רועה ישראל, ובמילא לא אכפת לו ענייני גן עדן וכיו”ב; אכפת לו להימצא יחד עם יהודים כיון שזהו תפקידו ושליחותו.”

(תורת מנחם, התוועדויות, ח”ז עמ’ 337)

בואי נשים לב לשני דברים: א. (לא רק ש) נשיא הדור לא מוותר על אף אחד, גם אם זה אומר לא להיות בגן עדן, ב. לא משנה איפה יהיו יהודים הרבי יהיה עמהם. אז צריך לשקול היטב לאיפה אנחנו ‘סוחבות’ את הרבי…

בפירושו על הפסוק “וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי”, מעתיק רש”י “וישלח ישראל מלאכים”, ומפרש: ובמקום אחר תולה השליחות במשה שנאמר ואשלח מלאכים מקדש אל ארץ אדום וביפתח הוא אומר וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו’ הכתובים הללו צריכים זה לזה זה נועל וזה פותח שמשה הוא ישראל וישראל הם משה לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל.

צריך ביאור- איך אפשר לומר “שמשה הוא ישראל וישראל הם משה”? ומבאר רש”י “לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל”.

די”ל שב’ העניינים בפירוש רש”י, “נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל”, הם כנגד שני העניינים שלפני זה- “משה הוא ישראל וישראל הם משה”: זה ש”משה הוא ישראל” הוא לפי “שנשיא הדור הוא ככל הדור”, כלומר- אין פירוש הדברים, דכאשר המדובר בהתעסקותו של משה בעניין השייך לצרכי כלל ישראל אין הוא איש פרטי בזה, אלא הוא עושה זאת עבור הכלל, ובמילא אפשר לכתוב “משה” (העושה ב- פועל) או “ישראל” (שבשבילם נעשה)- אלא שעצם מציאותו של משה, להיותו “נשיא הדור”, הוא “כל הדור”. היינו דנשיא הדור הוא (איש) צבורי בעצם מהותו, ובמילא מה שהוא עושה ה”ז עשיית ישראל. (שיחת שבת פרשת חוקת תשמ”א). 

מה שאנחנו בעצם רואות כאן, שמחמת שהיות הנשיא ‘ככל הדור’ הוא מעצם עניינו, נמצא שגם כשעומד הוא מרומם ומנושא מכל העם, הרי ענייני העם הם ענייניו שלו עצמו. וממילא, כל ענייניו, אף המרוממים והנעלים ביותר נמשכים לבני דורו. לכן, אם נחשוב על השליחות שנתנה לנשיא הדור ע”י הקב”ה- היינו יכולות לחשוב שזו עבודה פרטית שלו, אבל לא. בגלל שנשיא הדור הוא ככל הדור וענייניו נפעלים על ידינו, כך גם שליחותו בתור נשיא נפעלת על ידינו. אנחנו צריכות להבין ולהרגיש עד כמה אנחנו פשוט ‘אחד’ יחד עם הרבי…

“העליות של הרבי, בעל ההילולה- שגם במשך השנים הולך ומתעלה “מחיל אל חיל”, ועאכו”כ ביום ההילולה שאז העליה היא באופן שבאין ערוך- באופן שלוקח עמו בעליותיו את כל המקושרים אליו והשייכים אליו, כפי שפסק בעצמו שרועי ישראל “לא יפרדו מעל צאן מרעיתם”. 

וכפי שמצינו במשה רבינו ש”צדקת ה’ עשה ומשפטיו עם ישראל”- שנשאר במדבר כדי להיות עם צאן מרעיתו, כדי שיוכל להכניסם עמו לארץ ישראל. וכן הוא אצל רועי ישראל- שהעניין העיקרי אצלם הוא צאן מרעיתם. 

הרב הצדיק מבארדיטשוב אמר פעם שאם יעמידו בפניו ברירהף להיות לבדו בגן עדן, או להיות בגיהנם, אבל, יחד עם עוד יהודים- יבחר להיות בגיהנם, העיקר להיות יחד עם עוד יהודים…

(“תורת מנחם- התוועדויות” ח”ז ע’ 337)