סיפור/ טל ברץ

החיים שלי השתנו ביום רגיל ומוזר כמו כל יום בחיי

באותו היום קמתי בבוקר עם השעון המעורר שלי שתמיד מעיר מהרגע הכי מותח

של החלום .

קמתי מהמיטה שלי וגררתי רגלים למטבח שם אמי חיכתה לי.

“בוקר טוב” אמרתי לה בעייפות “יש לי את המבחן באנגלית היום”

“כן, אני יודעת” היא ענתה לי “בהצלחה”

שתיתי את השוקו שלי התלבשתי ויצאתי לבית הספר בדרך ראיתי קשת  בענן במרחק קצר ממני חשבתי שזה מוזר כי זה היה סוף אפריל והיה שמש לא במפתיע כי בישראל לא כל כך קר.

התחלתי להתקרב לקשת לפתע שמעתי קול של פרסות, ראיתי דמות ורודה כגלידת תות יוצאת מהקשת היא הייתה גדולה צרחתי בפחד וברחתי משם לבית הספר, לא הסתכלתי לאחור.

נכנסתי לכיתה בסערה, המורה בדיוק סיימה להסביר מה עושים היום,

איחרתי.

“פלוריאן” פנתה אלי המורה “זה לא אפשרי שיום אחד תגיע בזמן?” שאלה בכעס

“סליחה” התנצלתי והלכתי לשבת במקום שלי, ליד דקל חבר שלי מהכיתה.

“פסססט פלוריאן” הוא לחש לי “מה קורה?”

“סבבה” לחשתי לו “מה פספסתי?”

“אני הסברתי בדיוק” אמרה לי המורה, שאני לא מבין איך היא שמעה אותנו לוחשים. “שהמבחן שלנו באנגלית יהיה בשעה השלישית”

“אה, אוקי” עניתי לה.

בזמן שהיא לימדה שמתי לב, דרך החלון שהקשת נעלמה. טיפה נלחצתי, ניסיתי להרגיע את עצמי, שזה לא בדיוק עזר לי.

כשהתחילה השעה השלישית כבר יחסית נרגעתי, כשהמורה חילקה את הדפי עבודה הצצתי דרך החלון, השמיים היו מעוננים וגשומים אבל שמתי לב לפתע שיש שם את משהו מטושטש וזוהר בחושך.
ניסיתי להתעלם מזה אך לא הצלחתי.

“המורה” שאלתי פתאום בלי לחשוב “אני יכול לצאת לשתות?”

“אתה יודע שאני לא מרשה לצאת במבחן” ענתה לי “אז לא”

“בבקשה” התחננתי “זה ממלא מבזבז לי את הזמן”

“אוקי, בסדר” היא ניכנע “אבל אם אתה לא חוזר תוך חמש דקות, המבחן פסול”

“בסדר, תודה” אמרתי לה ויצאתי מהר מהכיתה.

רצתי ברחבי בית הספר ויצאתי לחצר במהרה, עברתי את שער בית הספר בהתעלמות מוחלטת מהשומר.

רצתי ולא הסתכלתי לאן אני רץ ליבי פעם בחוזקה, למרות שזה ניראה לי ממש מוזר לברוח סתם ככה מהשיעור למרות שאני חושב שכל סיבה לברוח ממבחן זה מוצדק.

התחיל לרדת גשם חזק, מקרוב הבחנתי במשהו מטושטש וזוהר בגשם התחלתי ללכת אליו בלי לדעת מזה זה היה עיגול זוהר וענקי, לאט הוא השתנה למשהו שנראה כמו חצי עיגול זוהר וצבעוני בצבעי הקשת בענן מאדום כהה כדם על לסגול כסוכריה בטעם ענבים.

“שלוםםםםםםםם” החצי קשת אמרה “דגגדדגדגדגדגדגדגדגדדגדגד”

הי, אני פלוריאן” “

מיאוווו” הוא ענה לי

מיאווו גם לך”

פללללפפלפלפלל, פלפי מיאווו” היצור ילל

לפני שהבנתי מה קורה הכדור התקרב אלי ובלע אותי, הדבר האחרון שראיתי לפני שהתעלפתי היה את צבעי הקשת סביב עיני ואז הכול החשיך סביבי.

“מיאוווו” שמעתי קול צרוד בחלומי “מיאוווו”

התעוררתי בבת אחת בבהלה, בתקווה שזה היה סתם חלום, כמה טעיתי.

“מיאווו מיאווו” קול ילל סביבי.

התיישבתי על משהו צמרירי ורך.

השפלתי מבט למטה להפתעתי ראיתי חתולים חמודים שצבעם צבע ורוד רקפת מתכרבלים ומגרגרים בהנאה סביבי.

ישבתי על משהו פרוותי בצבע ורוד בהיר, סביבי היה רקע מקסים על הרצפה היה דשא ירוק לידי היה מפל  כחול כים.

זה היה תחילת היום, כי השמש הייתה בשמיים עננים לא היו הרבה ועציים נראו באופק.

 הייתי די בטוח שאני משוגע לא אפשרי שקשת או משהו שזה לא יהיה יביא אותי לממד אחר, ניסיתי לקום מהכדור הפרווה הורדרד אך כשנעמדתי אליו הכדור רטט והפיל אותי על הדשא הרך והנעים, הכדור שרטט הזדקף וגיליתי לתדהמתי שעומד מולי אריה, צבעו היה ורוד פוקסיה, הוא הסתכל בי בעיניים גדולות וירוקות בסקרנות.

צרחתי צרחה חזקה, והדפתי אותו הצידה בחוזקה, האריה אפילו לא זז סנטימטר, הוא רק הסתכל אליי בעיניים גדולות, כמעט כאלו שאני משחק חדש או צעצוע לעיסה חדש לשחק בו.

התקרבתי איליו וליטפתי אותו מאחורי האוזן הוא גרגר בחמדות, החתולים שהיו סביבי יללו סביבי כרוצים גם ליטופים, האריה הוורוד הביט בי והתיישב כרוצה שאני יעלה אילו התיישבתי אליו ולפני שהבנתי מה קורה האריה זינק בעוצמה מהדשא הירקרק ודהר ליער עם העצים שהיה סמוך אלינו הוא ניכנס לתוך היער במהרה ועבר על פניי העציים כמעט כאלו שהוא שאין בכלל עצים, צרחתי בעודי דוהר על גב אריה ענקי בצבע ורוד פוקסיה שחתולים ורודים רודפים אחרי ואחרי האריה. נשמע נורמלי אה?

האריה העמיק לתוך היער ולפני שקלטתי מה קורה הוא נעצר.