חלומותיה של דניה

דניה נולדה בעיירה מרכזית וקטנה

אהבה לצהול, לרקוד ולשמוח בדרכה המהנה

הייתה מתוקה, עגלגלה וסמוקת לחיים

כסופגנייה טעימה, עם ריבה כפליים

מחשבותיה תמיד נדדו על כנפי הדמיון

הייתה סקרנית וחולמת המון

בגן שיחקה לה לבדה או עם הסובבים

לרוב חברו לה למשחק חלומותיה הדמיוניים

אותם לא חלקה עם אחרים

תמיד תהתה היא בליבה

האם המציאות יכולה לגבור על דמיונה

בדמיונה יכלה לצבוע את חלומותיה בצבעים ססגוניים

איש לא התערב ושינה לה את פני הדברים

וכך נשאר סודה עמה

את הדמיון לא חלקה אפילו עם אמה

אך לדמיון המוכר

היה מחיר לעיתים יקר

דניה אהבה איתו להשתעשע

וכך לשכוח את כל מעלליה

מבוקר ועד ערב

ריחפה בדמיונה ללא הרף

בוקר אחד כאשר הלכה עם אמה לגן

טיילה לה כהרגלה עם הראש בשמיים

חיפשה את השמש לומר לה בוקר טוב בינתיים

נחבט ראשה בעמוד

צמח במצחה בלוט חמוד

אמרה לה אימה

דניה, את בחלומותייך כל כך שקועה

אינה רואה לאן את הולכת

ובעמוד את בכל יום נתקלת

אך דניה לא התייחסה

כי על דמיונה לשמור לא היססה

עזר לה בכל יום

את יומה לצבוע כחלום

וכך ביום אחר

קבעה דניה לאחה”צ עם חבר

אך בשל חלומותיה בהקיץ

שכחה לבקש מאימה אותה להקפיץ

למחרת אותו בוקר

עשה לה החבר פרצוף של פוקר

נעלבה לה דניה והלכה לשחק עם עצמה בחול

שכחה שעם חברה קבעה ביום של אתמול

וכך חלפו להם הימים

קרו לדניה עוד מספר מקרים דומים

לילה אחד חשבה על כך דניה לפני השינה

מחשבותיה אומרות לה שאולי תצטרך לעזוב את דמיונה

יתכן ודמיונה אותה קצת מבלבל

מעלה מעלה כבלון הוא מרחף

קמה לה דניה בבוקר רעננה והחלטית

עם החלטה חדשה בתכלית

וכך בבוקר הלכה לה דניה לגן כהרגלה

שיחקה היא עם חברותיה כשהיא מחופשת לכלה

לא שכחה היא אף אחד

כי את דמיונה זנחה לעד

ואפילו כשצעדה עם אימה יד ביד

לא פיספסה את העמוד שבצד

שמחה לה דניה על החלטתה החכמה

וכך עברו להם ימים ושבועות, עוד כמה וכמה…

יום בהיר אחד ישבה לה דניה במרפסת לבדה

חשבה היא מה תוכל לעשות רק היא בעצמה

אך לפתע הבחינה שאזלו לה כל המחשבות והרעיונות

נשארה היא פעורת פה ותמהון

הלכה היא לאמה

לעשות קניות עמה

וביום אחר כאשר אבדה לה הבובה

ולא מצאה את אותה האהובה

היתה דניה קצת עצובה

לא מצאה מענה לעצמה

פתאום הבזיק לה הזכרון

שהרי זנחה היא את הדמיון

אשר למעשה שמר עליה המון

מיום סגרירי או מיום מבולבל

יכלה תמיד לברוח אל הקשת בענן

עתה הבינה דניה היותר בוגרת

את טעותה בתקופה קצת מאוחרת

כי הדמיון עבורה היה חבר

עליה היה שומר

את רוחה היה מעורר

חזרה דניה חיש מהר

אל עבר דמיונה השומר

הוא הרי גם הסקרן וגם המשורר

כיצד יכלה עליו לוותר

אך למזלה לדמיון אין קץ

כחבר נאמן הוא שם עדיין רובץ

כל שהיא צריכה

להפעילו מתוך רוחה

וכך לפני שהפכה למבולבלת

חזרה לחיי דמיונה היפים לתפארת

אין לדמיונה מתחרה ולא מנצח מקולל

הדמיון הוא הרי המלך המהולל

לו תיתן היא את הכתר

ימשיך לנגן עבורה על גלי האתר…

תובנה לילדים (וגם להורים):

לעולם על תוותרו על הדמיון שלכם, הוא השומר והוא המעורר.

אולי הגוף עצל ברגעים אלה

אך המוח שלכם עושה התעמלות מכל אלה!