שמואל א פרק ח

,זקני ישראל מבקשים משמואל שימנה להם מלך, שיעמוד בראש העם

.כמו כל העמים

פס’ 1-3 בזיקנתו ממנה שמואל את בניו לשופטים על ישראל

 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת-בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל.   וַיְהִי שֶׁם-בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע.    וְלֹא-הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו

.וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ-שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט

.בניו של שמואל לא הולכים בדרכי אביהם (לא מתנהגים כמוהו) הם לא שופטים משפט צדק ולוקחים שוחד

פס’ 4-6 בני ישראל מבקשים להם מלך

וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה.   וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם.   וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל-יְהוָה

זקני ישראל  =  הם קבוצת ראשי המשפחות וראשי השבטים  שעמדו בראש העם, אנו שומעים עליהם כבר מימי השעבוד במצרים (שמות ג’ ד’)  הם ליוו את משה בהנהגת העם בתקופת הנדודים במדבר (שמות יט’) ופעלו גם בתקופת  יהושע (יהושע כג’ כד’)

גויים  = עמים

בקשת העם משמואל

שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ מעידה על מעמדו המורם של שמואל, המתפקד כשליח ה’ ונביאו ולו סמכות למשוח מלך.

לְשָׁפְטֵנוּ שישפוט אותנו משפט צדק (להבדיל מבניך).

וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ.    (פסוק 20)

זקני ישראל מבקשים להיות כמו כל העמים, שהמלך שלהם נלחם למענם, הם נמצאים במצב שכל העמים מסביב מנצחים אותם במלחמות, ורוצים להיות כמותם.

מה הייתה תגובתו של שמואל

וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל   דברי הזקנים מכאיב לשמואל, הוא רואה בדרישתם אי אמון בו כמנהיג.  וחריגה מייחודו של עם ישראל, כאשר הם רוצים להיות “ככל הגויים” (עמים).

פס’ 7-9 אלוהים אומר לשמואל: “שמע בקול העם”

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.   כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם-לָךְ.   וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם  אַךְ כִּי-הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם.

ה’ מאוכזב מהעם: כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ      וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים

ובכל זאת אומר לשמואל “שמע בקולם”

פס’ 10-18 משפט המלך

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה אֶל-הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ.

 וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם  אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.       וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.      וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת.      וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו.       וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו.     וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ.     צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים.     וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא

משפט המלך מתחלק לשלושה נושאים: צבא, כלכלה וחצר המלך

צבא – את בניכם ייקח לנהוג במרכבת המלך, לרוץ לפניו,

מהם ימנה שרים, ייקחם לעבוד באדמה, ולהכין נשק. (פסוקים 11,12)

כלכלה –  ייקח לכם את הגפנים והזיתים הטובים ויתן לעבדיו, ייקח לכם עשירית מן היבול שלכם, ועשירית מהצאן שלכם.  (פסוקים 14,15,17)

חצר המלך – את בנותיכם ייקח כדי שירקחו בשמים לנשים שבביתו וישמשו מבשלות ואופות. (פסוק 13).   את העבדים שלכם – הטובים שבהם, ואת השפחות שלכם, ייקח, ובחמורים שלכם ישתמש לצרכיו. (פסוק 16).

וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא

יש שטוענים ששמואל משקף להם את המציאות, ויש שטוענים כי הוא מנסה להפחיד ולהרתיע את העם מלרצות מלך.

פס’ 19-22 העם אינו שומע בקול שמואל

וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ.   וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ.   וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל-דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְהוָה.

וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל – העם לא מקשיב לשמואל וממשיך לבקש מלך כמו כל

העמים.

מילה מנחה במשפט המלך : ל.ק.ח

המילה יקח חוזרת ארבע פעמים בדברי שמואל (בפסוקים 11,13,14,16) והיא מדגישה שהמלך לוקח באופן מתמיד מרכושם, מבני משפחתם ומכל מה ששייך לבני העם. הם יהיו חייבים לאפשר לו לקחת מהם והוא יחיה על חשבונם.

השימוש בשורש ל.ק.ח מעביר לעם מסר שלא כדאי שיהיה להם מלך, משום שהוא לא יפסיק לקחת.

ספר דברים הוא החמישי בין חמישה חומשי תורה, הוא נקרא גם “משנה תורה” כי הוא חוזר על המסופר בספרים שקדמו לו.

ספר דברים כולל הרבה חוקים שבין ה’ לעם ישראל.

את הויכוח אם מוסד המלוכה נחוץ או מיותר, אם עדיפה מלכות שמים או מלכות בשר ודם , פותר “חוק המלך” בכך שהוא מטיל על מלך בשר ודם איסורים מטעם האל.

דברים י”ז 14 – 20  – חוק המלך

כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.  טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ  מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא.  טז רַק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד.  יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד.  יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל-סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.  יט וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם.  כ לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.

חוק המלך ניתן במידה והעם שנכנס לארץ ירצה להמליך מלך. בתוך החוק יש מגבלות על המלך.

המגבלות המוטלות על המלך על פי החוק:

     1.על המלך להיות מבני העם מִקֶּרֶב אַחֶיךָ ולא נוכרי.

2. חל עליו איסור להרבות בנשים– כדי שלא יטו את ליבו לעבודת אלילים.

3. חל עליו איסור להרבות בסוסים – כדי שלא ישיב את העם למצרים.ובנוסף שלא תהא התבוללות ביניהם עקב מסחר בסוסים.

4. חל עליו איסור להרבות ברכוש – כדי למנוע ממנו לגבות מיסים כבדים מהעם. בנוסף שלא ישען רק על החומריות ויעזוב את אמונתו באל.

5. צריך לכתוב את ספר משנה תורה (ספר דברים), וללמוד ממנו. המטרה שישמור את החוקים והמצוות.

מטרת ההגבלות היא למנוע מהמלך לפגוע בעם.

“חוק המלך” גם שומר על מלכות אלוהים כמלכות על, בעזרת הציווי המחייב את המלך לפעול לפי חוקי התורה: לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה….

התנ”ך בקומיקס- משפט המלך

שאלות לדיון

מהי טענת ה׳ על בקשת העם לשים להם מלך ?

מה מצווה ה׳ את שמואל לעשות ביחס לבקשתם ?

ממה מזהיר שמואל את העם שיכול לקרות בעתיד ?

למה הבחירה לדעתכם במלך? (ולא בשופט או מנהיג אחר)

מההשוואה שקיימנו האם אתם חושבים שזכויות המלך ושלטונו הם כמו שתיאר אותם שמואל ? (ככל הגויים)

למה לדעתכם התיאורים לבחירת המלך בין שני הספריים שונים ?

כיצד מצטיירת דמות המלך בכל אחד מן
הספריים ?

שמואל לא היה נלהב למנות מלך לעם, האם הוא הצליח לשכנע את העם שמלך לא יעשה להם טוב?

קיימות שתי השקפות מנוגדות לגבי נאומו של שמואל – אחת התופסת את נאומו של שמואל כאיום וכאזהרה הבאים להרתיע את העם מפני הקמת המלוכה, ואחת הרואה בו הגדרת אשיות השלטון המלוכני – מצאו את ביטוייו כבר בסיפרות רז”ל(רבותנו זכרונם לברכה).
בסנהדרין כ’, ב’ אנו קוראים: “אמר רב יהודה, אמר שמואל: כל האמור בפרשת המלך מלך מותר בו. רב אמר, לא נאמרה הפרשה אלא לאיים עליהם. שנאמר שום תשים עליך מלך (דב’, יז’, טז) שתהא אימתו עליך”.
בה בשעה, שהרמבם נוטה לדעת שמואל, הולכים התרגומים העתיקים ומפרשי ימי הביניים בדרכו של רב.
רב קושר את “משפט המלך” שבס’ שמואל עם “מצוות המלך” שבס’ דברים (כ”ז, יד-כ). קשר זה לא נעלם אף מעיני החוקרים המאוחרים. וקרוב לוודאי שהנימה השלילית המובהקת המשוקעת בחלקה של “מצוות המלך”. על כן יש להטעים, שרב יהודה, המביא את דברי שמואל, אינו מסמיך את “משפט המלך” ל”מצוות המלך” ומבסס את פירושם החוקתי של דברי שמואל הנביא על בחינת נאומו בלבד.